אלמה מאהלר


הכישרון להיות אהובה, סיפור חייה של אלמה מאהלר, בסידרה ביוגרפיות, הוצאת כתר, מאת פראנסואז ז'ירו, 1988,148 עמ'.

אלמה מאהלר - מי שנחשבה יפהפיית דורה, נפלאה בעיני הגברים מעריציה אך מפלצת בעיני בתה, כונתה בסוף ימיה "אלמנת ארבע המוזות" בשל קשריה לארבע מגאוני המאה העשרים: שלושה מהם היו בעליה - מאהלר המלחין, גרופיוס האדריכל (מייסד תנועת ה"באוהאוס") ופרנץ ורפל הסופר. הרביעי - הצייר אוסקר קוקושקה - היה מאהבה. לכל היוצרים האלה ולגברים האחרים שנפלו ברשתה הייתה מקור של אנרגיה והשראה, ולא פחות מכך כוח הורס ומייסר. "הכישרון להיות אהובה" הוא סיפור חייה המרתק של אלמה מאהלר, סיפור שראשיתו בווינה של תחילת המאה וסופו בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. "מכאן ואילך אין לך אלא משלח-יד אחד: לעשות אותי מאושר", כתב גוסטאב מאהלר לאלמה בתקופת אירוסיהם, בהיותה בת עשרים. "עלייך להתמסר לי בלי תנאים, עלייך לשעבד את חייך העתידיים על כל פרטיהם לצרכיי שלי ולא לחשוק אלא באהבתי בלבד!" אך אלמה לא הסתפקה באהבתו בלבד. לימים, בהיותה אישה קשישה, כתב לה קוקושקה: "הסתכלי בפנים השוממים והקודרים שסביבך. אין בהם אחד שידע את ההתרגשות שבמשחק עם החיים, שבהתענגות אפילו על המוות… איש מלבד האהוב אשר בשכבר הימים הכנסת אותו בסוד המיסתורין שלך…" פראנסואז ז'ירו כתבה ביוגרפיה המנסה להבין את אלמה מאהלר על רקע תקופתה ושאלת הנשים בזמנה, ובו בזמן להתחקות אחר פרטי חייה ואופייה של אישה יוצאת דופן, שהפכה את כישרון האהבה שלה לאמנות, לביטוי אישי, לכוח ולמעמד חברתי. מעולם לא הצליח איש לכובשה כליל - זה סוד הכוח הטמון בה. את עוצמתה שאבה מן הדמות שאימצה לעצמה: יחידת סגולה, יקרת ערך, אדם עליון. היא הייתה מרתקת, קורנת, הילוכה מלכותי, הרוח החיה ומרכז העניינים בכל חברה שהייתה מופיעה בה. ולגבי הגבר שלה, היא הייתה אופפת אותו באורה, מרוממת את כישוריו אל על ומלבה בהתלהבותה את כוח יצירתו. אלמה היא אלה ההופכת כל מאהב לאל. על כן הנפילה קשה כל כך כשהיא נפטרת ממנו. מה עלובים הגברים בלעדיה. במלים אחרות אלמה מאהלר שיכללה את הכישרון להיות אהובה אבל לא את הכישרון לאהוב. בעצמה לא אהבה עד הסוף וזאת הסיבה שאיש לא יכול היה לכבוש אותה לגמרי. היא מעולם לא התמסרה כל כולה. היא נכנעה לאיסור להלחין שהטיל עליה מאהלר, והמחיר הייתה שבסופו של דבר היא עזבה אותו. בדרך, עוד הספיקה לבגוד בו, והנה הפלא ופלא, דווקא אז התאהב בה עד מעל לראשו, חיזר אחריה, עיבד כמה מיצירותיה וניצח עליהן. הבעיה היא שאז כבר היה מאוחר מדי. אלמה נלחמה בגבר על ידי גבר. היא הגדילה אותם בזכוכית מגדלת לממדי מיתוס וכשעברה לגבר הבא לקחה אתה את הזכוכית המגדלת והגבר שלה הרגיש קטן בהרבה ממידותיו. ורק אחרי שהלכה הבין מאהלר מה היה ערכה עבורו. אלמה מאהלר לא ויתרה על חיי הרגש שלה אבל ויתרה על אמנותה, מדוע? נשות וינה של תקופתה ניהלו סלון, היו חופשיות בהליכותיהן יותר מאשר בצרפת, אחדות עישנו בפומבי. אף על פי כן נערות חונכו לשמור על בתוליהן כעל ערך מקודש. אישה הגונה הייתה נטולת גוף בווינה וגם בכל מקום אחר. אם גילתה שיש לה גוף - היה זה כאילו קפץ השטן, עורר את מיניותה ואת תאוות התענוגות הטבעית שלה, שאינה יודעת שובעה. יש להגן על הנשים מפני עצמן בכוח החינוך והכפייה. בעיקר משום שאישה כזאת מרחיקה את הגבר מענייני הרוח, התחום שנועד לו, ומונעת ממנו להגשים מטרות נעלות. היא האויבת הטבעית של המוסר, של התבונה ושל היצירה. מאהלר עצמו היה בן התקופה הרומנטית, שהאמין שהבתולה הקדושה מגלמת בדמותה את אידיאל האישה המרוממת את הגבר. אידיאליזציה זו היא שהרחיקה אותו מאשתו שלו מבחינה מינית. ממנו התאלמנה. עובדה מרתקת היא עובדת האנטישמיות של אלמה, שמעולם לא הודתה בגדולתו של בעלה הראשון, והסיבה לכך חוזרת ומופיעה בכל יומניה: בורקהארד הטביע בה את הרעיון שיהודי לא יוכל לעולם להיות יוצר אמיתי. שנים מבעליה של אלמה היו יהודים. אלמה לא שיפרה את מעמדה גם עם הגברים הבאים בחייה. היא קיבלה על עצמה בשלמות את התפקיד הנשי - אישה המוצאת את הגשמתה באהבה ולא במימושה העצמי.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.