הלב שחיפש הלב שמצא


מאת דורית אורגד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 190 עמודים

מקובל במילייה הספרותי כי המחבר רשאי להלעיט את קוראיו ב"דברי חכמה", החושפים, כביכול, את כבשונו של עולם – וכל זאת בתנאי שהוא מחתל את דבריו בערפל כבד של דרש, רמז וסוד. המוסכמה המוזרה הזאת מצביעה, לטעמי, על איזו קנאה סמויה של הספרות אל הדת, שם למילים יש, כביכול, כוחות כמוסים, והסוד שבהן מכסה באלף כיסויים על תהומות האין, מהם נרתע האדם באימה מאז ומעולם. איש הדת עומד מול המאמין ומבלבל עליו את בינתו במילים שאמורות לברוא עולמות ולהחריבם, בתנאי שיודעים לפענח את הרמזים האלוהיים שמאחוריהן. כל בר דעת יודע שאין בכך שום ממש, ובאמת שום סוד אלוהי לא התגלה מעולם לאדם, כי האל לא טרח, ואיננו טורח, לאשר או להכחיש אפילו את קיומו. אל מקסם השווא הזה נמשכות נשמותיהם של מיליארדי אנשים, כי הרי נקל להשתוקק אל עולם של דמיון מאשר להסכין עם האין. הספרות, המקנאה, כאמור, בהישג האדיר הזה של הדת, המציאה מערכת סמלים, רמזים ודרשים, כאילו גם בה מצוי עולם אפל של מיסטיקה, וכאילו היא איננה כלי ביטוי חילוני שהשתחרר בדי עמל מעֻלָם הכבד של האיסורים האמוניים. אני, כמשתמע מההקדמה הקצרה הזאת, מעדיף ספרות של פשט, שאיננה מתיימרת לחשוף תהומות חכמה באמצעות קוד ליודעי ח"ן, אלא זו המבקשת לחלוק עם הקוראים את העולם פנימי האמיתי והכן של היוצר. נדמה לי שכך ניתן לאפיין את ספרה זה של דורית אורגד, שההוצאה מייעדת אותו לבני הנעורים ("עשרה פלוס"): בענווה ובחן מתואר בו משבר גיל ההתבגרות של נערה בת 16 בשם יעל, החשה כמו כל בת 16 ש"נתקעה" עם ההורים הלא מתאימים והמורים הלא מתאימים, וכי הישועה צריכה ליפול מן השמיים, כשהיא "מסייעת" לה באדישות מופגנת, ב"עייפות" כרונית ובהסתייגות מכל דבר ש"ריח" הורים ומורים נודף ממנו. דרכה זאת של יעל מובילה אותה, כצפוי, אל תחרות "המותגים" המטופשת של בני הנעורים, אל חברות עם דודו "המבוגר" שצורך סמים "קלים", אל התעלמות מהחובות כלפי בית הספר (בחינת מעבר במתמטיקה) וכלפי ההורים. "הלב" של יעל אומר לה שדרכה איננה נכונה, וכי דודו חברהּ עלול לגרום לה לשקיעה שלא תתאושש ממנה; ויחד עם זאת, אין בה הכוח "לקחת את עצמה בידיים". יחסיה של יעל עם הוריה, עם חברותיה וחברהּ מעיקים עליה ומעיקים על הקורא. הגיבורה יודעת, ובעקבותיה הקורא, כי בכוחות עצמה לא תוכל להיגאל, ואמנם, מוצעת לה הצעה של אחות סבתה, אישה רווקה ("בתולה זקנה") לצאת עמה לטיול "שורשים" לסלובקיה. הגם ששום צעיר "שפוי" לא היה נלהב לצאת לטיול מן המין הזה, מסכימה יעל להצעה, ודווקא בחברתה של האישה המבוגרת והמאוד לא "ישראלית" זכתה יעל לעבור בשלום את משבר גיל הנעורים ולהחליק בנחת אל העולם המיושב של המבוגרים. דורית אורגד איננה נבהלת מדידקטיקה, כפי שאיננה נבהלת מכתיבה על דרך הפשט. גדולי הסופרים בעולם הסתירו בין קפלי סמליהם מסרים דידקטיים, שעל הרוב, לאחר זמן, נראים בעיני הקורא חסרי שחר. המבוקש המיידי, האקטואלי נראה, על פי רוב, בלתי ראוי, על כן, הסתרתו במעטה של דרש ורמז מתקבל כמעשה הספרותי "הנכון". הספר שלפנינו, כאמור, איננו נוקט בתחבולות מסובכות מן המין הזה. הקורא מתוודע בלי קושי אל המסר החשוב של הספר: במאבק האיתנים הזה שמתנהל מאז ומעולם בין הורים ומתבגרים – יונת השלום יכולה להגיח מן הצוהר הקרוב, הלא הוא אדם שלא ממש היה איכפת למתבגר ממנו, שהוא לא ממש אינטרסנט, שיש לו סיפור חיים מרתק. במקרה של יעל, היא זכתה להיכרות קרובה עם רוז'ינה, אחות סבתה, האישה המבוגרת שבהיותה בגילה של יעל, ביצעה, יחד עם חבריה הפרטיזנים, מעשי גבורה במאבק נגד הקלגסים הנאצים, אי שם בהרי הטטרה הגבוהים, המושלגים והקפואים. הלב שלה חיפש, ורוז'ינה סייעה בידה למצוא: מהפכה גדולה מתרחשת בלבה של יעל, ובעקבות כך - ביחסה להוריה, לשורשיה, למשפחתה המורחבת, ללימודים בבית הספר, לחבר שלה. אני מניח שבני העשרה, להם מיועד הספר על פי הכתוב על עטיפתו, ימצאו בו חפץ, כמו שבוודאי מצאו חפץ בספרים כמו "אל מקום חדש", "סודות אפלים", "הגולם מירושלים" ועוד רבים מתוך למעלה מ – 40 הספרים שכתבה דורית אורגד לילדים ולנוער; אך אני גם משוכנע כי דווקא הורים למתבגרים ייצאו נשכרים מקריאת הספר הזה. בתחום הקשה והמורכב של העימות בין הורים למתבגרים - אין הורה שלא יהיה מוכן להטות אוזן לעצה, מה עוד שהיא עטופה בסיפור עלילתי שובה לב.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.