ארוע ''וואיט פון דאנען''


תודות לדניאל גלאי אשר בפגישה מקרית,ספרתי לו על הסבא ונדלק על הרעיון ופתח את שערי בית לוויק. ולכל החברים שלא שכחו גם אחרי 60 שנה: לשחקנית וכלת פרס ישראל מרים זוהר, לזמרת אסנת פז,למשוררת וזמרת רות לוין למשה שמיר

תודות גם לכל האידישאסטים שעזרו לי לעבור את המסע הנפלא הזה להכנת הערב, ד"ר ענת אדרת מבר אילן, אליעזר נובראסקי מהספריה הלאומית,, אלכסנדר שפיגלבלאט, לנאוה סמל,לנחמה ליפשיץ וכמובן לאמי שרה פנר, שחלק גדול מהסיפורים שמעתי ממנה (אך לא תמיד האמנתי לה כי הם נראו לי הזויים או גדולים מהחיים) וכמובן לכל הקהל הנפלא שוחר אידיש שעשה את המאמץ להגיע לכאן ביום ששי בבוקר.


אם הייתי צריכה לתאר את סבי יצחק פאנער במילה אחת הייתי מסכמת אותה במילה האידית הנפלאה אזוי!!כן כל דבר הפליא אותו, גם בגיל 80 היה כנער שמטייל בעולם הזה וכל דבר נראה בעיניו כפלא, כדבר נשגב. את סבי יצחק פאנער פגשתי לראשונה , עם נישואי אמי שרה לבנו עזרא,בביתם, ליד המצבה בבת ים.,דירת שיכון קטנה. של שני חדרים. מיד קבלו אותנו בחום סבי וסבתי צפורה ,ובנם, עזרא ,שהיה בן יחיד שחי ולווה אותם גם במחנות טרנזדיזטריה וגם בקפריסין. הדבר היחיד הקשה באותה פגישה היה לאכול את הכבד עם סוכר שבשלה סבתי החדשה. מלבד זאת הכל זרם טבעי, כאילו ברור שאנו משפחה והם הסבים וסבתות החדשים אבל הטבעיים שלנו.ואנחנו הנכדים היחידים שהיו להם. יצחק פאנער נולד בשנת 1896 בדוברומיל גליציה, בגיל 4 היגר עם הוריו לבוקובינה. עד גיל 10 למד בחדר וסיים את בית הספר העממי ברומניה. בגיל 14 נסע עם אחותו בלומה לאמריקה. שם חלה מעבודה קשה, ולאחר שנה חזר לצ`רנוביץ,והחל בקריירה הספרותית שלו. בגיל 15 פרסם את שירו הראשון. היה פעיל במועדון הספרותי ע"ש אליעזר שטיינרברג, כתב באופן בעתונות אידיש ,היה בין המייסדים של " צ`רנוביץ ארבעטר בלטר" ובהמשך עורך שבועון סיפרותי הומוריסטי "-דער קאנטשיק" (אנו מדברים על שנים 1928-1930) כששאלתי את אבי ממה התפרנס הסבא הוא אמר לי כמנהל חשבונות בחב` שוקולד. מה שלא נראה לי בכלל מתאים לאופיו היצירתי והרומנטי.והמנותק מחומריות היומיום. מצ`רנוביץ גורשו סבי סבתי ואבי למחנות בטרנזניסטריה. שם הצליחו לשרוד הודות לכך שאבי בהיותו חרט אומן החליף לגרמנים את האותיות במכונות כתיבה וכך הצליח להשיג אוכל לו ולהוריו. בספר על בוקובינה, מספר יצחק ארצי,על פגישתו עם סבי:"בטרנזדיסטריה לקראת סוף ביקורי התארחתי בביתו של הסופר האידי יצחק פאנער. התחזית שלו לעתיד היתה קודרת במיוחד. הוא האמין שהגרמנים והרומנים כאחד יחסלו את כל היהודים. על הסף פנה בבקשה אישית. "כתבתי שיר אחרון", אמר, "צוואתי הספרותית היא חזון על ארץ-ישראל. אנא העבר את השיר לבוקרשט. זו בקשתי האחרונה." התרגשתי מאד, אבל חששתי. אם אתפס ויתגלה בבגדי טקסט פיוטי, יחשדו השלטונות שזהו מסר מוצפן ויעצרו אותי כמרגל. לפתע נזכרתי בספרו של היינריך היינה "מסע בהַרץ". כאשר חשש להעביר חומר מסוכן מצרפת לגרמניה עלה בדעתו של המשורר הגרמני רעיון מבריק: "מה שיש בראשי אי אפשר ליטול ממני." הצעתי למשורר האידי ללמוד את השיר בעל-פה. "בבואי לבוקרשט ארשום אותו ואפקידו בארכיון", הבטחתי. שיננתי את שורות השיר שוב ושוב ומסרתי אותו לתעודתו מזכרוני עד היום חקוקות המלים במוחי. "הרחק מכאן, הרחק מכאן, ישנה ארץ פלאות. כעבור שנים הולחן השיר בידי האמן לייבו לעווין ועד היום שרה אותו בתו הזמרת רות לעווין." את השיר הזה שרה ברבות הימים גם הזמרת נחמה ליפשיץ..במסגרת ההכנות לארוע לזכרו התקשרתי אליה , והיא ספרה לי שבאחת ההופעות הראשונות שלה בארץ, נגש אליה פאנער, מאחורי הקלעים, בגלל שהתעניין בשירה באידיש. הוא התרגש לשמוע שהיא נוסעת למסע הופעות בארה"ב ושם תיפגש עם הסופרת ורה האקן ובעלה מוניו אותם הכיר היטב מנעוריו בצ`רנוביץ והיה בקשר מכתבים איתם לאורך כל השנים.. מוניו הלחין את שיר קפריסין שהוא כתב במחנות קפריסין ושהפך ברבות הימים להמנון המחנה. מאז הפכו נחמה וסבי ,לידידים ונחמה בתור חברה טובה היתה באה לשמור עליו כשהיה חולה.מה היתה התרגשותי כאשר החלה נחמה לשיר לי בטלפון את השיר :וואייט פון דענאן" מששוחררו סבי ובני משפחתו מטרנזדיסטריה, ניסו להגיע ארצה באנית מעפילים אך הוגלו לקפריסין. סבי הפך למנהל האמנותי של תאטרון קפריסין."אידשע קונסט פעא רבאנד" ושם כתב לשחקנית מרים זוהר את המחזה הראשון. .משהגיעו סבי ומשפחתו, ארצה נשלחו למעברות בבת ים ולבסוף עברו לדירת שיכון. שם עבד כמזכיר האישי של שלום אש. ואף הוציא את הספר על ימיו האחרונים של שלום אש."אין זיין לעצטער היים" היה פעיל במועדון בית לוויק בו אנו נמצאים, והייתי לעתים מסיעה אותו , או שהיה נוסע באוטובוס מרמת גן.(וכפי שכתב הסופר עתונאי אלכס שפיגלבלאט" לא סבל מקנאת סופרים והיה מזכיר של סופרי אידיש שהגיעו לאחר השואה והיה חשוב לו לטפח את הסופרים ולהפיץ את הספרות באידיש. ובשנת 1975 זכה בפרס מאנגר ובפרס סופרי ועתונאי אידיש. "בין ספריו שכתב מצאתי את המינאטורות בעברית (אשר הקדיש לי ולאחי "לנכדי אילנה ושלמה למען אפשר להם לקרוא מיצירותי" הוצ` פרץ 1972 ספרו הראשון "הנייע יידישענ דיכטונ"ג, הוצא בשנת 1947 ביאסי וכוללת פרק נרחב שכתב איציק מאנגר. ככלל השם "איציק מאנגר" היה בביתנו כמעט מילת קודש האמת שאני ואחי שלמה היינו ,בגיל העשרה ולא כל כך סבלנו את השם מאנגר שעלה על שפתותי אבי וסבי בוקר וערב ולעתים הם היו מפסיקים את הארוחות, מתווכחים ומורידים את הספרים של מאנגר מתוך הספריה של אבי שהכילה 15000 ספרים. מה התפלאנו שיום אחד הדמות האגדתית ,איציק מאנגר ואשתו הגיעו אלינו לביקור בביתנו ברמת גן.אדם גבוה ורזה, עם עיניים מרוחקות ועם חוש הומור, ואבי היה מתרוצץ מגיש לו מאפרה כל רגע. ורץ בחזרה לרוקן אותה על מעלליו של מאנגר שמעתי מסבתי צפורה , על כך שהיה מגיע לביתם בצ`רנוביץ באמצע הלילה שיכור ונכנס למיטתם עם בוץ.והארוע "המזעזע" ביותר מכלם הוא שלבר מצווה של אבי עזרא לא הזמינו אותו.,בגלל שסבי וסבתי פחדו מהתנהגותו ומהתבטאויותיו מול הרבנים. חרדתם אכן התממשה והוא הופיע ללא הזמנה וכעס בקול רם איך זה שחברו הטוב ביותר לא הזמין אותו לבר מצווה.של בנו. עם מות סבתי צפורה, עבר להתגורר לידינו ברמת גן והיה בא מדי יום כל יום עם סיפור מפתיע נוסף כל דבר נראה פלא בעיניו כשפגש את סבי יצחק זיידמן וסבתי גיזלה ושמע שאני ואחי קוראים לסבא "זיידע" התפלא מה פתאום קוראים לסבא במצרים זיידעא וכתב את הסיפור "נקודונת" (מיניאטורות עמ` 55). כשנחמה הנדל שינתה את שמה להלנה כעס מאד, מה עוד שעברה לגרמניה ומיד ישב וכתב את "נחמה במקום נחמה "(והכוונה לבואה של נחמה ליפשיץ בארץ. לעמת עזיבתה של נחמה הנדל) אכן עד יומו האחרון היה כותב כתבות לעיתון האידי לעצטע נייס ,וגם שנפטר בשנת 1979, פורסמה כתבה שבוע לאחר מותו שהוא כתב.. בארכיון של אינדקס העתונות האידיש אינדעקס צו דער ייִדישער פּעריאָדיק, הצליח לאתר לי אליעזר ניבאָרסקי בטלפון למעל 120 כתבות של הסבא. בשנים האחרונות היה מיודד ומאוהב מאד עם הסופרת ורה האקן ,אותה הכיר בנעוריו בצ`רנוביץ הם היו מתכתבים ומתקשרים מדי יום, ,כשהיתה באה לארץ כמו בחור מאוהב בן 17, היה מחכה לה ,בתחנת האוטובוס ברח` אבא הלל ברמת גן ..וכשהיה חולה ומתאשפז בבית חולים היה מבקש ומכריח אותי לצלצל אליה והיה אומר היא חייבת לדעת! ZI DAF veisen אני מקווה שבדומה למלות השיר שלו ""הרחק מכאן, הרחק מכאן, ישנה ארץ פלאות" הוא אכן נמצא בארץ מופלאה.ושאוהבי ספרות אידישיסטיים, ישראלים, יהודים וגויים מכל העולם יקראו ויהנו משיריו ומהמינאטורות הנפלאות שלו, שהן עדיין כל כך עדכניות ומתאימות לדמויות ולמצבים שונים בחיינו ואשר נוגעות ברכות בעצב, במכחול של נוצה עם "נקודונת" של חיוך.. . http://www.wol.co.il/magazine/press.asp?categoryCode=9&id=2854 רשימת ספרים 1. "נייע יידישענ דיכטונ"ג עם א. פרענקעל (הקדמה של פרק נרחב ע"י איציק מאנגר.) יאס פארלאג י"ל פרץ 1947 2. אין אייגענעם האַפֿן (תל אביב) : פארלאג י"ל פרץ, 1970. 3. זון און שאָטן: ישׂראל־מאָטיוון (תל-אביב) : פארלאג י.ל. פרץ, 1964. 4. שטריכן צום פּאָרטרעט פֿון איציק מאַנגער תל אביב : המנורה, תשל"ו 1976. 5. שלום אַש אין זײַן לעצטער היים תל אביב : י.ל. פרץ ביבליאטעק, 1958. 1. מיניאַטורות (איבערגעזעצט פֿון ייִדיש) תל אביב : י"ל פרץ, תשל"ב. (1972)



אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.