ה ד ר ך - של שולי בורנשטיין וולף


הזמנה לתערוכה ************** מחר מוצ"ש 3.5.08 בגלריה Collection בשעה 21.00

במוצאי שבת ה-3.5.08 תיפתח תערוכתה של שולי וולף בקולקשיונס,קרית שאול 2 תל-אביב.במהלך הפתיחה ימכר ספר האמנות שלה .כל ההכנסות ממכירת הספר יוקדשו לעזרה למשפחות נזקקות. התערוכה תוצג בימים. 3.5.08-15.05.08 בערב הפתיחה תיערך השקה של ספר האמנית: The Path הרווחים ייתרמו לצדקה. גלרית Collection במתחם קרית שאול 2 הבית הכתום ת"א טל: 036480165 www.collection.co.il collection@collectionart


ציוריה ומיצביה של האמנית סולי וולף נובעים כתגובה ישירה למהות חייה כבת לעם היהודי, למשפחתה ולעצם היותה אדם ואישה. הם מעלים ונותנים המחשה חזותית למשא-מסע הקולקטיבי והאישי ולמאבק שהפך אותה לאמנית השלמה עם עצמה והמעשירה את סביבתה ביצירותיה השופעות. בעבודותיה הפונות בעיקר לאלמנטים מהטבע, היא מנסה לגשר ולשלב דמיון ומציאות ולמצוא את המכנה המשותף בשונות כדי להגיע לשלום ולשלווה. הסמליות המובחנת מבעד למעטה החיצוני של היצירות הצבעוניות מקנה להן עומק ומשמעות. האמנית ילידת ברזיל,מתגוררת בארץ כבר יותר משלושים שנה,משלבת בעבודותיה את מורשת ארץ הולדתה עם רשמיה והתנסויותיה בישראל. כאומן השוזר חרוזים בעלי מרקמים וצבעים שונים, היא שוזרת את סדרות ציוריה, הצומחות אחת מתוך השניה, מתכתבות אחת עם השניה ומעלות בצורה נאמנה את תחושותיה ומצבי רוחה המשתנים. המכנה המשותף בין כל העבודות היא הכנות האולטימטיבית, ההבעה הישירה, השפע, הצורך ליצור ולעמול, לצרף פרטים ולברוא עולמות חדשים.


הציורים המוצגים בתערוכה זו ונעים בין האקספרסיוניזם לפוטו ריאליזם, משקפים פעם נוספת את הקשר ההדוק שלה לטבע בכלל ולעצים בפרט ואת חריצותה, התמדתה ויכולת ההבעה המגוונת שלה. מתוך מכלול עבודותיה נבחרו ציורים מתוך הסדרות: איקליפטוסים, ברושים, גזעים ופרחים. כמו כן יש ייצוג לעמלנותה הלקטנית במיצב העשוי ממאות דמויות צבעוניות מפלסטיק ובעלים הגזורים מקנבס ממוחזר, היוצרים אנלוגיה אמנותית לעלים בטבע. העצים מסמלים את הקשר לקרקע מצד אחד ואת השאיפה כלפי מעלה. האקליפטוסים שהובאו ארצה מחו"ל הכו שורשים בארץ ומכסים אזורים נרחבים בארץ. דויד שמעוני מתאר את תפקידם החשוב בביעור הקדחת בבלדה שלו "ביער חדרה": " עם מלאכי המוות נאבקתם, שריתם עימם ותוכלו ומקורות חייהם הובשתם...". רחל מתארת את כושר ההישרדות והרגנרציה שלהם : " לא אחת ראיתי: הונף הקרדום והורד וננעץ בשאר, מעולל בעוד הוא שרוע דם, זה הנוף המרטיט, הנוהר. תפקדנו שוב, אך שנה תנקוף- תעמוד משתאה, תביט: למרום כאז כמה הנוף, ונוהר כאז ומרטיט". האקליפטוס מבטא גם את הגעגועים לארץ ישראל של פעם, כפי שניסחה זאת במילים נעמי שמר: "אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה, אותה הדומיה וגם אותה התפאורה, חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים...". הברושים הנמצאים בין היתר ליד בתי קברות מהווים מטפורה לנרות נשמה, לתפילה, לרוחנית. הם מזכירים בצורתם להבה של נר אך שונים ממנה בצבעם הירוק כהה, ביציבותם, בגמישותם. חיים גורי קורא להם: "נרות אילן בבתי קברות...צל האהובים שנלקחו אל ברוך שמו. זלדה ב"שני יסודות" כותבת: " הברוש שותק, הוא יודע שיש בו חרות, שיש בו דמיון, שיש בו רוחניות...". שלמה ארצע שר.." טמנו את לבנו בין ברושים..עוד מעט תפרוץ האנחה, קבל זאת כתפילה מאד אישית..". במילות שירו של אהוד מנור מתגלה תכונתו לעמוד איתן, המאפיינת גם את האמנית : "ואני ראיתי ברוש שניצב בתוך שדה מול פני השמש, בחמסין ובקרה אל מול פני הסערה, על צידו נטה הברוש, לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב...הנה ברוש לבדו עד השמיים, ברוש לבדו איתן, מי ייתן ואלמד את דרכו של עץ אחד..." רק לאחר שנים של הסתרה והדחקה כלפי חוץ ולמידה עצמית ונתינה לסביבה המשפחתית הקרובה, הצליחה סולי וולף להתגבר על המכשולים הפנימיים והחיצוניים ולהפוך לאמנית. ציוריה מהווים עדות צבעונית למסעה האישי ומעלים את המאבקים, המעברים, חיפושי הדרך ומציאת הפתרונות ההולמים כל שלב. תיעוד המוצאות אותה אינו מופיע בצורה סיפורית אלא מוצפן מאחורי הדימויים המוכרים ומובחן מבעד לשפע העמלני המאפיין את דרך עבודתה. ממדי ציוריה הולכים וגדלים ואת מקום הציורים הכהים שאפיינו את תחילת דרכה תופשים ציורים ססגוניים, עמוסים ועשירי צבע. היצירות השלוות והצבעוניות מסתירות עולם עמוס רגשות ויצרים, כאבים והתעלויות רוח. לדבריה " הפרחים והטבע נראים יפים וידידותיים אך הם מסתירים את הכאב והסבל שהולידו אותם." היא מתחברת לנושא האמנות כקתרזיס. דהיינו האמנות המשחררת את היוצר מרגשות ותחושות שליליים, מזככת אותו ומאפשרת לו להמשיך.עצם היצירה לא באה מתוך אושר ושמחה אלא מתוך כאב וסבל. כל אמן מבטא זאת בדרכו שלו, המוסיקאי דרך המוסיקה, הסופר דרך כתיבה והיא דרך הצבעים. הצבע האדום למשל הרווח ביצירותיה מכיל משמעויות עמוקות ומתקשר לדם, מאבקים, מלחמה וכדומה. לכל צבע המשמעות שלו וכידוע צבעים משפיעים על סביבתם. את סדרת ציורי הפרחים התחילה אחרי מותו של אביה. היא לא התכוונה לצייר פרחים כי מבחינתה פרחים אמיתיים הם היפים ביותר, אך כוחות פנימיים החזקים מרצונה ההכרתי נבעו מהוויתה הפנימית וכיוונו אותה לצייר פרחים. פרחים מבחינתה מסמלים חיים ומוות. היא מתייחסת לדינמיקה הקיימת הטבע ולמחזורים המתגלים גם בפרחים המתחילים כניצנים מלבלבים ומסיימים בקמילה. בתחילה ציירה פרחים באגרטלים, עדיין ניזונים ממים אך במהרה החלו הפרחים מזינים את עצמם. הופיעו ציורי פרחים ללא אגרטל. התייחסות היא שוב כללית ואישית. מבחינה לאומית ישראל פורחת בלי מים דהיינו ללא תמיכה משכניה וללא אהבה עולמית. במישור האישי היא הצליחה ללבלב ולפרוח לא בזכות עזרה חיצונית או תמיכת הקרובים אלא בזכות ההתחברות למקורות הפנימיים ולאוצרות התבונה והדימויים הקולקטיביים. את ציורי הפרחים מאפיין הגודש והשפע. שפע הפרחים בתוכם בולט פרח הכריזנטמה (פרח ממשפחת המורכבים המצטיין בשפעת עליו) האהוב עליה במיוחד מתקשר לשפע הקיים בתוכה אותו היא מסוגלת עתה גם להעניק לסביבתה. הצבע האדום מסמל לא רק יופי אלא בין היתר גם דם, אנרגיה בסיסית ותשוקה. צמחים ועצים מסמלים עבורה חיבור אל הטבע בכלל ואל הטבע הוגטטיבי בפרט. כבר בגיל צעיר נהגה לצאת ליערות בסביבתה ונהנתה להתמזג עם הסבך וללכת לאיבוד בתוכם. הכניסה ליער מתקשרת לעברו של אביה שההצטרפות לפרטיזנים שהסתתרו ביערות, הצילה את חייו. תחושת ההגנה שהיער מעניק מתורגמת בתחושותיה למשיכה ואהבה אל נופיו ועד היום מרגשים אותה העצים והיא נוהגת לעיתים לחבק אותם. מבעד לחלונה נשקפים עצי אקליפטוס, להם הקדישה את סדרת העלים ואת סדרת הגזעים והיא צריכה רק לפתוח את החלון כדי לראות אותם. הקרבה לעצים ולטבע קירבה אותה וחברה אותה לארץ. הן בצילומיה והן בציוריה היא עושה הפרדה בין העלים ובין הגזעים. הגזע מסמל את חוט השדרה, היציבות, הקשר לאדמה והעלווה נשאת לעבר השמיים. בצילומיה היא מצלמת את הטבע המסמל את כוח הבריאה, ההמשכיות והמורכבות וממנו היא שואבת את כוחה. הדימויים הרווחים בצילומיה מבחינה תמטית הם עצים ( כמו עץ הצאלון שענפיו מסתעפים לצדדים, תקריבי גזעים ותקריבי עלים. מאז התוודעה לעולם המדיטציה והתחברה לעולמה הפנימית היא מאמינה ביתר שאת בכוחם של הצבעים. לא מפליא שאחד הצבעים הדומיננטיים בעבודותיה הוא הצבע הירוק . מעניינת ההקבלה בין משמעות הירוק בקבלה היהודית המייחסת אליו כצבע הבינה-גן העדן לבין הסימבוליקה המוסלמית שגם בה מייצג הירוק את גן העדן. היום אין לה זמן ללכת פיסית לכן נכנסת בציורים לסבך הילדות ומעלה בציוריה בין היתר את יערות הגשם הרווחים בארץ הולדתה ויערות דמיוניים המכילים עירוב של עצים שאינם מייצגים אזור גיאוגרפי מסוים אלא סינתזה שלהם. ראויים לציון הבזקי הארור המופיעים בין עלוות העצים. בולטים עצי הדקל המסמלים את ברזיל אך יש גם דקלים כאן, הברושים הרווחים יותר בארץ בעיקר בהקשר לבתי קברות ומוות וכמובן האקליפטוסים. האקליפטוסים מסמלים את הארץ למרות שהובאו מאוסטרליה. כמו סולי וולף גם הם עברו ניתוק מארץ הולדתם אך השתרשו בארץ וייבשו את ביצותיה. לאה גולדברג ממחישה במילים את נושא הניתוק וההשתרשות בסידרת האילנות שלה : " אולי רק ציפורי מסע יודעות-כשהן תלויות בין ארץ ושמיים-את זה הכאב של שתי המולדות. אתכם אני נשתלתי פעמיים, אתכם אני צמחתי, אורנים, ושורשי בשני נופים שונים..." ובשירה על האקליפטוס.." תן לי להיות אילמת כאילן, אשר נגדע ושוב צמחו בדיו, ובאמירו הציפורים כולן אומרות שהחי שמיים בלעדיו". בציוריה היא ממזגת את העבר וההווה את המקומי והגלובלי לכלל מכלול אמנותי אחד. אירועים מקומיים משפיעים על בחירת הצבעים כמו לדוגמא לאחר השריפה ביערות הכרמל חדרו צבעים שחורים ואדומים לתוך הירוק הפסטורלי. היא הנציחה את כאב העצים בשפת הצבעים. אחד הדברים המאפיינים עץ זה במציאות הוא העושר הצבעוני המתגלה בעליו ובקליפת גזעו. עינה האמנותית של סולי וולף קלטה את הניואנסים הצבעוניים המתחלפים והיא העלתה אותם במלוא הדרם גם בסדרה המתמקדת בגזעים וגם בסדרה של העצים ובעיקר העלים. מעיינת העובדה שהיא מפרידה בין החלקים השונים של העץ ונותנת תקריבים של הגזע לחוד ושל עלוות העלים המשתפכים בנפרד. הערבסקות הנוצרות בתקריבי הגזעים יוצרות איכויות אירוטיות וממדי הציורים הגדולים, בסדרה האחרונה המתמקדת בשפעת העלים נותנים לצופה את התחושה שהוא עצמו נכנס לתוך ה"סבך". תחושה דומה של להיכנס לתוך הציור וללכת לאיבוד בתוכו הומחשה על ידי במאי הסרטים היפני קוראסאווה בסרטו "חלומות". בסרט הנקרא "העורבים" והדן בוינסנט ואן גוך הגיבור נכנס לתוך ציור של ואן גוך וממדיו הולכים וקטנים עד שכל משיכת מכחול נראית גדולה ממנו. תוספת של נזילות צבע המופיעה בציורי היער המאוחרים מעשירה את המכלול החזותי מבחינה מרקמית ומרמזת גם על נתיבי דמעות או ו מזכירה עורקים ונזילה של דם. העץ כטוטם קיים בהרבה תרבויות בעיקר בתרבויות פגניות המאמינות בכוחו של הטבע בכלל והעץ בפרט. וצורתו ממשיכה להופיע גם במיצבים שלה. המיצג של שולי מעיד הן על אופייה החושני העשיר של האמנית ומתכתב גם עם ארץ הולדתה ברזיל ועם יצירות של אמנים ברזליאים בני זמננו. העבודות הצבעוניות עתירות הדמויות של הציר הברזיליאי מורילו, העצים הדמיוניים ועשירי המבע של האמן הברזיליאי בן זמננו אמי אוקן ואחרים. מיצב "קינדר", מורכב ממאות בובות פלסטיק צבעוניות שחוברו על ידה בסבלנות מרובה במהלך תקופה ארוכה לעמוד פרספקס אנכי. מרחוק נראה המיצב כעץ צבעוני שופע. מקרוב ניתן להבחין בפרטי וגווני הדמויות קטנות הממדים מזכירה עבודות שהוצגו בגלריה האובירסיטאית של אוניברסיטת חיפה בשנת 1995 תחת הכותר : "אוברקרפט". תערוכה שהתייחסה לעמלנות של יצירות נשים שהחלו כאומניות והגיעו לדרגת אמניות. בעיקר מזכיר המיצב את העבודה שהייתה מורכבת מסוכריות צבעוניות. דמויות אדם האנלוגיות לעלים של עץ מופיעות גם אצל הפסל צדוק בן דויד בעץ המתכת שלו המוצב ליד הכניסה למוזיאון תל-אביב לאמנות. במנורה היא שוזרת ומצרפת עלים הגזורים מציורים שמוחזרו ומיריעות פלסטיק קשיח. באהבה, שקדנות, דקדקנות וסבלנות היא אורגת סבך עלים לקומפוזיציה עשירת צבע. שתי גרסאות של עצים מודרניים ומקוריים היוצרים דו שיח עם עצי החיים לדורותיהם. האמנית סולי וולף משלבת בעבודותיה את מורשת ארץ הולדתה עם רשמיה והתנסויותיה בישראל. היא מעלה בציוריה דרך סמלים הן את התייחסותה להיותה בת לעם היהודי וחלק מההיסטוריה שלו והן את התייחסותה האינדיווידואלית לעצמה כחלק ממשפחתה וכאדם יוצר. השואה הקולקטיבית של העם היהודי מצד אחד ומותו של אביה מצד שני עוררו אצלה ביתר שאת את הצורך למצוא חיזוקים בטבע השופע והאינסופי. ציוריה המצטיינים ביכולות טכניות מגוונות, מצריכים קריאה מתחת לפני השטח ויכולת אינטרפרטציה וקישור. ציוריה נובעים מתוך רצון לברוא מחדש, להנציח ולשמר. היא מצמיחה שפע ביצירתיות אובססיבית, כדי להתגבר על הפחד מפני הקמילה והמוות. *אוצרות התערוכה דליה הקר.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.