ביבליותרפיה - יש דבר כזה


להיות סופרת פירושו לטפל באנשים. להדריך בסדנאות כתיבה - על אחת כמה וכמה. לפניכם כמה מקרים טיפוליים כאלה, הבאים ללמד שיש אלטרנטיבה לטיפול הפסיכולוגי.

בכיתה שלמדה ביבליותרפיה במכללה מסוימת נתתי תרגיל שעיקרו משחק במלים: הוריתי לתלמידות (חלקן כבר היו מורות שבאו להשלים את התואר הראשון, וחלקן סטודנטיות אחרי צבא) לאסוף מלים מן המילון, מבלי להביט בפירושי המלים, לאסוף אותן על פי הצלילים האהובים עליהן מתוך אות מסוימת שבמילון. לאחר שאספו בין חמש עשרה לעשרים מלים ביקשתי מהן לחבר סיפור המכיל את רוב המלים שאספו. התרגיל היה משעשע למדי, ופיתח את היצירתיות ואת הדמיון הצלילי. תלמידה אחת כבת חמישים התלוננה שהכיתה סתם משחקת ולא לומדת. אמרתי לה ששום דבר אינו מקרי ומכל סיפור אפשר להסיק מסקנות לגבי מצבו הקיומי של הכותב. דרך סיפור כזה אצל תלמידיה שלה תוכל לאתר את מצבם ולעמוד עליו מקרוב ולעתים גם "מאחורי גבם", כלומר, גם אם אינם מודעים לו. היא המשיכה להתלונן ואמרה שאלה שטויות, הנה לדוגמה המלים שאספה היא, כולן מתוך האות פ' הן מקריות לחלוטין. לא רק זה, אלא שבחרה לשזור אותן בסיפור רחוק ממנה כרחוק שמים וארץ, האני המספר הוא גבר בסיפור שלה, ומה כבר אפשר להסיק מזה על מצבה הפרטי. אמרתי לה בואי ננסה, וביקשתי שתקרא לפני הכיתה את המלים שבחרה. המלים היו: פתשגן, פרוכת, פת לחם, פאר, פרות, פתאום, פודרה, פיהוק, פי שניים, פתחון פה ועוד כמה אחדות. מדובר באישה דתית בשם רוחמה, שהייתה מגיעה לכיתה בכובע שחור נוקשה, מין מגבעת, חצאיות ארוכות, חולצות סגורות, ומשום שהייתה דתית ומבוגרת נוצר איזה חיץ ביני ובינה, ואף שהייתה ידידותית ומשתפת פעולה בדרך כלל מעולם לא הייתה אינטימית, דבר שכן קרה לתלמידות האחרות בכיתה. עד סוף השנה הן נפתחו, בכו, השתפכו, התייעצו, מטבע הדברים שהכתיבה מעלה בעיות אל פני השטח, ומשאירה עצבים חשופים לאור היום ולעיני כל. רוחמה עשתה כמתבקש ממנה וחיברה סיפור שגבר מספר אותו, משהו בנוסח: "כשאני חוזר מחוץ לארץ אני מביא לך מתנה, מחביא אותה מאחורי הפרוכת, ליד הפודרה, או ליד קערת הפאר שאנו מניחים בה פרות, ומצפה שתמצאי אותה. אני ממתין בשקט, בלא פתחון פה ועד פיהוק, וכשאינך מוצאת אותה, אני ניגש ומוצא אותה עבורך. כל הערב שתקת ועכשיו שתקת פי שניים, אכלת פת לחם ולא היית מרוצה. אף פעם את לא מרוצה ממה שאני קונה לך, ואני נשאר עם הפתשגן." היא צחקה, גם השאר צחקו, ואז אמרה: "את מבינה, אין לי מושג מי הוא הגבר הזה, מה הוא אמר כאן, סתם חיברתי את המלים כפי שביקשת, אין לזה משמעות ואני אפילו לא יודעת מה זה פתשגן." השיעור עמד להסתיים. הדברים המשמעותיים מתרחשים תמיד לקראת הסיום ולקראת ההליכה הביתה. עמדתי מאחורי שולחני ואמרתי לה: "רוחמה, הגבר הזה מקופח, הוא אומר לאישה שמולו, את אף פעם לא מרוצה ממה שעושים עבורך, מתנות זה מותרות, זה מעבר לתפקידים ולכורח היומיום. אני מתאמץ או לא מתאמץ כי אם אוהב ורוצה לרצות אותך, ומפנק אותך במתנות ואת לא מעריכה אותי." רוחמה קמה ממקומה, עמדה אף היא, המומה, ואמרה לכיתה: "את מכשפה או מה, זה בדיוק מה שבעלי אמר לי השבוע, כשרבנו." "אני מתפלאת שדווקא המילה פתשגן נמלטה מידיעתך," הוספתי "ואם כי הטון מספיק כדי להבין את הסיפור, פתשגן היא תעודה, ולפי זה שמדובר בזוג נשוי, תעודה של נישואים או של גירושים," אלתרתי. רוחמה נרעשה ואמרה: "אני רצה הביתה ליישר את ההדורים, שאם לא כן הוא עוד ישאיר אותי עם הפתשגן ביד."


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.