אני ו''הבליפ''


על הממשק בין מדע פילוסופיה ופסיכולוגיה הרהורים על הסרט "בליפ" מאת אני שומרון.

שמו המלא של הסרט הוא “What the Bleep do you know. "בליפ" הוא הצליל המושמע בתקשורת האמריקאית כאשר קיימת בטקסט מילה שלא ראוי להשמיעה. הכוונה ל"מה, לכל הרוחות, אתה יודע". הסרט בא לבחון את התפיסות הקיימות ביחס למהות העולם הסובב אותנו, מקומנו בו ומערכת היחסים שלנו עם המציאות. לדיון בנושאים אלה מפגישים יוצרי הסרט מדענים, אנשי רוח, וחוקרים בתחום הנפש. החיבור שנעשה בסרט בין עולם המדע, עולם הרוח ועולם הנפש מתאפשר אולי בזכות הפיזיקה הקוונטית, שפתחה צוהר לחשיבה אחרת. חשיבה שמתייחסת לאפשרויות, שהמדע הקלאסי לא מוכן היה להתייחס אליהם בעבר. כשראיתי את הסרט לראשונה יצאתי בתחושה של בלבול ופליאה. תחושה שהסרט מדבר על דברים נשגבים, אולם קשים לעיכול. אני מודה שמאז ראיתי את הסרט עוד מספר פעמים והבנתי שאחת ממטרות הסרט זה להעלות שאלות מבלי ממש לענות עליהם כחלק מהחשיבה המדעית החדשה: העולם הוא מסתורין והחוכמה היא לא לקבל תשובות אלא להיות במסתורין. המסתורין מביא משב אויר רענן והופך את החיים לאתגר. ולכן "מה לכל הרוחות אנו יודעים" מהו אותו הידע שאנו יודעים אותו ועד כמה הוא אומנם אמיתי וחד משמעי. מתוך מכלול הרעיונות בסרט אני רוצה להביא את אלה שהתחברתי אליהם במיוחד: האם אנו קולטים את המציאות בעינינו או במוחנו? מתוך מחקרים מתחום המוח נראה שהעין היא אומנם איבר הראייה, אולם מה שנקלט בהכרתנו היא התמונה כפי שהמוח מאפשר לעין לראות. המחקרים הוכיחו באמצעות מכשירי בדיקה מיוחדים לכך, שכאשר אנשים מסתכלים על עצמים, מתקיימת פעילות באזורים מסוימים במוחם – אזורים אלה נדלקים. כאשר מבקשים מאותם אנשים לדמיין את הדברים לאחר שראו אותם, אותם אזורים יידלקו שוב. כל תהליך הלמידה אצל המין האנושי מתאפשר בזכות הדמיון. איננו נזקקים להתנסות כדי ללמוד. כאשר קבוצת כדור סל מקבלת תדרוך מהמאמן מוחם של השחקנים רואה את המהלכים עוד לפני שבצעו אותם בפועל. אם כך המציאות נתפשת על ידינו לא רק באמצעות העין הרואה אלא גם באמצעות המוח שמאפשר את מה לדברים להיראות. מספרים על האינדיאנים של אמריקה שלא הצליחו לראות את הספינות של קולומבוס כשהופיעו באופק, כיון שלא הייתה להם הכרות קודמת עם התופעה. מוחם לא מסוגל היה לקלוט את התופעה ולכן לא השכילו לראות את הספינות. רק כשהספינות התקרבו וראש השבט הכיר בקיומם, המקומיים, מתוך שסמכו על דבריו, מסוגלים היו להכיר בקיומם של הספינות. המציאות נוצרת לא מתוך מה שאנחנו רואים אלא מתוך מה שהמוח האנושי מאפשר לנו לראות. המוח שלנו לא יודע מה ההבדל בין מה שמתרחש מחוץ לנו לבין הזיכרון שלנו לגבי האירוע. החוויה הפנימית הופכת למציאות. האם המציאות קיימת בנפרד מאתנו ויש לה נוכחות סטטית הניתנת לניבוי? במדע הקלאסי יש הנחה מוסווית שקיימת מציאות קבועה ויציבה מחוצה לנו. העין קולטת את המציאות והמוח מאפשר לתמונת המציאות להופיע בפנינו על פי יכולתו. הפיזיקה הקוונטית מנסה לאתגר את המחשבה הטוענת שהמציאות שאנו נתקלים בה וחווים אותה עשויה מחומר מוצק. אם ניקח את האטום - החלקיק הקטן ביותר בחומר, רוב נפחו ריק. החלקיקים שקיימים באטום גם הם מופיעים ונעלמים – אין להם קיום קבוע. אם כך יתכן והמציאות ,כפי שהיא נתפסת בעינינו היא רק ההסתברות או האפשרות של אירוע להתרחש. הפיכתו של האירוע להתנסות מתרחש ברגע בו התודעה שלנו, מאפשרת לו קיום באמצעות ההבחנה שלנו בו. על כוחה של התודעה – אם כך אנו חיים באיזה שהיא מערבולת אנרגטית של אפשרויות ורק כאשר אנחנו מתבייתים על אחת האפשרויות היא הופכת למציאות. הסרט ממחיש את כוחה של התודעה בשתי דוגמאות: האחת זה ניסוי שנעשה עם קבוצה של 4000 מודטים בוושינגטון. ההנחה הייתה שבכוחה של המדיטציה המסיבית להשפיע על כמות הפשע בעיר. ואומנם המשטרה הספקנית הודתה שבתקופה זו חלה ירידה של 25% בפשיעה. הדוגמא השנייה מציגה לנו צילומים של המבנה המולקולרי של המים שצולמו לאחר שיצרו למים גירויים מנטליים באמצעות תוויות שהדביקו על בקבוקי המים למשך לילה שלם. בין הצילומים היו: צילום של בקבוק של מי נהר טבעיים, בקבוק לאחר שקיבל ברכה מנזיר בודהיסטי, בקבוק שהדביקו עליו תווית של אהבה, תווית של תודה ועוד. התוצאות מעידות על הבדלים בצילומים. השאלה שמעלה אחד הצופים בצילומים בפני השחקנית הראשית היא: אם זה מה שמחשבות עושות למים מה מחשבות יכולות לעשות לנו לאור העובדה ש-90% מגופנו מורכב ממים. בהמשך מסביר הסרט מבחינה ביולוגית כיצד מחשבות שליליות מאיצות את תהליך ההזדקנות שלנו. יחד עם זאת הפתרון של חשיבה פוזיטיבית איננו מספק. החוקרים אומרים שדרוש יותר מאשר חשיבה פוזיטיבית גרידא, כיון שעצם המונח חשיבה פוזיטיבית מעידה על קיום של מאסה משמעותית של חשיבה שלילית שכדי להסתיר אותה אנו ממליצים לעטות עליה שכבה דקה של חשיבה פוזיטיבית וזה לא עובד. כוחה של התודעה הוא בהכרה ללא עוררין – באמונה בכל מאודך. סיפורי נסים של אנשים שהצליחו לפעול כנגד כל הסיכויים ממחישים לנו את כוחה של התודעה. מרבית האנשים לא מצליחים לשנות את המציאות בכוח המחשבה כי הם לא מאמינים ביכולתם לעשות כן. מדוע אנחנו חיים, חיים אומללים, כאילו אין לנו אפשרות לחיות אחרת? – אם המציאות נתפסת בעינינו על פי קביעתו של המוח, הרי הדרך של המוח לתפקד במשימה זו היא להשוות את החוויה הנוכחית לחוויות העבר. המוח מקשר בין אירוע עכשווי לבין אירוע דומה בעבר באמצעות הזיכרון. הזיכרון הקשור לאירוע מעורר גם רגש מהעבר ואותו זיכרון מעורר גם זיכרון של פעולה אותה נקטנו בעבר. ואז אנחנו מספרים לעצמנו סיפור לגבי מה שקורה בהווה מתוך חוויות הזכורות לנו מהעבר ומגיבים לעבר במקום להגיב לאירוע העכשווי . מה שאנחנו קוראים ניסיון חיים מורכב בדיוק ממתכונת זו של עבודת הזיכרון. ניסיון חיים עוזר לנו לתפקד מול כל מציאות גם מוכרת וגם חדשה יחד עם זאת יש בה סכנה שהיא מקבעת אותנו בדפוסי התנהגות שאינם משרתים אותנו. למשל כאשר אנחנו רואים כל זוגיות אפשרית מתוך הזיכרון שלנו של זוגיות כושלת שהייתה לנו או שהייתה להורים שלנו. הסרט מדבר על קשרים הנעשים בין הנוירונים במוח בעקבות כל אירוע – קשרים בין האירוע לרגשות ולפעולות. כאשר האירוע חוזר או אירועים דומים חוזרים, אותם הקשרים במוח חוזרים ונקשרים. עם הזמן הקשרים במוח נעשים כל כך מקובעים שהתגובה שלנו לאירוע שכזה נעשית אוטומטית. רגשות מעוצבים כך שהם יוצרים פעילות כימית שדוחפת לפעולה. ההיפותלמוס הוא האזור במוח האחראי על התגובה המיידית שאין בה חשיבה. זהו מפעל המייצר כימיקלים וחומצות אמינו. הוא יוצר תרכובת כימית התואמת כל רגש וכאשר התרכובת הכימית מועברת על ידי מערכת הדם לכל תא בגופנו אנו חווים את החוויה הרגשית. הפעילות הכימית מותירה את רישומה על התא. התא שיש לו קיום עצמאי הוא למעשה יחידת התודעה הקטנה ביותר. בעקבות הזרמה בלתי פוסקת של חומרים כימיים מסוימים יוצר התא תלות בחומר בדומה לתלות שיוצר המכור להרואין. כדי לספק את הדרישה של התא לחומר הכימי, שנובע מההתמכרות לרגש מסוים, אנחנו עוסקים ביצירת מצבים שיעוררו רגש זה. אם אתה לא יכול לשלוט במצבך הרגשי – אתה מכור לו. ניקח, לדוגמא, אדם מאוהב. למעשה הוא מאוהב בצפייה לרגשות שהוא מכור להם. כי אותו אדם יימאס עליו ברגע שלא יספק את הצרכים הנדרשים לו. הבעיה, אם כך, היא לא ברגשות השליליים, אלא בהתמכרות שלנו להם. ההתמכרות היא לא רק פסיכולוגית זוהי התמכרות ביוכימית. הדיון האקדמי בשאלה זו כמו בכל שאר השאלות מלווה עלילה שמתרחשת במקביל ואשר מטרתה להמחיש את הרעיונות שעולים בדיון. העלילה בחלק זה של הדיון היא אחד מרגעי השיא בסרט. על רקע של חתונה פולנית אנחנו רואים אנימציה שממחישה את פעילות התאים במוח כאשר הרגשות מתעוררים. מדי פעם מוצג לנו ההיפוטלמוס שעובד במלא הקצב כדי לספק את התרכובת הכימית שכל תא נזקק לה כפוף לרגשות שהוא מכור להם. ההשתתפות באירוע שמח עם מוסיקה וריקודים מפעילה את התאים של השמחה ואז כולם נמצאים בהתעלות של שמחה, המכור לאוכל, אוכל מכל הבא ליד כאשר הדמויות של התאים המכורים מתרגשים עד לרגע שהם נופלים שדודים מתפקעים מרוב האכילה, זו המכורה להרגשת הקורבנות יוצרת אירוע שיאפשר לה לבכות על מר גורלה, הכעסנית מוצאת לה סיבה לכעוס והשתלטן הופך עולמות כדי שירקדו פולקה, כי לא תיתכן חתונה פולנית ללא פולקה. וכשכולם פוצחים בריקוד הפולקה אנו רואים את כולם מחוברים לאינפוזיה שמזינה אותם עם הסם הנדרש להם רגשית. בין הרוקדים נמצא גם הזוג המכור לסקס ואז אנחנו רואים אותם מפגינים התנהגות מינית מגרה, כאשר דמויות התאים המכורים מלווים התנהגות זו בהתרגשות ובעידוד תוך שהם מופיעים מבעד למכנסי הגבר בדמות פין ולאורך רגליה החשופות של האישה ותחת החצאית בדמות נערת פיתוי. התא המכור, כאמור ייצור מצבים, אשר יספקו לו אותם חומרים כימיים שהוא מכור להם. מאחר שהוא מתמקד באספקת החומרים שהוא מכור להם הוא לא יהיה פנוי לקליטת החומרים הדרושים לו כדי לצמוח או כדי לתחזק את הגוף: ויטמינים, חלבונים ומינרלים. התא יסבול מנזקים בלתי הפיכים ויאיץ בכך את תהליך ההזדקנות של האורגניזם. תהליך ההזדקנות היא תוצאה של חוסר היכולת של הגוף לדאוג לעצמו לאספקת חלבונים בהתאם לצורך, כי התעללנו בעצמנו רגשית במשך שנים רבות. האם אפשר לחיות אחרת? החשיבה החדשה רואה את היקום כמרחב של אפשרויות. העובדה שאנו דבקים בדפוסי התנהגות מוגבלים נובעת מהעובדה שאיננו מודעים לכך שיש חלופות. הפסיכולוגיה מתייחסת לבחירות גרועות שלנו כאל בעיות פסיכולוגיות, אולם כל שנדרש הוא ללמוד לעשות בחירות חדשות. אם אנחנו במודע יוצרים את המציאות ומבינים שהמחשבות שלנו משפיעות על המציאות ויוצרות את חיינו, נוכל ליצור לעצמנו מציאות חדשה - נוכל ליצור לעצמנו עתיד שבחרנו לחיות אותו. הסרט מעורר מחשבות: מהו מקומו של סימן השאלה בחיינו האישיים והמקצועיים, על מה מותר או אסור לנו להטיל ספק, אם המדע, חבר לתפיסות רוחניות ולתפיסות נפשיות כדי לתת פרשנות חדשה להווייתנו, וראייה הוליסטית יותר לקיום האוניברסלי מה זה אומר לנו על עצמנו, מה זה אומר לנו על יחסינו עם הקרובים לנו, עם אלה שאינם משלנו ועל יחסינו עם העולם הסובב אותנו. הסרט מומלץ!!!


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.