ביתנו על סף שואה מתמדת


את יום השואה השנה אציג באמצעות שיר אחד. ביתנו ב. מרדכי התמונה מתוך כריכת הספר "אבי פגישת ביניים" מאת אורציון ברתנא.

ביתנו / ב. מרדכי ביתנו באמצע העולם על כל דלתותיו קרוע. כל דרך אליו היא וכל שביל ממנו יורט. מי שרוצה - בא ומעפר וסוקל. מי שרוצה - שורף ושוחט. וכל יום על הדלתות צעקתנו סובבת, באין הד, באין מוצא במרחב העיור והריק. מאחורי הקירות סערה אחרונה אורבת וקפואים באמצע העולם ניזרק. ומוכנים אנחנו, ומחכים בכל רגע לנס. מתחבאים מעיני יום ומתכסים בעלטה. אין יוצא ואין בא ומי יכנס והחרב בשער ובצל הבעתה. ומוכנים אנחנו כל רגע לפול, להיחרב. על גננו הסער תלוי וזומם הרעם, רק תחינה עתיקה משוועת בלב: חזקנו נא גם הפעם!" תרצ"ו שיר זה כתב אבי, המשורר ב. מרדכי (מרדכי ברתנא), בשנת תרצ"ו - 1936. שיר המדבר על ערב חורבן, על "אני" לאומי, כלל לא מוגדר, שעומד בפני איום של שואה, איום של חורבן, בפני מה שודאי אבל לא מוגדר. זה היה שנה לאחר שעלה לארץ, וכשש שנים לפני שמרבית משפחתו נספתה בשואה. אפשר לומר: נבואה. אפשר לומר: משורר בימינו הוא כנביא של פעם, אם הוא משורר לאומי, משורר אידיאי. לא כך אני רואה את הדברים, ואני חושב שגם הוא לא ראה אותם כך. ומה שייאמר כאן אינו מוריד כלל ממשמעות השואה עברו יהודי במאה העשרים. מה שייאמר כאן, להלן, אינו סותר את העובדה שאבי חי כל חייו שאחרי השואה (הוא נפטר ב1986-) בצל הנורא מכל שהתרחש במה שמכונה "מלחמת העולם השניה", בבכי יומיומי על אביו שנספה, בתחושת אשמה על שאבי, שהקדים ועלה לארץ כסטודנט ב1935-, ניצל, ואילו אביו ואחיו ואחותו ומרבית משפחתו נספו. השיר מדבר על מצב יהודי קיומי תמידי, שהשואה שהתרחשה הייתה רק אחת מצורות המימוש ההיסטוריות שלו. שלא כדבריו ומחשבתו של ק. צטניק, ושל רבים ברוח זו, השואה איננה "פלנטה אחרת", מצב שלא היה לו ואין לו אח ורע, שאין לו דומה. להפך, השואה היא מימוש של מערכת החוזרת ביהדות בכל דור ודור. לעיתים, אינה מתממשת, לעיתים היא מתממשת חלקית. לא רק המן רצה להחריב ולהשמיד את היהודים באשר הם יהודים. ולא רק בשער הניצחון חרת טיטוס שיהודה חרבה ולא תהייה לה תקומה. ההיסטוריה כולה היא רצף של ניסיונות, קטנים וגדולים, להשמיד את היהדות פיסית ורוחנית, באשר היא יהדות. על פי תפישה זו, השואה גדולה יותר לא בגלל רצון השמדה גדול יותר, אלא רק בגלל טכנולוגיה גדולה יותר ושיטתית יותר שעמדה לרשות ההשמדה. אין היא אלא פרק אחד בהיסטוריה נצחית. היסטוריה שקדמה לה הרבה, ושעדיין לא הגיע לסיומה. הקף מלחמות העולם השתנה במאה העשרים, לעומת אירועי היסטוריה קודמים. גם הפגיעה ביהודים גדלה, כמו שגדלה גאולת היהודים - הקמת המדינה - במאה זו. אבל, היסטורית, "ביתנו" עדיין "באמצע האולם". אין כוונתי שעלינו לחיות חיים היסטריים. אין כוונתי שעלינו לצפות בכל רגע לגרוע ביותר. לא ולא ולהפך, כוונתי שעלינו לחיות חיים של אמונה. חיים שאינם רואים את המציאות כמקרית, זמנית, חולפת, אלא כבעלת משמעות ותוכנית. עלינו לראות את השואה לא כאיום אלא כניסיון שיש לעמוד בו, כניסיון שלא יתממש לעולם, רק אם נעמוד בו, רק אם נזכור שעלינו להתחזק שוב ושוב. להתחזק בכל פעם מחדש. האמירה קשה. קל יותר לחיות שפל חד פעמי ושיא חד פעמי, מאשר לחיות מאמץ מתמיד. אבל אין לנו ברירה.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.