הכוח הנשי בתלמוד


ליל שבועות במכללת עלמא הנה תמונה מאוד טרגית של ה"גבריות" בזמן חז"ל: הגבר היכול לכבוש או את חרותא בגן, או את האישה במטבח... ופשוט אינו מסוגל להכיל את שתיהן באותה אישה.

אם, נגיד, ישנם "קווים ישירים" לאלוהים שבשמים, הממוקמים על שולחן מלבני וארוך בתוך חמ"ל תרבותנו. ואם נגיד שכל השנים מחינו על כי ה"דתיים" לקחו להם את ה"בעלות" על ה"טלפון האדום" (הקו הכי ישיר, הכי "חם", לאלוהים), אזי אפשר יהיה לומר שכשהופיעה רות קלדרון בשמי התרבות שלי, וכשבאמתחתה הייתה תמר אלאור, בהחלט הרגשתי כאילו צצה לה "מפלגה" חדשה שתאפשר לי להתרווח לאחור בכורסא, ולדעת שהיא מייצגת אותי נכונה. ("עלמא"= העולם) "עלמא מכללה עברית" היא מרכז ללימודים מתקדמים, העוסק בחקר ובהוראת התרבות העברית וביחסי הגומלין של תרבות זו עם תרבויות אחרות. עלמא מציעה לימודים במדעי הרוח, החברה והתרבות תוך טשטוש ההבחנה בין הדיסיפלינות השונות ובין אקדמיה ליצירה. עלמא רוצה להיות "מרכז תרבותי רחב ככל האפשר". "לילה" בעלמא, עבורי, הנו מן יציר כלאיים המייצג את מי שמחובר לאלוהיו, לאמונתו, למסורתו, לאנתרופולוגיה ולטקסים, ויחד עם זאת יושב "שתי רגליים על הקרקע" במודרניזציה. הקיצר, עבורי זוהי חוויה נדירה כי רוב ה"אירועים" ה"תרבותיים" עבור ה"נייטיבז" בתל אביב הנה ה"סצינה", ולומר לכם את האמת ? נמאס לי כבר אפילו לשמוע על זה. אני לא יודעת, ככל שהשעות עוברות אל תוך הלילה הזה של "שבועות" אני מרגישה כאילו אני נמצאת בתוך איזו שהיא אניגמה. חידה שהולכת ומסתבכת: מה למתן תורה ולמאכלי חלב ? ולמגילת רות ? ול"חופה" האמורה להיערך בבוקר הזה בין הקדוש-ברוך-הוא לבין ה"כלה" ה"שכינה" ? בתחילת הערב היו דברים ברורים, חג השבועות, אחד משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), החג המסמל את התגבשותו של ה"ערב רב" (ה"אספסוף") שיצא ממצרים (בפסח) אל תוך חברה עם סממני תרבות נתונים. (כפי שהסבירה שולמית אלוני ב"לילה בעלמא" בשנה שעברה..). בכניסה לבנין, ברח' בצלאל יפה 4, בתל אביב, הפתעה: שולחנות עמוסים בגבינות לבנות, יוגורטים עם פרות, סלסלה ענקית עם "מלאנתלפים" שקיות שוקו (כבר כייף בפני עצמו.. לא ?), פינת קפה/תה חם, ריבות, דבש, לחם שחור פרוס, מים קרים, מיץ. (נזכרתי באירוע האומלל שהתרחש בטיילת בת"א כשערכו שם פסטיבל גבינות שהפך במהירה לפסטיבל "הרמות" ותוך דקות ספורות לא נותר דבר וחצי דבר..). ציפיתי להרבה "לבן" באוויר, (שבועות הוא חג לבן לא ?) אבל היה שם בהחלט ייצוג הולם ל"שחור" הקבוע, ובכל מקרה מיהרתי לשיעור של רות קלדרון: "שלוש גיבורות - כח נשי בתלמוד". האישה הצנועה, המרשימה, הזו, המצהירה על עצמה בפה מלא: "אני רואה את עצמי פמיניסטית", יודעת לעשות את זה. החדר היה מפוצץ באנשים "מקיר לקיר", וה"פחד" הזה, שהפליא להגדיר אותו ידיד שהגיע איתי באומרו "קשה לי עם שיעורים פרונטליים, אני כבר חלק מדור האינטראקטיבי"... התפוגג בשנייה הראשונה להרצאה. חוש הומור, ביטחון עצמי, ידיעת החומר מלפנים ומחוץ, לא הותירו הרבה מקום ל"שעמום". אחרי "אני רואה את עצמי פמיניסטית" הגיע משפט מחץ נוסף: "אני לא יודעת אם אני פמיניסטית ראויה." כי מה שרות קלדרון עושה לטקסטים קשים כל כך של התלמוד, (הידוע כ"מקשה", בלשון המעטה, עם נשים, מעליב אותן, ממעיט בערכן, מדכא, משפיל ומקבע את מעמדן הנחות), זה שהיא מחפשת טקסטים "חתרניים" (לדבריה). היא מחפשת מעשים יוצאי דופן, יוזמות שדוכאו מחד, אך מאידך נותרו בטקסטס כ"מאובנים". לדוגמה: "ר' חייא בר אשי היה רגיל, כל זמן שהיה נופל על פניו היה אומר: הרחמן יצילני מיצר הרע. יום אחד שמעה אותו אשתו אמרה: הואיל והרי כמה שנים שפרש ממני מה הטעם הוא אומר כך? יום אחד היה לומד בגינתו, קשטה עצמה וחלפה וחזרה וחלפה שוב לפניו. אמר לה: מי את ? אמרה: אני חרותא שחוזרת מהיום. תבעה. אמרה לו: הבא לי את הרימון הזה שבראש העץ. קפץ, הלך והביא אותו לה. כשבא לביתו הייתה מסיקה אישתו את התנור. עלה וישב בתוכו. אמרה לו: מה זה? אמר לה: כך וכך היה מעשה, אמרה לו: אני הייתי. לא השגיח בה עד שנתנה לו סימנים. אמר לה: אני מכל מקום לאיסור התכוונתי." וההסבר: "היה רגיל" משמעו בספרות חז"ל - ביקורת. כיוון שמי שעושה באופן רגיל יש בו מן ה"מכניות" אין בו "ספונטניות" ו"התכווננות" אמיתית. "נופל על פניו" הנה תפילת יחיד יוצאת דופן שכשאדם נמצא במצב נורא קשה הוא שוכב על הרצפה פורש ידיו ורגליו ומתפלל. "יצר הרע" - עפ"י חז"ל, בדרך כלל = יצר המין, פיתוי שאינו מוסדר בחיי נישואין. יום אחד, האישה חוזרת במקרה הביתה (שכחה את המפתחות של האוטו או משהו..) ומוצאת את בעלה צורח פרוס על הרצפה. היות והוא "כמה שנים שפרש ממני" (עשה עצמו נזיר בתוך חיי נישואיו - השפעה נוצרית, מיצוי ה"עניין" הגופני), ברור שזה היה לה לאותה אישה, די מוזר. מה פתאום הוא שוכב שם וצורח על ה"יצר" אם הם בכלל לא.. וקלדרון שואלת אותנו: מה אנחנו ממליצים לאישה כזו לעשות במקרה כזה? והקהל מגיב: לעשות לו אותו הדבר, להוכיח אותו בפניו, לבלוש אחריו... ובכן, מה עושה אותה אישה בתלמוד ? כלום. נאדה. עושה "מזימה", "תכנית". ואז כשהוא "לומד בגינתו" (עצים... רמזים לגן עדן..) היא מתחפשת ("קשטה עצמה") וחולפת לה הלוך ושוב, הלוך ושוב, על פניו. (עושה לו עיניים). שאל אותה מי היא, ענתה לו: חרותא (חופש, חירות.. וגם... שמה של הזונה המפורסמת ביותר בבבל). תבעה: תבע אותה. מעשה מין. סקס מנוכר וטיפל'ה אלים. תובע אותה "ככה" שם בגינה. והיא ביקשה ממנו "את הרימון הזה שבראש העץ", על מנת שתוכל "להוכיח" לו מאוחר יותר.. הגבר חוזר הביתה, האישה מסיקה את התנור (ה"תנור" הנו לב הבית, אופים בו, מתחממים סביבו והוא סמל-מתחלף לאישה). נכנס בתוך התנור: עשה לעצמו "עונש", שאלה אותו מה זה? אמר לה: כך וכך קרה. אמרה לו: "אני הייתי": אותה אישה, עלומת שם, המתחפשת ל"חרותא" ומכילה את האופציה של ההתקשטות, ה"גן", לוקחת לעצמה את הכוח. אחרי שנכנסה להלם בראותה את הגבר שלה פרוס וצורח על הרצפה, אחרי שהבינה את ה"בגידה", אחרי הייאוש והאובדן מגלה האישה גם את ה"זונה" שבתוכה. קלדרון: הנה תמונה מאוד טרגית של ה"גבריות" בזמן חז"ל: הגבר היכול או את חרותא בגן, או את האישה במטבח... ופשוט אינו מסוגל להכיל את המושג: "אני הייתי" ! ולא האמין לה עד שהביאה בידו את ההוכחה, ה"סימנים" (=הרימון שהוא עצמו הביא לבקשתה מהעץ). אולי איתו "זה כבר לא ילך"... אבל את חרותא היא כבר מכילה !! דוגמא מובהקת ל"טקסט חתרני". לידידי המשייך עצמו ל"דור האינטראקטיבי" עניתי כשיצאנו מהשיעור המאלף של קלדרון כי בעייני ה"אמת" רוקדת ערומה בתוך חדר שקירותיו זכוכית, כולם יכולים לראות אותה היא נותנת "פיפ שואו". השאלה מאיזה כיוון מסתכלים..


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.