אנאפוליס


כמו תחזית מזג האוויר,אנחנו מדווחים מדי יום על תחזית הציפיות של ועידת אנאפוליס.

אנחנו תוהים האם יהיה סוער או רוגע. בהיר או ערפילי. דבר אחד ודאי אין התרגשות וציפיה דרוכה בציבור הישראלי. אין כל דמיון בין הדרמטיות ותעצומות הנפש שהיו בעת בואו של סאדת לירושלים. או לחיצת היד ההסטורית במדשאות הבית הלבן, בין ערפאת, רבין וקלינטון. התחושה טסים לאנאפוליס כדי שלנשיא ארה"ב ג`ורג` בוש תהיה תמונת מחזור של מפגש ועידת שלום. אנחנו שהיינו בשדה הקרב ובחזית השלום לא החמצנו מלחמות ועקבנו בערגה וסקרנות אחרי כל מפגש שנועד לקדם את השלום. מוצאים עצמנו, הפעם חסרי עניין עם ציפיות נמוכות. אולמרט אומר, זאת לא ועידת שלום. זה מפגש להצגת עמדות, ואנחנו אומרים סעו לשלום. אולי תפתיעו אותנו. לפני שבע שנים בהתכנסות בקמפ –דוויד בהשתתפות אהוד ברק, יאסר ערפאת וקלינטון היו לנו ציפיות לפתרון כל סוגיות הליבה שבין מדינת ישראל והפלשתינים: ירושלים, גבולות הקבע, בעיית הפליטים , והכרה בשתי מדינות ישראל ופלשתין, בשונה מוועידת קמפ-דיויד הראשונה, שהסתיימה בחתימה על הסכם שלום בין ישראל למצרים, קמפ-דיויד בשנת אלפיים הסתיים ללא כל הסכמה. כגודל הציפיות כך הייתה עוצמת האכזבה. בעקבות כשלון אותה ועידה, פרצה אינתיפדה והתגבר הטרור, והמחלוקת לגבי נושאי הליבה נותרו כשהיו. בערב ועידת האנאפוליס, הטרור לשימחתנו לא מכה בירושלים ות"א כפי שהיה לפני מספר שנים. הקסאמים שנופלים בשדרות, לא מדירים שינה מתושבי גוש – דן, זה מעניין אותם כמו שביתת האוניברסיטאות . הכלכלה הישראלית צומחת , עשרות אלפי מכוניות חדשות נעות בכבישים. המסעדות הומות באנשים שבעים והמטוסים עמוסים בישראלים שנעים מפה לשם ומשם לפה. במדינת ישראל היום אין דחיפות להיכנס לתהליך שלום שעלול לפלג את החברה הישראלית. ועידת אנאפוליס אינה ציון דרך בתולדות האומה היהודית בת 60 שנה. דווקא בשל כך יש לה הזדמנות להיות ועידה פורצת דרך. מבלי משים בשעה שהתקשורת עוסקת באלימות בספורט. בחזיז שפצע מאבטח באולם הכדורסל במלחה. אפשר להחליט על עתיד המקומות הקדושים הכבושים שהרי המוסלמים מתפללים במקומות המקודשים להם, והיהודים חוגגים בכותל המערבי זה סטטוס – קוו שכלם חיים אתו בשלום והבנה. לכולם ברור שגדר ההפרדה באזור ירושלים ובחלקים אחרים לאורך גבול המזרח הם קו הגבול המוצע בין מדינת ישראל והמדינה הפלשתינית. עזה מעולם לא היתה צריכה להיות חלק ממדינת ישראל, בן גוריון הבין את זה כבר במלחמת השחרור חבל שבגין לא פעל להעברת עזה למצרים בעת חתימת הסכם השלום. חלפו 25 שנה מאותו הסכם שלום עד שישראל התנתקה מעזה. באנאפוליס עזה לא עומדת על סדר היום כי היא לא נשלטת ע"י הרשות הפלשתינית. דווקא הסכמות עם הרשות הפלשתינית, עלולות להחריף את ירי הקסאם על שדרות ועוטף עזה. זוהי סוגיה קשה ומסובכת שמחייבת התערבות בין לאומית. לפני שיהיה שם מרחץ דמים בין הפת"ח והחמאס שעלול לגלוש לכוון גדר המערכת המפרידה בין ישראל לעזה. מכאן שעל אף הציפיות הנמוכות מועידת האנאפוליס כדאי שנפקח עין תורנית ואוזן שומעת. שהרי כולנו יודעים מהעבר הרחוק והקרוב , שיותר מדי פעמים הופתענו ובדרך כלל לא לטובה. מלחמת יום הכיפורים באה בהפתעה, כך בקורו של סאדת בירושלים. שתי אינתיפדות ב - 1987 ובשנת 2000. ופעמיים נכנסנו ללבנון לשנות סדרי בראשית וקיבלנו תוהו ובוהו. לישראל לקראת שנת השישים לעצמאותה עדיף ועידת פסגה באנאפוליס על פני ועדת וינוגרד. לכולם ברור לפוליטיקאים ולעם ישראל שהכרחי ליצור דינמיקה של פיוס שאולי תמנע את המלחמה הבאה. * יגאל צחור הוא מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי, קרן ברל כצנלסון


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.