אני אתה וכל השאר


כמו שיטוט במרחבי רשת האינטרנט כך סרטה הראשון של הבימאית מירנדה ג`ולי אמנית וידאו ארט מוכרת בניו יורק, הוא מעבר לרוחבה של הקהילה, מעבר בין סצינות בחיי היום -יום באחת מן ערי הפריפריה בארה"ב.

הסרט פותח בקטע ממיצג וידאו של קריסטינה .על רקע תמונת סטילס של זוג בשקיעה מקליטה קריסטינה את עצמה מקיימת דיאלוג הכולל גם נשיקות עם כף ידה... בסצינה הבאה ריצ`רד עוזב את הבית ולוקח את הילדים פיטר בן 14 ורובי בן 7. כמו שיטוט במרחבי רשת האינטרנט כך סרטה הראשון של הבימאית מירנדה ג`ולי אמנית וידאו ארט מוכרת בניו יורק, הוא מעבר לרוחבה של הקהילה, מעבר בין סצינות בחיי היום -יום באחת מן ערי הפריפריה בארה"ב. סצינות המתחברות בינהן כאילו כל אדם הוא לינק(קישור)לסצנה אחרת. בסרט מגוון של דמויות שוליים : ילדים גברים נשים נערות וזוג זקנים . התרגום הנכון לשם הסרט הוא אני אתה וכל מי שאנו מכירים- שם זה מכוון אותנו לקבוצת הדמויות בסרט המתקשרות זו לזו לווא דווקא בגלל התפתחות עלילתית אלא הודות להכרות שנכפתה עליהן מאחר שהן באותו מרחב חיים פיסי. הקהילה האמיתית היא כקהילה וירטואלית .כל משתתף בה מביא מגוון של זהויות ותפקידים. ריצ`רד הוא אבא לשני ילדים והוא גם גבר שעובר תהליך פרידה מאישתו ומביתו וגם מוכר נעליים המחפש להתרגש בחייו מחדש . קריסטינה היא אמנית השואפת להכרה ולהצגת עבודתה בגלריה מקומית היא גם נהגת מונית עבור דייר בית האבות המחפשת אהבה. שני בניו של ריצ`ד רובי ופיטר חווים את משבר הפרידה של הוריהם הם מתרגלים צ`טים וציורים וירטואלים ובמקביל מגלים וחווים מיניות ראשונה. שתי נערות בשכונה גם הן בודקות את גבולות הפנטזיה והמציאות המינית. וילדה אחרת שגרה בשכנות להם מתעסקת בפנטזיה שונה לגמרי – איסוף חפצים לנדוניה שלה. השיחות בין הדמויות בסרט הן לעיתים קרובות כשיחות וירטואליות. למשל כשריצ`רד וקריסטינה הולכים ברחוב יחד לראשונה ומפתחים שיחה בה הם מפנטזים כי ההליכה לאורך הבלוק היא כחוויית מערכת יחסים ממושכת וסוף הדרך הוא מוות. כשקריסטינה מופיעה מאוחר יותר ונכנסת אל ריצ`רד למכונית היא מוסיפה כי אפשר לראות זאת כחיים לאחר המוות. הרבה שתיקות והרבה נתקים יש בסרט ואמצעי התקשורת המודרניים לרב לא מביאים לתקשרת הרצוייה בין האנשים. בצ`ט מתכתב רובי ילד בן 7 עם מנהלת גלריה ובלי כוונה מעורר אותה מינית. ריצ`רד מנסה לחייג אל קרסטינה אבל מנתק וכשהיא מנסה לחזור אליו עונה לה מענה אלקטרוני של מקום העבודה שלו. וקריסטינה נותנת למנהלת הגלריה אופציה להתקשר אליה ולומר שם קוד במקום ממש לדבר איתה. כאילו נעשה כאן כבר וויתור מראש על האפשרות של תקשורת אמיתית וכנה בין בני אדם . מירנדה ג`ולי בודקת מושגים כמו אבהות, קהילה, אמנות ,התבגרות, מיניות. היא מציגה אותם בצורה מפתיעה לא קונבנציונלית ולא פליטיקלי קורקט. יחסי קהילה לדוגמא: ריצ`רד נותן לשכנתו הנחת משפחה ומסביר לחברו לעבודה כי זוהי קרמה טובה וקרמה טובה זה סימן שהיא חייבת לי עכשיו. הסרט מזכיר דיאלוג וירטואלי והדמויות לא מקבלות את מלא חיותן .העובדה שריצ`רד היה נשוי לאשה שחורה וילדיו שחורים לא מקבלת שום התייחסות בסרט. במצבים מדכאים וקשים הגיבורים לא בוכים או צועקים או מראים כל סימן לכאב ומצד שני הם כמעט שלא צוחקים או מראים סימני הנאה.הדמויות העדינות אך הסרט זכה בכמה פרסים בפסטיבל קאן (כולל פרס מצלמת הזהב), בנוסף לפרס רוח החופש להפקה ופרס מיוחד בפסטיבל סאנדנס. אך הוא ייגע באמת רק באלו העוסקים או המנסים את כוחם באמנות והמחוברים למדיום הדיגיטלי. יש בסרט אסתטיקה ויזואלית, עם הרבה צבעים רכים פסטליים ( ורוד וירוק) והקפדה על העמדת הדמויות בפריים. מירנדה ג`ולי בעצמה משחקת את קריסטינה וככל הנראה מירנדה ג`ולי כבימאית מתקשה לוותר על עצמה כיוצרת וידאו ארט .הסרט אני אתה וכל השאר נוטה יותר להיות וידאו ארט המנסה לשלב עלילה מאשר סרט קולנוע המשלב וידאו ארט.


במאית: מירנדה ג`ולי


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.