ההבדלים בין המינים


האומנם רחוקים נשים וגברים אלה מאלה כמו שני הקטבים? המלצתה של ד"ר ג`ני קין "הסירו את משקפי הקיטוב"

אף על פי שאיננו מבינים את ההבדלים בין נשים לגברים, אנחנו נוטים לראות, אוטומאטית, בזכר ובנקבה שני קטבים מנוגדים, שהעולם מאורגן סביבם. מובן וטבעי לנו שיש שני מיגדרים ושהם מנוגדים זה לזה. לפי ברברה דודן (Barbara Duden), "היסטוריונית של הגוף", צמדים מקוטבים של תכונות מנוגדות שנחשבות בעינינו ל"נשיות" או ל"גבריות", הם פרי התפתחות היסטורית ברורה ולכן אין לומר עליהם שהם טבעיים. הרעיונות שלנו בדבר ההבדלים בין גברים לנשים הם – כך מתברר – מבנה תרבותי מודרני למדיי ואינם מושתתים על בסיס ביולוגי כלשהו. צמדי זכר-נקבה מנוגדים נכנסו לשימוש כדי לתאר את העולם במאה ה6- לפנ"הס. המיסטיקן והמתמתיקאי היווני פיתגורס הפריד בין רוח לחומר; הרוח נחשבה בעיניו לגברית ולעליונה לעומת החומר שהיה נשי ונחות (ר` עמודה 1). כך צצו גם ניגודי יין-ינג באסכולות הקונפוציאניות הפילוסופיות בסין בערך באותה תקופה (עמודה 2). צמדי ניגודים כאלה התפשטו עוד יותר בפילוסופיה ובתרבות המערביות המודרניות (עמודה 3). קרולה מייר-זתאלר(Carola Meier-Seethaler), פסיכולוגית יונגיאנית, שכינסה את צמדי הניגודים בעמודות 3-1 בספרה המעולה "מקורות ושחרור" (Origins and Liberation), מפרשת אותם כמציינים מאבק כוחות חברתי. בחברות פטריארכליות צעירות, גברים הצליחו לנשל את הטבע ואת הנשים מן היצירתיות שלהם, כדי לאמץ תכונה זו להם עצמם. משוללי רוח ויצירתיות הפכו גם הטבע וגם הנשים לצללים ותו לא והאישה סווגה כיצור נחות. קרבתה של האישה לטבע נתפשה כעת כסיכון לקיומם הרוחני של הגברים, כאיום לסבכם במלכודת של חומר. בשל כך פקפקו במוסריותן של נשים; בשל כך הציב אותן פיתגורס בצד הכאוס והרשע. הגבר ה`טהור` נאלץ עתה לדכא את האישה ה`טמאה`, וכך נוסדה מערכת היחסים של אדון-שפחה. לדברי מייר-זתאלר, כל קיטוב נוסף של שני המינים נובע ממערכת היחסים הכוחנית והמדכאת הזאת. המודעות לכך חייבת לעורר בנו חשד כל אימת שמדובר בקיטוב זה. עם התקדמות תהליך הקיטוב של המינים, זיהו את התכונות המבוקשות חברתית, או ה"טובות", עם הזכר ואת התכונות הלא-מבוקשות, או ה"רעות", עם הנקבה. וההפך: כל תכונה המקושרת לנקבה נעשית שלילית והתכונות ה"יותר זכריות" נעשות חיוביות. כשאנו נכנעים לפיתוי לחלק את כל העולם לניגודים מסודרים, אנחנו מתחילים להעריך כל דבר בכלים שהם זרים לעניין עצמו; מה, למשל, טוב או רע, זכרי או נקבי, קר/חם, לילה/יום? הפכנו לשבויים במערכת הערכים שלנו עצמנו שכן אנו רואים רק דברים שהם או טובים או רעים, לצדנו או נגדנו. אנחנו הופכים את כל העולם למצב מאיים פוטנציאלית שיש למצוא ממנו מפלט. להסיר את משקפי הקיטוב טקסטים עתיקים מלמדים איך נוכל להשתחרר מהשקפת העולם הזו, המסוכנת באורח אינהרנטי. טקסטים ממסופוטמיה הקדומה ומן התנ"ך אינם מציגים נקבי וזכרי כניגודים מקוטבים, אלא כבעלי תפקידים שיתופיים ואנאלוגיים בתהליך הבריאה. שירים לאלה המסופוטמית איננה, מציגים את האישה כבאר מים המזינה את השדות, כשמאהבה מחלק עסיס מתוק לרעבים. אני מפרשת חלקים בסיפור אדם וחווה כמטילים, באורח דומה, תפקידים אנאלוגיים על נשים ועל גברים; היא תיצור בלידתה, הוא ייצור בהפיכת פרי האדמה למזון. שניהם יעבדו יחד לטפח חיים עלי אדמות. אין קיטוב ואין צורך בניגודים. הקיטוב מתמוסס גם בבואנו לבחון מקרוב את הצמד יין-ינג. מייר-זתאלר כותבת שניטיב לרדת ללב-לבו המקורי של היין-יינג אם נוותר לחלוטין על צמדי הניגודים הרגילים, כגון, שמים-ארץ, זכר-נקבה. במקום זאת עלינו להבין את צמדי הניגודים העתיקים ביותר כגון חושך-אור, לילה-יום, חורף-קיץ, לא להיות (עדיין)-להיות, כאיזון דינמי בין הפסקה לשם יצירה לבין התחלה חדשה. כלומר, הצמדים האלה יוצרים את היסודות הקצביים הבסיסיים של החיים ואין להם כל קשר לשיוך מיני. ברגע שבו נחדל לראות במין ובמיגדר ניגודים קבועים של או-או, נהיה פתוחים לקלוט את המיגוון האמיתי ואת עושר הקיום ולפתח את התפישה שלנו לגבי הבדלים דקים ואת יכולתנו להבין טווחים במקום קצוות סטאטיים. במקום לראות רק שני מינים, שני מיגדרים, נוכל לבחור לראות גוונים רבים של מיגדר, נשים המרגישות כנקבה או כזכר, פחות או יותר, חלק מזמנן או ברובו; גברים המרגישים כזכר או כנקבה, פחות או יותר, ובני אדם על-מיגדריים בכל אחד משני הכיוונים ובדרגות משתנות. העדפות מיניות הומוסקסואליות והטרוסקסואליות אינן יוצרות, אף הן, צמד ניגודים של או-או; יש גוונים ועירובים רבים ושונים היוצרים יחד רצף. הבנה של הבדלים במונחים של שינוי לאורך רצף מאפשרת לנו להבחין בהבדלים האלה בלי לייחס להם מיד ערך, ודבר זה משחרר אותנו ומאפשר לנו להיות פתוחים וסובלניים יותר. הערך הרוחני שבמעבר מניגודים לרצף להתרחקות מהשקפת עולם של קטבים והתקרבות להשקפת עולם המבוססת על רצף וקשר יש תוצאות סוציו-פוליטיות ורוחניות ישירות כאחת. במערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו, התרחקות משקפת העולם הקוטבית עוזרת לנו לראות את בני/בנות-הזוג שלנו על מיגוונם המלא ולא כניגודים ולפיכך כאופוזיציה לנו. אנחנו נדרשים להתמודד עם ולכבד את ההבדלים בינינו במקום לראות ב"ההבדלים בין גברים לנשים" את הסיבות לבעיות האישיות שלנו. אנחנו מתחילים לראות שבין גברים ונשים יש נקודות דמיון ונקודות שוני רבות התלויות בשיח התרבותי שלנו. ניתן לשנות את המבנה התרבותי הזה; החלפתו במבנה המבוסס על רצף וקשר המכבדים הבדלים עשויה להיות האתגר הרוחני העיקרי הניצב לפנינו. אותו אתגר קיים גם במישור החברתי. באופן פאראדוקסלי, כיבוד הבדלים מבטל את הצורך למיין יחידים בעלי אורח חיים שונה, בעלי תרבות שונה, בעלי דת שונה, לקבוצות נפרדות ומנוגדות. אין עוד צורך לדחוס אחרים ואת עצמנו אל תוך תבנית של קבוצה זו או אחרת; אנחנו זוכים בחופש להשתנות ולזרום, לבטא את עצמנו על כל העושר שבנו ובכל דבר שנבחר. אף כי עודנה חזון אוטופי, השקפת עולם המסייעת לנו לכבד את ההבדלים בין מיגדרים שונים, קבוצות שונות או תרבויות שונות, היא גישה אחת להפגת הכעס והפחד השוררים כיום, והיא דרך המובילה לשלום. במישור הרוחני, הסרת הדגש על הקיטוב והניגוד בין קבוצות או תרבויות, בין מיגדרים או בני/בנות-זוג, או בין יחידים יהיו אשר יהיו, היא ההתחלה של התעלות מעל למגבלות האנוש. זהו שביל המוביל אל מישורי הנפש שבהם אפשר להגיע לאינטימיות עמוקה, אהבה והשתתפות ברגשות הזולת. פירוק הקיטוב בינינו הופך כך לדרך המובילה אל הנשגב. עברית: דפנה עמית


* פרופ` קין נוירוביולוגית ומרצה באוניברסיטת בר אילן בתכנית מדעי המוח ומחברת ספרים בנושאי מדע והיסטוריה.מביניהם ספרה החדש The Battle Between the Moon and Sun: the Separation of Women’s Bodies from the Cosmic 2003.Dance. Universal Publishers, Florida.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.