אימא של טה'מינה


אימא של טה'מינה הייתה רודנית. היא אמרה "גם אם אדרוש מאחד מילדי לקפוץ מהגג יהיה עליו לציית לי בלי לשאול למה".

אימא של טה'מינה דוהרטי הייתה אישה יפהפייה. המודרניות שלה התבטאה בהורדת הרעלה. ואז נחשף יופיה המשתק לעין כל. אימא של טה'מינה שלטה באביה טוב הלב ובכל חמשת ילדיה. ילדים בהירים הועדפו על כהי עור. טה'מינה נולדה כהת עור ונחשבה מכוערת ונחותה. התפקיד הקבוע שלה היה "נערת המלחתה" של אימה. היה עליה להכין לה את הבגדים בכל לילה לפני שהלכה לישון, ובבוקר לעזור לה להתלבש ולהתאפר, ורק אז יכולה הייתה ללכת לבית הספר. התפקיד הזה היה כרוך במתח מתמיד. טה'מינה הייתה חייבת לרצות, מתאמצת להצליח ולמצוא חן, ותמיד חשה דחויה ומורחקת. לא פעם התלוננה אימה בפניה על כך שיצאה כהה ובמשפחה היאט כולם בהירי עור. גם לולא אמרה לה אימה את הדברים בגלוי הייתה חשה טה'מינה כמו הברווזון המכוער של המשפחה, ולימים גם קיבלה את התואר הרשמי "הכבשה השחורה" של המשפחה. אימא של טה'מינה הייתה רודנית. היא אמרה "גם אם אדרוש מאחד מילדי לקפוץ מהגג יהיה עליו לציית לי בלי לשאול למה". תובענות טוטלית. מעולם לא התלבשה לבד או אירחה לבד או הכינה את השולחן בעצמה. צבא הילדים שלה שרת אותה בנאמנות ומתוך חרדה קבועה. האם דרשה מבנותיה לדווח להן בדיוק לאן הן הולכות ועם מי הן נפגשות כדי שתוכל לפקח על חייהן האישיים. על רומנטיקה או על אהבה לא דיברו בבית. השידוך היה צריך להלום את המשפחה האצילית והעשירה שטה'מינה דורהטי גדלה בתוכה. אותה שידכו לבחור מהמעמד הבינוני מתוך תחושה של כישלון מוחלט. היא לא אהבה אותו, אבל נאלצה להיכנע לאימה כמו בכל דבר אחר. בגיל עשרים הכירה טה'מינה את מי שיהיה לימים שליט פקיסטן (השנה 1974) – מוסטאפה קרא והוא מחזר אחריה בצורה נלהבת על אף שהוא נשוי ומבוגר ממנה בעשרים שנה. החיזורים הרומנטיים שלו מחמיאים לה בהקשר לדימוי הנמוך שלה בעיני אמה. זו הייתה גם נקמה נאותה, כך חשבה הנערה הפקיסטנית – שמצד אחד הייתה מוסלמית אדוקה ומצד שני חונכה חינוך מודרני בפנימיה קתולית וצמחה לשמור על אישיותה לבל תירמס. היא התחתנה עם הגבר שיכה אותה בלי הכרה בהתקפי זעם נוראיים רק בגלל מה שאימא שלה עשתה לה. בין הגירושים לנישואים אימא של טה'מינה החרימה אותה כאילו הייתה מצורעת. המשפחה חיה בלונדון, אבל לטה'מינה לא נתנו להגיע אף לביקור שלא תטמא את אחיותיה הצעירות. רק כשהיא יולדת למוסטפה קאר, שהוא מספר 2 בפקיסטן, מוכנה האם לבוא לבקר. האם באה ודורשת מבתה שתצטרף אליה לארוחת ערב אצל משפחה מסוימת. מוסטאפה זועם על בקשת הרשות הזאת אבל אין לו ברירה, הוא רוצה להרשים את האם. הוא מתריע בטה'מינה לחזור הביתה עד השעה עשר וחצי בערב, על אף שזו השעה המקובלת בפקיסטן לתחילתה של הארוחה. טה'מינה שפוחדת גם מאמה וגם מבעלה, נקרעת, מנסה, משותקת, ולבסוף נשארת עם אימה וחוזרת אחר חצות. ברגע שאמה הולכת לישון, עולה טה'מינה לחדר למעלה, כדי שאמה לא תשמע את הצעקות, כי אם תדע שהזוג אינו מאושר, לא תכיר בה עוד לעולם. טה'מינה הולכת לחטוף מכות רצח מתוך קבלת הדין ובלבד שאימה לא תדע על כך דבר. מוסטאפה גם הוא מקפיד אותו יום לא להשאיר סימנים בפניה היפים של אשתו. למחרת היא לובשת את הסארי ממשי, ומחייכת במאור פנים אל אימה, כי כך למדה להסתיר את כאביה ואת פצעיה. כל זה עוד הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. טה'מינה וויתרה על ילדתה הראשונה מנישואיה הראשונים למען נישואים שבהתחלה חשבה שהם נישואי אהבה ועד מהרה גילתה שהיא ממולכדת, שאם לא תינשא לאיש שנאפה אתו, תאבד את כל עולמה בחברה הפקיסטנית בה חיה. והרודן האמיתי, הכי פחות תומך, הכי מפלצתי, מפחיד ומאיים, זה ששלל מטה'מינה את כוחה ואת האמונה שהיא יכולה להתמודד מול החברה הפיאודלית הגברית – הייתה אימא שלה. *הסיפור המלא נמצא בספר "שליטי ואדוני" מאת טה'מינה דוהרני, הוצאת כינרת.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.