החקירה המשטרתית מסתעפת


פרקים 17, 18. המשטרה חוקרת במרץ, מתחילה לסגור קצוות. עולים שמותיהם של פיטר ומיקי גפריס. מיקי נחקרת על קשריה עם קרן. קרן מרגישה שהיא מתאהבת בפיטר, יחסיהם לוהטים. במקרה, ואולי לא, נפגשים פיטר ומיקי בדירתה של קרן. מהצד ממשיך לעקוב אחרי קרן, חברה לעבו

17. שבוע מהחקירה במשטרה מכוניתה של קרן נכנסת לפארק הציבורי. מכונית נוספת נוסעת אחריה. קרן חושדת שעוקבים אחריה. מבחינה בפיטר המחכה לה ליד מכוניתו. מחנה את מכוניתה לידו ויוצאת. שניהם מתרגשים כאשר הם נפגשים ומתנשקים נשיקה ארוכה. "דאגתי, חשבתי שלא תגיעי." "התעכבתי במשטרה." אומרת קרן. "מה עשית במשטרה?" "אנחנו עובדים איתם. עכשיו אני לא בענייני עבודה. חבק אותי חזק. יש לי הפתעה בשבילך." "אני מת על הפתעות. זה נשמע מעניין," לוחש פיטר לקרן באוזן ומחבק אותה חזק. קרן מחזירה לו חיבוק חם ואוהב, הולכים חבוקים לתוך הפארק לכיוון החורשה. "יש לנו אוהל קבוע בחורשה, אנחנו צמחוניות ורוקדות ריקודים פולחניים לאימא טבע." "מי זה אנחנו?" שואל פיטר "קוראים לנו המכשפות המודרניות." צוחקת צחוק קצר "אם היינו חיות במאה החמש עשרה האינקוויזיציה הייתה מעלה אותנו על המוקד." פיטר: "איזה מזל, לכן באת עם שמלה?" קרן משתחררת מהחיבוק, מתחילה לרקוד, ידיים למעלה, מפזמת לעצמה איזו מנגינה בלה לה לה, מסתובבת מסביב לעץ, רוקדת לאט בתנועות חושניות. פיטר עומד ומסתכל. מרחוק רואים את אנשי המשטרה מסתכלים גם הם. קרן אומרת תוך כדי ריקוד: "אתה יודע שבמשך שלוש מאות שנים העלתה הכנסייה תשעה מליון נשים על המוקד ושרפו אותן למוות. זו הייתה שואת הנשים. העובדה שנשים נבחרו במיוחד אומר משהו על החברה האנושית, על התרבות שלנו ועל שנאת הנשים המפעפעת בה כמו ארס. כתוב שהאישה היא אם כל חטאת. אתה יודע שקראו לחווה בתנ"ך חוה על שם הנחש. חווה זה נחש בארמית." היא רוקדת סביב פיטר, נצמדת אליו ושניהם מתחבקים. "איך הייתה ההצגה שלי?" "מיוחדת כמוך. לאט לאט אני קולט שאת פשוט משוגעת על כל הראש." פורצת בצחוק מתגלגל הנשמע מקצה החורשה עד סופה. והם ממשיכים ללכת חבוקים ומתרחקים במעבה הפארק. מכונית השוטרים מתקרבת לשתי המכוניות, הם רושמים את מספר מכוניתו של פיטר ואחד מהם מבקש בקשר לברר לו על מכונית שמספרה 765433. הם מקבלים תשובה שהמכונית רשומה על שמו של פיטר בייקר. תבררו מה הוא עושה, ראינו אותו מחובק עם קרן. הם יוצאים והולכים לכיוון בו הלכו קרן ופיטר. רואים את האוהל ומתקרבים. מגיעים לאוהל ומציצים פנימה. קרן ופיטר מתעלסים. קרן מחזיקה בידה נוצת טווס, מלטפת ומדגדגת אותו בנוצה. השוטרים מקשיבים מסוקרנים. קרן אומרת ברכות מצווה: "תסתובב." פיטר נמס כולו, מסתובב. קרן פותחת את תיקה, מוציאה סכין יפנית, מתחילה לחתוך לו את הגופייה בסכין שבידה, כשהפלאפון שבתיקה מצלצל. מרימה בעצבנות. "הלו, אהה, מיקי, אני עסוקה, את מפריעה לי. בסדר אתקשר יותר מאוחר, תרגעי, הכל בסדר." סוגרת. פיטר מסתובב אליה. "זאת מיקי. מתחילה לעלות לי על העצבים. בוא, התקרב אלי," צוחקת. הסכין היפנית קופצת לעיניו של פיטר והשוטרים אינם מסירים את עיניהם מהם. "הסכין היפנית מרגשת אותי." מעבירה את הסכין על גופה באיטיות עם הלהב פתוח, פיטר מסתכל עליה המום, קרן נצמדת לפיטר ומעבירה את הסכין על גופו. אינסטנקטיבית חוטף פיטר את הסכין מידה ומשליך לקצה האוהל, מצמיד אותה אליו ומנשק אותה. מתחיל לרדת גשם. השוטרים עומדים רטובים בחוץ, באי רצון עוזבים בריצה לכיוון מכוניתם. "היא מסוכנת, ראית אותה." אומר השוטר הנהג. "צריך להזהיר את הבחור." "וגם לשאול את סנטר אם השם מיקי מוכר לו."אומר השני "מה אתה אומר על האוהל. לי נדמה שהוא עומד שם באופן קבוע." נכנסים למכונית ונוסעים מהמקום. למחרת בבוקר, בבית החולים העירוני, במחלקת אף אוזן וגרון, מיקי ג'פריס יושבת בדלפק הקבלה ועובדת, כשסנטר ומרי סטון נכנסים. סנטר פונה אליה: "אנחנו מחפשים את האחות מיקי ג'פריס." "בבקשה, במה אני יכולה לעזור לכם?" סנטר מזדהה, מציג את תג הזיהוי שלו. גם מרי מציגה. מיקי מתכווצת בבת אחת ונהיית מתוחה. סנטר מביט סביב, יש הרבה מיטות פנויות: "יום שקט?" "רגע של מנוחה, שחררנו הבוקר הרבה חולים." "את מכירה את קרן בירד?" מיקי צוחקת "מה קרה, היא הרגה מישהו?" סנטר ומרי מסתכלים זה בזה. "סת----ם, קרה לה משהו?" הם רואים שהיא מתרגשת. "לא, היא בסדר גמור, קיבלה מכה לא רצינית ביד. שדדו אותה בכניסה לבית שלה." "אני יודעת, היה לה מזל גדול." אומרת מיקי ומתרווחת בכיסא. "אנחנו מבקשים לשאול אותך מספר שאלות עליה?" מצטרפת מרי לשיחה. "אפשר להיכנס לאחד החדרים ולדבר בשקט." מיקי קמה ויוצאת מאחורי דלפק האחיות "בואו אחרי." שלושתם נכנסים לחדר הרופאים. סנטר ומרי מתיישבים מול מיקי. מרי מוציאה דף וסנטר מתחקר את מיקי. "קרן סיפרה שהיא עברה ניתוח אף כאן במחלקה." "נכון, בסוף אוגוסט. כבר אי אפשר להחליף היום אף בלי שהמשטרה תתערב." "כמה ימים הייתה מאושפזת?" מתחקרת מרי. "יומיים." "את זוכרת באיזה חדר היא שכבה?" חוזר סנטר ומתחקר. "בחדר הסמוך לחדר הרופאים." פתאום הפלאפון שלו מצלצל. הוא מתרחק מעט ומדבר בשקט. אי אפשר לשמוע את השיחה. מרי כל הזמן רושמת, ממשיכה את החקירה. "מה הקשר שלך לקרן בירד? כמה זמן אתן חברות?" "למדנו ביחד בתיכון." מיקי מתחילה להתרגש ובעצבנות אומרת, "אני לא מבינה למה אתם שואלים עליה, שדדו אותה לא היא שדדה." חוזרת ואומרת. אמרתם שרק שדדו אותה, אני לא מבינה לאן אתם חותרים עם השאלות המוזרות שלכם." סנטר מסיים את השיחה ומתיישב. מיקי משחקת בעצבנות בעגיל שלה. החוקרים מסתכלים על העגיל. הם מבחינים שזה עגיל דומה לזה שהם מצאו. מיקי לא מרגישה בנוח, מורידה את ידה מהעגיל. "תראי לי את העגיל, בבקשה." מבקשת מרי ומיקי מסירה את העגיל מהאוזן ומושיטה אותו לחוקרת. "קיבלתי אותו מתנה מקרן לפני שנה, כשנסעתי לניו יורק." הטלפון מצלצל בחדר. מיקי ניגשת ומרימה. "מחלקת א.א.ג. שלום." מרי מכניסה את העגיל לכיסה, מאותתת למיקי שהם יוצאים ומיד חוזרים. מיקי מנענעת בראשה לאות הסכמה. שניהם יוצאים והולכים לחדר הסמוך, לחדר הרופאים שבו שכבה קרן. בחדר יש מיטה אחת, והוא ממוקם קרוב ליציאה מהמחלקה. "הגברת יכלה לעזוב את החדר בלי שמישהו ירגיש. היא יכלה לצאת גם דרך החלון, לצאת ולחזור." אומרת מרי לסנטר. "שמת לב שמיקי מאוד מתוחה, היא בטח יודעת משהו." מרי הולכת לכיוון היציאה. סנטר חוזר אל מיקי: "תודה. נהיה בקשר לאחר שנבחן את העגיל יחזירו לך אותו כי מצאנו בשפת הים עגיל דומה. נקווה שלא נמצא קשר. כרגע אין לנו נגדך כלום." מיקי משיבה לו בנענוע ראש. הוא יוצא ולוקח איתו את הניירות. מיקי מלווה אותו לדלת, מסתכלת אחריו בעצבנות. כשסנטר סוגר אחריו את דלת הכניסה למחלקה מיקי חוזרת לחדר הרופאים ומחייגת. "שלום. אבקש את קרן בירד." "היא יצאה, לא תהיה כל היום." עונה קול איש ה. מיקי מניחה את השפופרת ופורצת בבכי. סנטר ומרי נכנסים למכונית המשטרה הסמויה, סנטר פותח את הרדיו, שניהם יושבים בשקט ומקשיבים למוסיקה חרישית. הרחוב שקט. "לעזאזל, עוד לא מצאנו עליה כלום, אני יודע שהיא תדפוק עוד מישהו ואני אתפוס אותה. אני נשבע לך שאני אתפוס אותה. אחרי זה אני מפסיק לעשן. סופית." מתניע את המכונית והם עוזבים את שטח בית החולים. בצד השני של העיר פיטר יוצא מפתח דירתו ובידו בקבוק יין עטוף. דבי מציצה מהחלון, רואה את פיטר עם הבקבוק ביד. מבינה שהוא נוסע לקרן, סוגרת עצובה את החלון שלה. פיטר נכנס למכוניתו. נשמעת צפירה כאילו שמחה ממכוניתו. דבי מסתכלת שוב ורואה אותו נוסע כשמכוניתו צופרת, חושבת לעצמה "היא באמת צריכה להיות משהו אם הוא צופר בשמחה כזאת כאילו הוא נוסע לחתונתו. מתיישבת בכבדות בכורסה, עיניה לחות. בביתה של קרן נשמע קולו המנדנד של הטלפון. קרן שקועה במחשב שלה, ועונה באי רצון. "ערב טוב." מהטלפון בוקע קולה הבוכה של מיקי. "קרן היו אצלי היום מהמשטרה. הם לקחו לי את העגיל עם הנצנצים, את יודעת איזה." קרן צוחקת, "בסדר, תירגעי, טוב אז מה הביג דיל. תבואי. מה את מתרגשת. בואי, בואי, אני חמה, וואללה, תבואי, חיבוקים." קרן שולפת את הדיסקט מהמחשב, מכניסה לתיקה. פותחת מעט את דלת הכניסה, מוזגת לעצמה יין בכוס קריסטל. נכנסת לאמבטיה, מניחה לידה את כוס הקריסטל המלאה יין. המים כל הזמן זורמים. נשמע צלצול בדלת. קרן לא קמה, הדלת לא נעולה, נפתחת בזהירות, פיטר ובקבוק היין שלו נכנסים. קורא לקרן בקול רם. קרן שומעת את קולו, מופתעת, שופכת את כוס היין למים, שוקעת פנימה עם כל הראש. פיטר מציץ ורואה אותה שוכבת בתוך מים אדומים. מבוהל הוא רץ וסוגר את הברז, קרן תופסת את ידו ומושכת אותו לתוך האמבטיה. פיטר נופל פנימה, קרן מתפוצצת מצחוק. פיטר המום, מחבק אותה, היא צוחקת, הוא צוחק, "אין ברירה, אני חייב להתפשט," זורק את הבגדים. קרן ממלאה בכוס מים אדומים ושופכת לאט לאט על ראשו של פיטר. פיטר נראה מאושר וצועק: "אני מלך האמבטיה." ומחליק לתוך האמבטיה האדומה. הטלפון מצלצל. על המשיבון שומעים את קולה של מיקי. "קרן, אני מאחרת, בעוד שעה נשמה שלי, חיבוקים תמיד. מיקי." קרן ופיטר מתעלסים בתוך האמבטיה. מפלס המים יורד לאט לאט. שוב הטלפון מצלצל והמשיבון עונה וזה מה ששומעים: "חשבתי שכדאי לך לראות את המלך ליר בביצוע החדש. חבל שאת לא בבית, אני משתגע על השיער שלך. דיוויד." "מי זה דיוויד, ומי זאת מיקי?" שואל פיטר בסקרנות. "דיוויד הוא חבר לעבודה. הוא מאוהב בי. גם מיקי מאוהבת בי." עונה לו קרן כשההנאה בקולה מורגשת. "מעניין, לא משעמם לך בחיים." "תעזוב אותם, הם לא חשובים עכשיו, רק אתה חשוב, טוב לי בחברתך, כבר מזמן לא נהניתי מחברתו של גבר כמו שאני נהנית איתך." מנשקת אותו על שפתיו. הם יוצאים עירומים, קרן מייבשת את שיערה באמבטיה. "כנס לחדר השינה שלי ותמצא בארון טריינינג וחולצה שלי." פיטר יוצא ומוצא לו מכנסים וחולצה של קרן, לוקח תפוח מהמקרר ומתיישב על הכורסה. צלצול בדלת. מיקי בפתח. קרן ניגשת אליה והן מתחבקות ומתנשקות נשיקה צרפתית אל מול עיניו המשתאות של פיטר. כשמיקי מבחינה בפיטר, היא מייד נעשית מתוחה ומפגינה חוסר שביעות רצון. "תכירי, זה פיטר בייקר, האיש שהציל אותי מהשודדות. תכיר, זאת מיקי ג'פריס החברה הלסבית שלי." מכירה ביניהם קרן. מיקי ניגשת, פיטר לוחץ לה יד ואז היא מתיישבת, קרן משועשעת מכל זה, מציעה לשתות: "מישהו רוצה תה, אני מתה לכוס תה." ויוצאת למטבח. צועקת מהמטבח "אני מכינה לכם תה." "את מכירה את קרן מזמן?" שואל פיטר בסקרנות אמיתית. "אנחנו ביחד כבר הרבה שנים." "סליחה." מגיב פיטר שלא מרצונו. בחלון ממול עומד דיוויד ומשקיף. הוא רואה שפיטר הולך אחרי קרן למטבח ומסתודד אתה. קרן מנענעת את ראשה לבסדר. הפקס מתחיל לעבוד. מיקי ניגשת. פיטר חוזר, הולך אל מיקי, לוחץ את ידה: "היה נעים מאוד להכיר אותך." קרן יוצאת אחריו ונותנת לו את בגדיו הרטובים בשקית ניילון. היא מלווה אותו למעלית והדלת נשארת פתוחה, כך שכשהם מתנשקים נשיקת אוהבים ליד המעלית מיקי רואה. כשהמעלית מגיעה קרן נכנסת וסוגרת אחריה את הדלת. דיוויד ממשיך לחיות את חייה של קרן דרך הטלסקופ. מיקי שואלת בכעס: "מי הסמרטוט הזה שנישקת עכשיו?" "למי את חושבת את עצמך? תסתכלי איך את נראית, לפעמים אני לא מבינה את עצמי מה אני מוצאת בך, בכלל חבל שבאת." הולכת לחדר השינה ונשכבת על הבטן. עוצמת את עיניה. מיקי נכנסת אחריה. נוגעת בה בעדינות. "באתי בריצה כי אמרת לי לבוא, אמרת חיבוקים, מה קרה לך, אני מרגישה שמשהו קורה לך ואני לא יודעת מה, הגבר הזה עשה לך משהו. הוא כישף אותך. תכף תגידי לי שהתאהבת בו? קרן, בואי, אני כל כך אוהבת אותך, את הנשמה שלי." מיקי מנסה ללטף את קרן וזו מתחמקת. "יאללה, עופי מהעיניים שלי, אנחנו צריכות להפסיק את הקשר המכוער הזה, נמאסת עלי, אני אף פעם לא אהבתי אותך, את כלבה טיפשה, חבל שלא הרגתי אותך יחד עם ג'וש רות'." קרן מאבדת עשתונות. הכאוס יוצא ממנה בלי שתהיה לה שליטה על כך. מיקי הופכת בן רגע לשבר כלי. היא קמה בוכה ועוזבת את הדירה. קרן מסתובבת ומחייכת לעצמה מרוצה, חיוך שטני מתפשט על פניה. אחר כך היא קמה, מתיישבת למחשב, נכנסת לאינטרנט ישר לערוץ פרטי הפרי-נט, הרשת החופשית ומקלידה: "איפה אתה פסטה, (+:-) כומר שלי, משהו תופס אותי בגרון, חלמתי חלום רע של כאב, הנשיקה היתה מלוחה נשיקת מוות, קשרו לי את הידיים באזיקים כדי שלא אגע בעצמי, למה? הגוף שלי שייך רק לי, הכריחו אותי, אתה מאמין בגיהינום? בגן עדן?" c-: סמיילי מרגיש על הפנים. המחשב עונה ( c -x:-) : "אני פה, כל הזמן פה. מצאנו זה את זו, אני מודה על זה לאלוהים. אני מרגיש שאת חושבת על המוות, שבטנך כואבת, אני מרגיש שאת מתקרבת אל תוך הצד האפל שלך. צאי מזה, האם עשית משהו רע?" קרן קוראת, אינה מחזירה תשובה. קמה בקושי מהמחשב, נשכבת כואבת על המיטה. למחרת בערב. פיטר יוצא מהמסעדה, הולך ברחוב, קרן רצה לכיוון המסעדה רואה אותו מרחוק ורצה אחריו. פיטר בכיוון ההפוך, מסתובב לראות באם בכל זאת קרן הגיעה. רואה אותה בלי אוויר קוראת אחריו. "פיטר, אני נורא מצטערת." פיטר מסתובב ומחכה לה. כשקרן מגיעה נושמת ונושפת הוא אומר לה בשקט: "כבר מאוחר מדי. ביטלתי את ההזמנה." "התעכבתי במשרד." "יכולת להתקשר למסעדה." "נסחפתי, לא הבחנתי בשעה. אני כל כך מצטערת. רק תשע בערב, מוקדם, הלילה עוד צעיר, אפשר לעשות עוד המון דברים. רוצה ללכת לקניון? שמעתי שיש שם סרט מתח טוב?" פיטר מתרצה ומחייך. מתנשקים. "לא הייתי בקולנוע המון זמן. רציתי לאכול בחברתך ושנספר על עצמנו, שאוכל להכיר אותך," אני מרגיש שאיני יודע עליך כלום. "אני מתה על סרט מתח טוב, בייחוד אם יש שם הרבה רצח. אפשר להכיר בני אדם גם בקולנוע. תאמין לי, לומדים הרבה על אנשים היושבים ביחד בסרט. האם הבן אדם טיפוס של פופקורן וקוקה קולה או של גלידה. האם הוא דברן, פטפטן או סתם נודניק משעמם, על האישה לומדים לפי האופן שבו היא מתיישבת ויושבת. האישה שיושבת לידו, באם היא מניחה את ידה על רגלו היא סקסית. אם תניח את ראשה על כתפו היא תתביית בסופו של דבר ותהיה עקרת בית שקטה וחביבה, הטיפוס הביתי השקט. פיטר מחייך, "גם לפי כוס קפה אפשר לדעת. יש אנשים של נס קפה, נס מגורען, קפה בוץ, קפה שחור, אבל לפי מה שהספקתי להכיר אותך, אולי, את היית הולכת על פופקורן עם היד על הרגל של הגבר ובלי דיבורים." קרן ממש מרוגשת, "אני עשויה להפתיע אותך. אני לא כל כך בן אדם של פופקורן, גם לא של קפה ולא של תה." "את לא כל כך מה בעצם?" פיטר מקשה. קרן עונה בקול שקט: "לא כל כך צפויה. אני בעצמי לא מכירה כל כך את עצמי ולא תמיד יודעת למה לצפות ממני." פיטר בקול מלטף: "הדבר היחיד הצפוי בך הוא אי היכולת לצפות אותך. אני עדיין לא הצלחתי להבין את הראש שלך." מגביר את קולו, אפילו מתרגש "ואני מרגיש שבעצם לא כל כך מעניין אותך לדעת מי אני, נכון?" קרן בשקט, "נכון, במידה סבירה. הייתי רוצה להכיר אותך מעט. מה בעצם רצית לספר לי? שאתה נשוי, גרוש, אלמן, חמישה ילדים, כלב, חתול, אולי תוכי. זה העבר שלך. אני מעונינת בעתיד." "מה יש לך קרן? מה בנוגע לעבר מפחיד אותך כל כך?" מרגישים שהוא מעט המום מהשיחה. קרן ממשיכה לדבר בשקט: "לא מפחיד אותי שום דבר, אני רק רוצה להיות איתך עכשיו, אתה מבין עכשיו! כי אני נהנית להיות איתך. אם נדמה לך שכדי להיות אתי היום עליך לספר לי כל מה שעשית אתמול או לפני חצי שנה, אז תספר לי." מגבירה את קולה: "טוב, מה רצית לספר לי?" פיטר כועס: "נשכח מזה." הוא הולך לכיוון המכונית שלו. קרן שוהה מעט ואחר מחליטה לרוץ אחריו. "פיטר, ספר לי, אני מקשיבה, באמת, סליחה. לא חשבתי שזה מה שחשוב לנו." קרן רואה שפיטר ממש כואב. "אני שמח שאת בכל אופן רוצה שלמוע. אשתי ואני היינו בדרך לפרמינגהם, היתה לנו תאונת דרכים ואשתי נהרגה. אהבתי אותה. זה היה מוות מיותר. פתאום היא נעלמה, אפילו לא נפרדנו וזה כואב ומדכא. אני בודד כבר שלוש שנים. פתאום ראיתי אותך ליד הדואר, בשיער האדום הזה, ומאז אני משוגע." שם את ידיו על כתפיה, מחייכים בהקלה אחד לשני ומתחבקים קלות. "עכשיו, איזה סרט את אוהבת?" הם נכנסים למכונית ומתחבקים שם ושוב מתחבקים ושוב מתחבקים. בסופו של דבר מובילה המכונית לביתה של קרן, ושם בדירתה הם שוכבים על הספה מכוסים בשמיכה וצופים בסרט מתח, עם הרבה הרוגים. קרן מלטפת את פניו של פיטר ברכות, "אתה שיגעון, איך אני אוהבת סרטי רצח, מותחנים ממש מהפנטים אותי, כבר אמרתי לך את זה?" מתקרבת אל פיטר, "שמתי לב," צוחק פיטר. מניחה את ראשה על השקע בכתפו ומנשקת את צווארו. פיטר מרוצה. מחבק אותה חזק. (על מסך הטלוויזיה מוקרן הקטע שגבר אחד רוצח גבר אחר). קרן קמה ומתיישבת על השטיח ומושכת את השמיכה מעל ראשה. פיטר מחייך, קרן מציצה מתחת לשמיכה. "אתה יכול להיכנס לאוהל שלי. כשהייתי ילדה אהבתי לבנות אוהל משמיכות. אתה יכול להיכנס, בוא." פיטר נכנס ומתמקם בקושי בפנים, קרן זזה, מפנה לו מקום. "נכון נעים בפנים? רק אתה ואני. חם ובטוח. אני אוהבת לשחק בנדמה לי. ליצור לי עולם משלי. להיות מסוממת על קרוסלה. עכשיו אתה חלק מהעולם שלי. "איזו ילדות היתה לך?" שואל פיטר בשקט. "שום דבר מיוחד," בלי להרגיש קולה נעשה עצוב ושקט, "משעממת. שום דבר שכדאי לדבר עליו. אני רק זוכרת שהייתי הולכת לים אהבתי לדמיין שגל גדול בא ומכסה אותי ופתאום אני מתחילה לעוף מעל כולם, אבא שלי רץ אחרי ואני צוחקת לו בפנים." "פחדת מאביך?" "אתה מנתח יותר מדי. מספיק." קולה משתנה שוב, נעשה תוקפני. משתתקת. שוכבת ועוצמת עיניים, פיטר מציץ מתוך האוהל על מסך הטלוויזיה ורואה שמתבצע רצח רצח על המרקע. קרן שמרגישה שפיטר זז פותחת את עיניה ומסתכלת מהאוהל בפנים על הסכין היפנית המונחת ליד המנורה. פיטר מסתובב אליה, נוגע בראשה בעדינות ובקול רך ומהסס שואל: "האם התעללו בך?" קרן תופסת את ראשה, ומסתכלת על פיטר מבעד לאצבעותיה. "האם נהנית אתי הערב." שואלת קרן בקול של ילדה קטנה. בתגובה פיטר מאמץ אותה בשתי זרועותיו אל חזהו בכוח. "גם אבא שלי חשב כך." "אבא שלך?" נפלטת צעקה מפיו של פיטר. "כן, הוא נהג להזמין אותי. אל מתחת לשמיכה."."באמת?" קרן צוחקת צחוק מר: "אבא שילם לי כדי שאלמד." "כדי שתלמדי מה?" נאנח פיטר. קרן תופסת את ראשה בשתי ידיה ונאנחת. "הוי, אני כנראה עייפה, היתה לי הרגשה שנרדמתי. כמה זמן ישנתי? היה לי חלום נורא מוזר. כאילו הייתי ערה בזמן החלום. זה פשוט לא נשמע הגיוני, במיוחד מפני שאני. "מפני שזה לא היה חלום." אומר פיטר, מחבק ברכות את קרן. "זה כן היה חלום." מתעקשת קרן. "אני חושב שזה זיכרון שלך מהילדות שחוזר אלייך. את מתחילה לשמוע." קרן צועקת: "לא." קמה בבהלה ויוצאת מהחדר. פיטר מבולבל, נועץ עיניו במסך הטלוויזיה, קרן חוזרת, מניחה את ידה על פיו של פיטר "לא מדברים יותר," פיטר מנענע בראשו להסכמה. 18. דירה מפוארת בשכונת יוקרה בבוסטון, על הדלת כתוב משפחת ג'ונסון. דפיקה. גברת ג'ונסון פותחת את הדלת. סנטר ואחד הבלשים שלו עומדים בפתח. סנטר שואל: "גברת ג'ונסון?" "כן." מראה תעודה מזהה: "משטרה. מחלק פשעים חמורים." "בבקשה תיכנסו." "אני סנטר. זהו מרק. ברשותך, אנחנו מבקשים לשאול מספר שאלות, מרק ירשום את השיחה." "בבקשה," "את יכולה לשחזר את יום הרצח, מתי עזב בעלך את הבית?" "ריצ' עזב מוקדם את הבית באותו יום. היו לו כמה פגישות חשובות. בעלי שנא את שעות העומס בבוקר, תמיד העדיף לצאת לפני הרעש. "מעניין מאד. תסלחי לי, אבל שמענו שעמדתם להתגרש." "התשובה היא כן. כל הזמן היו לו נשים אחרות. הוא אהב נשים. הן היו האובססיה שלו. עמדנו להתגרש. שבועיים לפני הרצח הוא בא אלי ואמר שהוא גמר עם כל הנשים האחרות, שהוא אוהב רק אותי ורוצה שנישאר. לא ביטלתי את תביעת הגירושים עדיין." משתתקת גברת ג'ונסון. "את יודעת מי היתה האחרונה?" "לא, לא רציתי לדעת מי היא. אולי אני מכירה אותה, זה היה עושה לי רע. אך שבוע לפני הרצח היינו ביחד במסעדה ובעלי ראה אותה והצביע עליה ואמר לי שזאת היא." "אם כך, אולי תזהי אותה באלבום התמונות?" "או. קיי. אני מוכנה לנסות." "תהיי מוכנה לבוא איתנו לתחנה כדי שנראה לך את התמונות?" "כן." "טוב, מה דעתך על מחר בבוקר?" הם סיכמו ויצאו. בדרך למכונית שאל סנטר את מרק: "אני רוצה לשאול אותך משהו. מה היתה עושה אשתך אילו ידעה שאתה מנהל רומן עם בחורה מהצד?" מרק מופתע מהשאלה, משתדל להשיב תשובה מעניינת. "אני חושב, אני חושב שהיא היתה זורקת אותי מהבית. ואילו היתה באמת חכמה אולי היתה מנסה להפליל את הבחורה? אינך מכוון אותי לחשוב שהיא." השד יודע. אני רק יודע שיש בה משהו חשוד. היא משקרת." מסכם מרק. "אולי הן משתפות פעולה?" חשב סנטר בקול רם. "שמעתי שקרן בירד היא דו-מינית. היא אוהבת בעצם יותר נשים. אולי היא המוח המתכנן ואשתו של ריצ'רד היא האקדח שירה? איך זה היה נראה אם בעלה היה הקרבן היחיד?" "רק רגע בן אדם. אני לא יודע. היא לא נראית כזאת." מרק נעמד מהורהר. "זה בדיוק מה שהיא היתה רוצה שתחשוב, אילו היתה הרוצחת. בוא נלך לעבוד." הם נכנסים למכונית. "סנטר," שואל מרק "מה דעתך על כוס קפה?" "בטח. בוא נזלול משהו."


לקוראים שלום. האם ברצונכם להיות יצירתיים, נשמח לקבל את תרחיש הפרק הבא שייכתב על ידכם. מי שיהיה הכי קרוב לעלילה האמיתית, הפרק שייכתב על ידו יפורסם באתר, במקביל לפרק האמיתי, ויזכה את הכותב/ת בקלטת וידאו-טיולים לחו"ל של דיסקברי, לונלי פלנט ווידאו וויזיט בתרגום עברי. הזכיינית חברת "תמונות תקשורת" בע"מ. טלפון חינם 1-800-800-898


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.