אהבה בשוק החרדי


שאלת מיליון הדולר גם בקרב הציבור החרדי היא כיצד למצוא בן זוג.יהודית גרופיין עורכת מראות בדקה את הנושא.

שאלת המיליון דולר ובעיה כאובה לרבים, ויותר מזה – לרבות, היא השאלה – איך נכיר בן/בת זוג? בת או בן מגיעים לגיל שבו מתעורר הרצון להכיר את בני המין השני ומגלים שיש להם בעיה. במערכת הדתית הכינו אותם, לכאורה, לחיים: בנו מסגרות מתאימות לעיצוב הדור הבא של הציבור הדתי-לאומי - ממעון `אמונה`, בתי-ספר ממלכתיים דתיים, האולפנות והישיבות התיכוניות, וכלה במסגרות השירות הלאומי, ישיבות ההסדר, המכללות הדתיות ואפילו אוניברסיטה דתית. כל זה תוך בידולו מהחברה החילונית ומבני המין השני. כך גובשה זהותו כקבוצה דתית נפרדת, בלי השפעות מבחוץ ומהשפעות של בני המין השני. רק על דבר אחד לא חשבו: על זה שבחור/בחורה צריכים גם להתחתן. איך יכירו? כשהיו בגיל הנעורים דיברו אמנם על בני המין השני – על הבת-דודה, על השכן. חלקם הכירו בבני עקיבא ויצרו עימם קשרים חברתיים. בסוף התיכון ובשהותם במסגרות הדתיות שלאחר מכן, אם הם הולכים בתלם ההלכתי, הם בוודאי לא ישתתפו במסגרות מעורבות, כמו ריקודי עם מעורבים, שהיו בעבר פופולאריים מאוד ושם דור ההורים הכיר והתחתן. והנה, הם הגיעו לשלב בו הם שרוצים לצאת ולהכיר על מנת להקים משפחה, ועתה הם מגלים שיש בעיה בהתחלה סומכים על החברות לכיתה והחברים בישיבה (או נשותיהם) שיכירו לכם, או אולי החברים /ות ללימודים. ואכן, 40-30% באמת מסתדרים ככה. אחר כך, מחוסר ברירה, מקווים שהדודה והשכנה יעזרו, וכך, עוד 30% מצאו את זיווגם, אמנם, לא תמיד מתי שהם קיוו שיתחתנו, קצת – או אולי הרבה שנים – אחרי, אבל לא נורא – העיקר שהם כבר אחרי השלב הזה והם חיים באושר. אבל תמיד יישארו אלה שעדיין לא מצאו, כאלה שמשכנעים את עצמם שהעתיד ורוד ומכריזים "אנחנו נסתדר לבד". איך הם חושבים שהם יסתדרו? בואו נפרט את האפשרויות: 1) החברה או החבר – מי ששומר על קשרי ילדות ונעורים מהתיכון ומהסניף – מרוויח. כל אחד הרי יוצא למסלול שבחר – שירות לאומי או צבאי, מדרשה לבנות, מכינה וישיבת הסדר - וכולם מכירים אנשים ממקומות אחרים ומרחיבים את מעגל ההיכרויות שלהם. במכללה או באוניברסיטה הקשרים יכולים להתחדש, ומסתבר שזה כדאי ומשתלם. כל אחד מביא איתו מאגר של אנשים חדשים, ועם קצת רצון טוב וקשר חברי קרוב – יושבים ובודקים מה השני מחפש ומה יש לי להציע. אין צורך להיפגע אם החבר/ה הכירו לכם מישהו שמתגלה כ`נפילה` רצינית. לא תמיד אנחנו מכירים מספיק את המועמד, וגם את הרצונות, הטעם וצורת ההסתכלות של החבר/ה הטוב/ה שלנו אנחנו לרוב מכירים פחות ממה שנדמה לנו.


2) אצל הדודה והדוד – הדודה מחדרה נזכרה שיש לשכן שלה גיס נורא נחמד? אל תפסלו את ההצעה על הסף. כמו שאומרות הדודות - "אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה יבוא המזל". כמובן, עליכם לקחת בחשבון אי אלו אי-דיוקים באינפורמציה שהיא נותנת. לדוגמה: הוא לא מהנדס אבל הוא למד במגמת הנדסאות בתיכון. נו, שוין. מה ההבדל הגדול??? תוכלו להתנחם בעובדה שרבות מההצעות כלל אינן מתממשות. אתם תשמעו משפטים כמו "מצטערת, היא בדיוק התחילה לצאת עם מישהו"; "אל תשאלי, הוא בדיוק התארס"; "הוא בדיוק סיים עכשיו קשר ארוך וכואב, והוא עוד לא בנוי להתחיל קשר חדש". 3) להכיר לבד. איפה? יש מעט הזדמנויות. כל כך מעט. שמפליא כיצד ראשי הציבור הדתי פשוט סומכים על הנס בחלק חשוב זה של החיים. "המזל" הוא, שאצל רוב הצעירים, הנס הזה עובד והם ימצאו את בני זוגם במהלך השנים. ואיך, בכל זאת, ניתן להכיר לבד? א) ללמוד במקום בו תוכלו למצוא את בן הזוג המתאים באוניברסיטת בר אילן: קיימת תפיסה רווחת שרוב הסטודנטים שם הם דתיים. האמת היא שרק כ- 30% מהסטודנטים הם דתיים. רוב הבנים הדתיים לא נראים בפקולטות בהן לומדות רוב הבנות. הבנים לומדים יותר מחשבים, ראיית חשבון וכלכלה. הבנות לומדות יותר מדעי היהדות, הרוח והחברה. הבנים לומדים בכולל, הבנות לומדות במדרשה. בפקולטה למשפטים דווקא יש הזדמנויות טובות להכיר, גם בשלוחה שברמת השרון.


אם חשבתן שהבנים נוקטים יוזמה בשנותיהם באוניברסיטה – זהו יותר מיתוס מאשר עובדה. למרות זאת, קשרים בין דרי המעונות נוצרים, והמתגוררים בהם יכולים, ביתר קלות, לברר אחד על השני ולהכיר בצורה טבעית. באופן כללי – כולם בעיקר מסתכלים ומנתחים כל בחור/ה פוטנציאל/ית, ופחות נוקטים יוזמה, ובסוף מכירים את בן הזוג בלי קשר ללימודים. באוניברסיטאות אחרות יש פחות מועמדים, אבל דווקא בגלל זה הם בולטים יותר. דתיים נוהגים להתקבץ ולחפש איש את חברתו של השני, וכך נוצרות הכרויות. במכללות המודעות לעניין גבוהה ולכן נוקטים יוזמה ומשקיעים מחשבה, גם אלה שנישאו זה מכבר. מי שמחפשת בן זוג תורני יותר ואולי אף תלמיד ישיבה בהווה ובעתיד, כדאי שתלמד במכללת `אורות` וב`מכללה` שבבית וגן. שם לומדות האחיות וקרובות המשפחה האחרות (הידועות במושג – `בת-דודה`) של אותם בנים-חתנים פוטנציאליים. עיקר הפעילות בהפסקות בין הקורסים נסוב סביב החלפת אינפורמציה על שידוכים פוטנציאליים, כאשר כל אחת תורמת את חלקה למאגר השמות ביניהם צריך לחבר ולהפיק זיווג מוצלח. בישיבות ההסדר וב`מכון לב` – לומדים האחים והקרובים (הידועים במושג – `בן דוד`) של הבנות-הכלות הפונציאליות. רמה דתית גבוהה יותר ופחות ניתן למצוא במכללות `אמונה` ו`אפרתה` בירושלים, וכך גם במכללות האחרות ברחבי הארץ. ב) להכיר בשירות הלאומי או בישיבת הסדר – אין מה לעשות, אבל כשאתם עוד צעירים ולא חושבים בכלל בכיוון – תלמידי ההסדר ובנות השירות הלאומי הרבה יותר נגישים ופער הגילים ביניכם ממש מתאים. את בת 20-18, שנת השירות חולפת ביעף, ואת כבר מתכננת את מהלכייך הבאים. אתה חזרתה מהשירות השני בצבא, ואו-טו-טו יוצא לחיים. מבחינתכם – עכשיו זה הזמן להכיר ולצאת מהישיבה ומהשירות עם פרטנרית לחיים. ג) לעבוד בחופשות במקומות בהם צעירים דתיים נוהגים לעבוד - להדריך בסמינרים של `גשר`, להדריך קבוצות נוער דתי מחו"ל, לעבוד בקטיף ביישובים דתיים (למשל, בקטיף של הדסים ברמת הגולן). ד) ללכת למפגשים יזומים – `שבתות עיון`, סופי שבוע וטיולים של מארגנים שונים – כמו ערוץ 7, שיר השירים, עדן 2000 ומועדון הכיפה הסרוגה. יש החשים בהם לא בנוח, ואף מכנים את המפגשים הללו בשם `שוק הבשר` עקב התנהגות חברתית של חלק מהמשתתפים. אבל אם בדיוק לכם יתמזל המזל, ותמצאו בו את בחיר לבכם, הנסיבות והתחושות למפגש הראשוני יתפוגגו וישכחו. 4) לבדוק מה יש לאתרי האינטרנט העוסקים בהיכרויות להציע – השיטה החדשה תופסת תאוצה והיום יש מגוון אתרים ייעודיים להיכרויות, ביניהם גם כאלה המכוונים גם לציבור הדתי. רבים מהאתרים יאפשרו לכם להכיר בני זוג יהודיים מיפן ועד אמריקה – העולם היהודי כולו מחכה רק לכם ברשת הוירטואלית. אז תיכנסו ותגלשו (ראו הרחבה בהמשך). נתונים של עולם האינטרנט מראים כי אחוז הגולשים הדתיים גבוה מחלקם באוכלוסייה. וכיוון שהיום חלומה של האם היהודיה הוא שביתם תביא חתן העובד בהיי-טק, יגבר סיכוייכן להיענות לציפיות ולמצוא אותו כשהוא גולש באמצע יום עבודה (- תשע בלילה, לדוגמה) ומחפש כלה שתספק את הציפיות של אמא שלו.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.