היוצר את עצמו יוצר


הספר המרתק שלפנינו עשיר בידע ובחוכמת הסיפור והנפש, והוא יעניין את מי שרוצה להבין,ואת מי שדומה עליו שהוא כבר מבין, ואת מי שאיבד את היכולת ואת מי שחושב שמעולם לא איבד אותה, את מי שאינו פוגש בפיות בעולם המציאות ורוצה לפגוש אותן בסיפור, את מי שאינו מעז לפגוש את המפלצות של עצמו אבל מוכן לפגוש אותן בסיפור. "מעשה ביצירה תהליך היצירה, מיתוסים ואגדות" ריבה פרי. סדרת פסיכה, הוצאת מודן, 362 עמ`.

כמה נעים לשמוע מעשיות ואגדות. ב"סיפור פשוט" מתאר עגנון איך רופא הנפש ד"ר לנגזם מספר לחוליו סיפורים, ומאפשר להם להחלים באמצעותם. גם בפסיכותרפיה, על פי דרכו של יונג, נספר לפעמים סיפור או אגדה או מיתוס המשקפים את מצבו של המטופל, או את הדילמה שהוא מתחבט בה. הסיפור העתיק מראה את הפתרונות האפשריים ואת שותפות הגורל האנושי. יונג אומר שהמשמעויות הסמליות המשוקעות בחלום, בסיפור וביצירה, נובעות מהלא-מודע ופועלות באופן חלקי על הלא-מודע בלי שנדע ובלי שנפרש. הסמל הוא שפת הלא-מודע, והבנתו מאפשרת את הדיאלוג בין הנסתר לגלוי, בין הנפש הלא-מודעת ובין הנפש המודעת. הדיאלוג הזה הכרחי לשימור הזרימה הדינמית, ההתפתחות והאינדיווידואציה כולה, ואולם אותה פתיחות הקיימת בילדים, ושבזכותה אין הם זקוקים לפרשנות, לסיפורים וסמלים, נחסמת בנו בתהליך הגדילה. משום כך יש לנו צורך בספרים שמפענחים ומפרשים למעננו את השפה הנעלמה והמרתקת של המיתוסים והאגדות, כדי להשיל את המחיצות בינינו לבין תהליכי הנפש החסומים, וכדי לשמש זרז ליצירתיות הטבעית של הנפש. עלינו ללמוד מחדש את פשר הסמל כמי שלומד את שפת הילדות שנשתכחה. ספרה של ריבה פרי בא אלינו בעיתוי נכון. מדפי הספרים מתמלאים באחרונה בספרי מיתולוגיה, והגיע הזמן לחזור גם אל האגדה והמעשייה, ולשתף אותנו בהבנתה המודעת. נקשיב לסיפור כמו אל חלום קולקטיווי שנהיה לחלום אישי ברגע המסוים שהגיע אלינו. מה הוא יכול לומר לנו ואיך נקשיב לו באמת? פרי טווה למעננו, בחן ובמיומנות, ברוח הפסיכולוגיה של יונג, את המארג המורכב של הסיפור ומשמעויותיו, ובין לבין היא מרחיבה ומבהירה, ברוח ידידותית מאוד, את המושגים הבסיסיים של התיאוריה היונגיאנית על מבנה הנפש ותהליכיה. אנחנו מתוודעים למושגי הארכיטיפ, הסמל, האנימוס והאנימה, הפרסונה והצל, האגו והעצמי. פרי מצליחה לשמור את האיזון הנכון בין קסם הסיפור כשלעצמו ובין תובנת הפרשנות, ולשמר את הסמל החי, המקרין בנו שינויים. היא שומרת את הניחוח הראשוני של הסיפור גם כשהיא מפרשת אותו. ולפרשנות הזאת טעם ברור - להזין את תהליכי היצירה הפנים-נפשית של הקורא-מאזין-משתתף. הספר מתבסס על ניסיונה כביבליותרפיסטית, המנהלת סדנאות יצירה לאנשים שמבקשים לעודד את היצירה הפנימית שלהם. בספר מובאים קטעי סיפורת ופרשנות להם, ותיאור השימוש שלהם בסדנאות, והסיפור הוא תמיד נקודת המוצא להפעלת הדמיון האקטיווי לצורך המשך הסיפור האישי בסדנה. כשמדובר ביצירתיות, אין הכוונה רק למי שמבקש לעודד תהליכי יצירה אמנותיים, אלא לתהליכי היצירה הטבעית של הנפש הנובעת מעצמה, המתהווה ללא הרף, יוצרת, בוראת, ממציאה את עצמה ומתפתחת. במבוא לספר טווה פרי את האגדה על נערה הטווה בכישור על שפת הבאר. הכישור נופל לבאר ובייאושה היא צוללת אחריו ופוגשת במעמקי הבאר את הזקנה החכמה שמגלה לה את סודות החיים. הנחת היסוד היא איפוא שטוויית הנפש את עצמה קיימת מלכתחילה, אלא שמשהו בדרך השתבש. יונג מתייחס ליצירתיות כמהותה של הנפש, הנתונה בתהליך מתמיד של התהוות, בעוד שהלא-מודע הוא כור המצרף הסודי הנעלם מעינינו, והוא מקור של שינוי מתמיד והתפתחות. היצירתיות היא איפוא מרכיב מהותי של הנפש ולא תוצר לוואי, סובלימציה של היצר, כפי שחשב פרויד. מכל מקום, קרבת המלים "יצר" ו"יצירה" מעידה על הכוח האנרגטי שמשותף לשניים, או, נכון יותר, על היצירה שהיא עצמה יצר ודחף אותנטי של הנפש. נקודת המוצא היא שהסיפורים עצמם עוסקים בעידוד היצירה של הנפש את עצמה - מלמדים איך לצלוח מחסומים, איך להתגבר על מכשולים, איך לפתוח דלתות ושערים נסתרים, איך למצוא את המפתח הישן, איך לזהות את המלה הנכונה הפותחת את השער, איך להתעורר מהתרדמה, ולעומת זאת - איך ומתי לקבל את שלב התרדמה ההכרחי כאינקובציה לתהליכים הנסתרים, איך לדעת מהי העמדה הנכונה כלפי הכוחות הגדולים, הטובים והרעים כאחד, מתי להתקרב ומתי להתרחק, מתי יש להמתין ומתי יש לפעול באופן אקטיווי מאומץ ונחוש למטרה, מתי רצוי להפעיל עמדה רציונלית ומתי רגשית, מתי הגברי שבתוכנו יסייע ומתי הנשי, מה בידנו ומה אינו כלל בידנו, ואם יתרחש הרי זה בחזקת נס ומתת אל. לכן חשוב למצוא את מורה הדרך, לדעת איך ומתי להקשיב לו. מתי העצה נכונה ומתי היא מכשילה, וכמובן, מהן העצות שהסיפור עצמו או מורה הדרך מעניקים. מורה הדרך יכול להיות גם אשה, או זקן/זקנה או חיות למיניהן. ואפילו יצור מאיים מלכתחילה. כל אלה הם התכנים של מסע החיים, של מסע הגיבור - והגיבור הוא כל אחד מאתנו, שהוא הגיבור הראשי של סיפור חייו. ה"גיבור" הוא סמל לתודעת היחיד המפלסת דרכה בין הכוחות הלא-מודעים כדי להיחלץ משביים, ובו בזמן מחויבת לשמור על ערוץ פתוח של הקשבה אליהם, כדי להיזון מהמקור הראשוני בנפש. היחס של מרחק-קרבה אל העולמות הפנימיים משתנה במהלך החיים, והוא תובע התאמה מתמדת והקשבה מתמדת. זו הסיבה שאנחנו זקוקים לכל כך הרבה מיתוסים-אגדות-סיפורים ולכל כך הרבה פתרונות ואפשרויות. ולמרות כל השפע הזה של דרכי פעולה שהסיפורים מתווים לנו - עדיין הרשות (והמחויבות) נתונות ליחיד לחפש את מסלולו האישי מאוד. אבל בל נשלה את עצמנו - ופרי יודעת זאת: הדרך מתעתעת, ואין אנו יכולים "לתפוס" את המרכיב היצירתי שבעמקי הנפש, לרתום אותו לצרכינו ולשלוט בו, ובוודאי שלא לפתוח את שערי היצירה בעזרת פיה קסומה ולא להוציא מים מהצור במכת קסם. יונג אומר שבסופו של דבר תמיד נגלה שסוכן היצירה הוא בלתי ידוע וזר. ההליכה אל המרכז העלום הזה הוא במעגלים סביבו בלי להגיע עדיו. מי שאין בו רעב לשינוי ונכונות לעשות את הדרך הקשה - הלא על זה מספרים לנו הסיפורים הישנים, כמה הדרך ארוכה וכמה מכשולים יש בדרך - לא ימצא את הכישור שלו. הסיפורים העתיקים, שהם שפת הנפש המספרת על עצמה, צופנים בתוכם את החוכמה העתיקה הזאת. הספר המרתק שלפנינו עשיר בידע ובחוכמת הסיפור והנפש, והוא יעניין את מי שרוצה להבין, ואת מי שדומה עליו שהוא כבר מבין, ואת מי שאיבד את היכולת ואת מי שחושב שמעולם לא איבד אותה, את מי שאינו פוגש בפיות בעולם המציאות ורוצה לפגוש אותן בסיפור, את מי שאינו מעז לפגוש את המפלצות של עצמו אבל מוכן לפגוש אותן בסיפור, את מי שרוצה להכיר את החשיבה היונגיאנית ולהתעשר בהבנות נוספות על הנפש ועל היצירה, ואולי אפילו לגלות את פי הבאר של עצמו. רות נצר היא פסיכולוגית יונגיאנית ומשוררת. ספרה "אלכימיה ונפש - מסע אל העצמי - סמלים ומיתוסים" יראה אור בהוצאת מודן


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.