העורבים


"עורבים" - תערוכת ציורים של אהובה לוברטובסקי בית משק הברון - מזכרת בתיה ספטמבר 2005

בתערוכה הנוכחית מציגה האמנית הותיקה אהובה לוברטובסקי סדרת עבודות הקשורות לנושא השכול והאובדן. הציורים אקספרסיביים, הן מבחינת הקומפוזיציה והן מבחינת האיכויות הכרומטיות. זו לצד זו, מוצגות עבודות גדולות במידה של מטר וחצי על מטר, המצוירות בצבעי שמן, חלקן בצירוף תדביקים, הדפסים, תחריטים מצוירים, מונוטייפים, פחם ואקוורל. מתוך מכלול הסמלים המופיעים בציוריה, בחרה אהובה להציג את העורב, שלגביה הוא שליח הרוע ומבשרו. מטאפורה סימלית נוספת המופיעה בתערוכה הנוכחית היא כותונת הפסים, המתקשרת לסיפור המקראי של יעקב, שתפר לבנו אהובו כותונת פסים ובן זה נלקח ממנו. כל מה שנותר לו זה לזהות את הכותנת המוכתמת בדם. השכול, אובדן הבנים האהובים, האבות המקריבים את בניהם על מזבח המולדת (עקידת יצחק המודרנית המתרחשת תדירות במקומותינו) וזיהוי הקורבנות, הם חלק בלתי נפרד מהווי חיי היום יום בארצנו.ההתמודדות עם החרדה והפחד דרך היצירה האמנותית מהווה לגבי אהובה קתרזיס.


העורבים המככבים בציוריה, מהווים ביטוי לאיום המתמיד שאנו חיים בצילו. מקומם של העורבים כסמל למוות לא נפקד גם באגדות. כך למשל, באגדה "שנים עשר האחים" של האחים גרים, הופכים האחים לעורבים. בתנ"ך מופיעים העורבים בסיפור של אליהו במלכים א` - "והעורבים מביאים לי לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב" (קיים ציור של אליהו מואכל בידי עורבים שצויר בשנת 1620 על ידי הצייר האיטלקי גורצ`ינו (1591 - 1666)). אזכור נוסף לעורבים בתנ"ך מופיע בויקרא י"א, 5 - "ואת כל העורב למינו". תבונתם של העורבים מאפשרת להם ליהנות מערימות אשפה שהאדם המודרני מייצר ומגידולים חקלאיים. על מנהגם לאסוף חפצים נוצצים נכתבה האופרה של רוסיני ("העורב הלקחן"). בתערוכה מתייחסת האמנית למגרשי הגרוטאות ולנוכחות העורב הגדול פרוס הכנפיים ששפת גופו משדרת "אני האחראי על ההרס". באחת העבודות על הנושא היא משלבת פחיות וחפצים שנדרסו תחת גלגלי המכוניות המשתלבות בקומפוזיציה הכרומטית והמרקמית של הציור. ההתייחסות לקולו של העורב מופיעה בסדת עבודות של אהובה שצוירו על תקליטים ("קרע, קרע, רע"), בגוונים של שחור על רקע אדום ועל רקע ירוק ארסי. יש סימבוליקה גם בבחירת הצבעים. העורב המביא בפיו עלה שלכת מחליף מבחינתה את יונת השלום שמביאה בפיה עלה של זית. העורב מופיע גם ליד פרח הכלנית כזכר לנופלים בגיל צעיר. הדימוי המטאפורי של פרחים בגינה של כלורוס (היא אלת הפרחים היוונית. הרומאית נקראת פלורה) מלמד כי הפרח הצומח במקום שבו נפל אדם היה סמל להתחדשות, לידה מחדש והשתנות. זפירוס - רוח המערב שנודע בכינויו "מוליד הפרחים", נתן לה גן פרחים במתנה. פרחים אלה היו למעשה בגלגול קודם בני אדם שבמותם השתנו והפכו לפרחים. אחד הפרחים האלה היא הכלנית שהיא גלגול של אדוניס שהפך לסמל של מוות בגיל צעיר. הקשר בין פרחים ומוות קיבל מאפיינים ישראלים בתקופת מלחמת העצמאות, שעה שהדימוי המטאפורי הוצמד ספציפית לנופלים במלחמה. נוצר קשר סמלי בין אתר שדה הקרב, שהוא סמל למוות, לבין הפרחים שצומחים עליו כל שנה, שהם סמל ההתחדשות, אך יחד עם זאת הם אות זיכרון לאלה שנהרגו במקום. בציוריה של אהובה צומחת הכלנית ליד אבן מצבה, ובציור נוסף ניצב עורב גדול מימדים ליד כלנית. העורבים משוחחים בינם לבין עצמם - "שיח עורבים", אוכלים למרגלות חומת עצים גבוהה ב - "סעודת עורבים", לכודים בתוך גדר תיל, נוחתים, ממריאים ומנהלים את העולם. ספנים בימי קדם האמינו שיש לעורבים חוש למצוא יבשה, לכן נהגו להפליג עם עורב על סיפונם. בגלל צבעו השחור, קולו הצורם ומנהגו לנקר פגרים, נחשב העורב כמבשר הרעה והפך באמונה הנוצרית לסמל השחיתות והשטן. לעומת זאת, היו שהאמינו שהוא מבשר טוב, לכן מקושר העורב לעיתים עם קדושים נוצריים. בגלל הנאמנות השוררת בין בני הזוג אצל העורבים, הם שימשו כסמל הנישואין בתרבות מיצרים העתיקה. לפי האמונה הגרמנית העממית היו העורבים בני הלוויה הקבועים של ווטן הקוסם הגדול, שרוכב על סוסו לממלכת המוות, כששני עורבים יושבים על כתפיו. העורבים מסוגלים להקיף עולם ומלואו משחר עד ארוחת הבוקר של אדונם, ולדווח לו על המתרחש בו. הוא מקבל את המידע הזורם אליו מעוזריו השחורים השוחרים לטרף. הוא מכונה גם "אל העורבים". באמנות על תחומיה קיימת התייחסות לעורבים. ידועה יצירתו של וינסנט ואן גוך "העורבים", שהיא יצירתו האחרונה. בציור מופיעה להקת עורבים פרוסי כנפיים מעל שדה חיטה, רמז להתאבדותו בשדה חיטה, כשהעורבים מוכנים לעטות על הפגרים. במאי הקולנוע הידוע קוראסו, הקדיש פרק בסרטו "החלומות" לעורבים על פי ציורו של ואן גוך. וולט דיסני בסרטו "במבי" (1942) מסמל את האדם באמצעות להקה קודרת של עורבים החגה מעל מחנהו. סרטו של היצ`קוק "הציפורים" משנת 1963, מתאר ציפורים (עורבים ושחפים) הפולשים לעיירה קליפורנית. יש גם סרט ישראלי בשם "העורבים" (במאית איילת מנחמי). בסיפור החסידי של הבעש"ט "המכשף והמלחמה הגדולה נגדו" מופיעים שני עורבים שירדו על עיניו של מכשף וניקרו אותן, וכך איבד המכשף את מאור עיניו ואת כשפיו. בקבלת האר"י משמש העורב כגלגולו של אדם. במיתולוגיה השבתאית סימל העורב את נתן העזתי, נביאו ומבשרו של המשיח השבתאי הכופר. במיתולוגיה היוונית שייך העורב לאל אפולו. האמנית אהובה לוברטובסקי אינה מתעלמת מהרוע, הוא אינו מובא לחקירה או משפט או התדיינות כלשהי. היא מעלה את האמת במערומיה ומבטאת את הכאב הבלתי נסבל של אלה שאהבו, פינקו וטיפחו את יקיריהם וכל מה שנשאר להם זה לזהות את כותונותיהם המוכתמות בדם. העורב השחור נציג הרע מייצג את ההיסטוריה שחוזרת על עצמה של קרבנות וזיהויים, נעדרים ואיתורם, דמויות שנמוגות והניסיון להיאחז בזיכרון שנותר ולהמשיך ליצור, לזעוק ולהנציח. העורבים בעבודות המצויירות עוברים סובלימציה. הם שוכני קבע בציוריה של אהובה, הקוראים בקריאתם הצבעונית והאקספרסיבית תיגר על חוסר הצדק וממשיכים להזכיר את אלה שאינם איתנו.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.