האישה היא רק משל


בספר הזוהר (1280-1286), הספר המרכזי של מקובלי ספרד, האישה היא דבר מופשט, היא משל לנשמה, וכל החוקים ההלכתיים המיוחסים לאישה, בקבלה עוברים סובלימציה ומסמלים את גורל הנשמה. ישנה גם לילית המייצגת את כוחות הרוע - אבל היא כבר סיפור לגמרי אחר.

בת הכהן היא מדרש לנשמה (מדרש ויקרא רבא). כהן אחד מסר מזון של תרומה לשתי נשים. האחת בעצמה הייתה בת של כהן והשנייה בת של הדיוט. שתיהן טימאו את התרומה. הוא כעס על בת הכהן ולא על בת ההדיוט, משום שהיא הייתה צריכה להיזהר יותר, כי ידעה יותר מבית אביה. אחד הפירושים אומר האחריות נופלת יותר על הנשמה מאשר על הגוף כי מוצאה מהעליונים, לעומת הגוף שמוצאו מעפר. (גם לחז"ל היה מדרש של בת כהן לעניין הנשמה אבל הפירוש שם שונה והעניין אחר). בחטיבת המשפטים של הזוהר (סבא דמשפטים המתייחס לספר שמות בתורה) נזכר הפסוק "אם אחרת יקח לו - שארה כסותה ועונתה לא יגרע), הלכתית מדובר במה שהבעל חייב לספק לאשתו, ולעניין האקסטולוגי: העינוגים השונים של הנשמה בעולם הבא. אם הנשמה זכאית - לאוהים לא יגרע ממנה עינוגים אלה, ואם מעשיה בעולם הזה אינם ראויים, שלושת העינוגים האלה יילקחו ממנה בצורה שלא תעשה לה עטרה אפילו באחד מהם. "ויצאה חינם אין כסף" - בפירוש הקבלי: יוצאת מלפני הקב"ה ודוחים אותה החוצה. כסף - מכיסופים, אין לה כיסופים ואין לה עידונים. "ואם לבנו יעדנה" - בגיל שלוש עשרה מיועדת לבן הרוח או הנשמה ועליה נאמר - יעדנה. בגיל הזה יוצא אדם מרשות הסיטרא אחרא, שפירושו בעברית הצד האחר, כלומר כוחות הרע. הנער צריך להוכיח כי שבר את שלטון כוחות הרע על ידי הליכה לבית ספר ולבית כנסת, ואז ה' מכניס את הנשמה למחיצתו. אז מקבלת הנשמה מתנות ועידונים כאב שנותן לבתו האהובה עד שהילד יגיע למצוות ויקבלנה. כניסת הנשמה או הרוח לגוף מצויירת ככניסת כלה לחופתה. במשל אחר מתוך "סבא דמשפטים" - האישה היא רחל האהובה. רחימא ורחימתא: אהוב ואהובה. הפסוק מדבר על רחל, שהייתה יפת תואר ויפת מראה ונסתרת. יש לה אהוב יחיד שבני אדם אינם מכירים אותו הוא נמצא במקום סתר. האהוב עובר על פתח ביתה, שאולי תצא. היא יודעת שהאהוב סובב את שער ביתה. היא פותחת פתח זעיר בהיכל שבו היא מסתתרת, ומגלה את פניה לפני אהובה, ומיד היא חוזרת ומסתתרת. כל האנשים שהיו בסביבת האהוב לא ראו דבר, רק הוא לבדו. ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. והפירוש: התורה מתנהגת כאוהבת לאהובה. כשהיא מתחילה להתגלות - היא רומזת לו רמיזה קלה. אם הבין - טוב. אם לא - היא שולחת אליו וקראת לו "פתי": אמרו לפתי שיבוא ואשוחח עמו. היא מתחילה לדבר אתו מאחורי המסך לפי מידת הבנתו. יש כאן הבנה עמוקה ומדורגת בשכבותיה האינטימיות של התורה. הקורא בפשט עדיין מוחזק כפתי. צורת ההתקשרות של האדם דרך המסך - זוהי דרשה, וזו כבר דרגה מעל אלה שלא רואים אותה כלל. אחר כך היא מדברת אתו מבעד לצעיף דק (מקודם מסך עבה). הוא שומע דברי חידה. כשהוא נעשה יותר בן בית היא מתגלה לו פנים מול פנים ומגלה לא את כל סודותיה הנסתרים, זהו כבר המקובל בעל הסוד. "מי שבא על אמו בחלום - יצפה לבינה" ספירת בינה קרויה גם אם בספרות הקבלה, כי כל ספירות הבניין נאצלו ממנה. אבל מספיק לראות את האם ולא לבוא עליה. בתחילה היה הבן מתחת אמו, וכיוון שבא עליה, עלה למעלה לדרגה גבוהה יותר ונעשה בן לעולם העליון. לבעל קורה תהליך הפוך מזה שקורה לאיש בחלום. במקום עליה באה ירידה. בתור בעל הוא שלט באשתו ואחרי שהתגלגל בבן הוא מתחת לאותה אישה. אבל כאן בעיה: תחילה היה האיש מעולם הזכר (מבינה עד יסוד) שורשו בעולם הספירות משתנה והוא שייך לעולם הנקבה. ואם כך לא תהיה לו בת זוג. לכל אדם מכריזים ארבעים יום לפני לידתו על בת זוגו, ולזה שנעשה בו גלגול לא תהיה בת זוג, ואם תהיה זה יהיה ברחמים. בת הכהן - הנשמה - נחשבת אלמנה, כי התאלמנה מהגוף הראשון (של הבעל) וגרושה - כי לא זכתה להיות במחיצת המלך, כי כל אלה שלא קיימו את מצוות הרבייה אין להם בו חלק. הנשמה גורשם מעולם הזכר לעולם הנקבה. "ושבה אל בית אביה" - מקביל לדיבור "אני היום ילדתיך" (תהילים) - הנשמה חוזרת כאילו לנעוריה, כמקודם, כלומר, לעולם הנקבה. ספר הזוהר הוא ספר תיאוסופי, המנסה לחקור בפנימיות של האלוהות עצמה ובתהליכים המתרחשים בתוך הפנימיות הזו, ובהשפעת תהליכים אלה על העולם. על כן לא האדם עצמו הוא העיקר, ובטח ובטח שלא האישה.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.