אימי יהי זכרה ברוך


אין דומה מי שיש לו אימא למי שאין לו

בגיל 102, אחרי חודשים של הכרה מעורפלת, קשיים בנשימה, וקריסה איטית של כל המערכות, הלכה אימי לעולמה הבוקר. את יכולת החשיבה ה"נורמלית" איבדה כבר כמה שנים קודם. אני לא יודעת אם זה היה השתלטות של אלצהיימר יימח שמו או מחלה דמנטית אחרת. אבל לא תמיד השינוי שחל בה היה לרעה. למשל בעלי חיים. אני זוכרת שבילדותי התחננתי לגדל כלב או לפחות חתול ועל כך נעניתי בשלילה גמורה. "בבית שלך תעשי מה שאת רוצה. פה- לא!!" (צחוק הגורל שהיום בבית שלה גרים כל החתולים והכלב..) חיות סימלו אצלה מחלות, חיידקים, לכלוך, מטרד וכדומה. אם בטעות הייתי מלטפת כלב או חתול היה עליי לשטוף ידיי, ואולי גם לחטא אותם. אבל, בגבור אותו אלצהיימר או אחד מחבריו, אימי התרככה, ויחסה לכלבתי השתנה מקצה אל קצה. אוי לי אם באתי לבקרה בלי הכלבה, "איפה היא?" הייתה שואלת, וכמובן מלטפת אותה "תראי היא מלקקת אותי" הייתה אומרת בהתפעלות, ואני כמעט מתעלפת. מלקקת לה את היד והיא לא ממהרת לחטא אותה? ירדו המחסומים, ירדו הפחדים, ונשאר הדבר האמיתי. בתקופה האחרונה היא כבר לא דברה, לא הבינה, לאחרונה הייתה מונשמת, ולאט לאט איבדה את האחיזה בחיים. אני מעדיפה לזכור אותה צוחקת עם הכלבה שלי חמד ז"ל. ברוך דיין אמת


וחברתי שרה`לה אומרת: "בטח תגלי בעוד זמן מה שאת כבר בעצם לא אותו בן אדם - לא דומה מי שיש לו אמא למי שאין לו, וזה עניין רגשי ולא אוביקטיבי".


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.