חיים ברשת עם נורית- ההתחלה


במדור "חיים ברשת עם מיכל" תספר הסופרת נורית פלג כיצד האינטרנט שינה את כל חייה והביא להתפתחותה ליצרית קשרים עם חברים וחברות ולהוצאת ספרה "אהבה על גלגלים?

היו היתה פעם ילדה ביישנית ומפוחדת. ילדה שהתקשתה ליצור קשרים עם אנשים וכמעט כל מה שהיה לה זו משפחתה וכלבה נאמנה. יום אחד התחברה לאינטרנט ואותה ילדה השתנתה והתבגרה להיות אישה בטוח בעצמה שהצליחה אף להגשים חלום. קודם כל כדאי שאציג את עצמי.אני נורית פלג, בת 29. נולדתי עם מחלה גנטית בשם דסאוטונומיה משפחתית הפוגעת במערכת העצבים וכתוצאה מכך,נפגעות מערכות שונות כעקמת בגב,יובש בעיניים, לחץ דם לא יציב וקשיים בבליעה. בגלל מחלה זאת הייתי ביישנית וסגורה מרב האנשים. בבית הספר תמיד ישבתי לבד והעברתי ההפסקות בקריאה וכתיבה. לא אגיד שהייתי לגמרי מחוסרת חברות, שכן תמיד היתה לידי החברה הטובה ביותר. החל מהגן ועד לסיום השמינית בתיכון. אך בזה בערך התמצה העניין. בעצם, לא בדיוק... אני מודה שחוסר הביטחון שלי היה כה גדול, שכפיתי עצמי על אנשים. זוכרת שמישהי היתה נחמדה אלי יום אחד ומרגע זה נדבקתי אליה. רציתי שהיא תתחבר איתי, אף אם זה אומר להיות דבק בלי להרפות. בטוחה שכך הרחקתי אותה ממני לנצח נצחים. כך שבאמת אף פעם לא הייתי מקובלת ואף פעם לא הייתי במרכז. אף פעם, חוץ מתקופה אחת ביסודי, כיתה ח`...... בכיתה ח` אני כתבתי את ספרי הראשון "מיכל". בהתחלה הראתי למשפחה שאהבה אותו, ואז העזתי להראות גם לחברתי הטובה אז, קטי. היא גם התלהבה ולפני שקלטתי כל הכיתה, כולל המחנכת קראו הספר ואהבו אותו. בן רגע הפכתי לפופולרית ואכן זו היתה תקופת הזוהר של בבית הספר. למעשה, כה התלהבו שרצו להפוכו לסרט כיתתי. זוכרת שאפילו עשינו אודישנים ובחרנו השחקנים. הייתי ברקיע השביעי.


הבעיה, שבתקופה זו (סוף שנות ה80) מצלמות וידאו לא היו בדיוק זמינות ורק השגתי לזמן קצוב מצלמה מקרוב משפחה. הזמן הקצוב נגמר מהר מידי, אנשים איבדו עיניין ותקופת הזוהר עברה חלפה לה, מותירה את הספר במגרה. כעת נפתחה בפני תקופה קשה בהרבה – התיכון. בה מלבד מיטל, חברתי לשכבה (שעם הזמן נהייתה החברה הכי טובה שלי עד להיום) לא היה לי אף אחד בכיתה להיות איתו ומצבי החברתי והנפשי רק התדרדר. לא לשכוח שגם בעת השנה האחרונה נאלצתי ללמוד לבגרויות, תוך כדי אישפוז בבית החולים, שכן נאלצתי לעבור ניתוח אחד אחרי השני אחרי השלישי ובכך הסתכמו כל חיי החברה שלי. דבר אחד שמאוד שימח אותי בזמנו היה לקבל את כלבתי. איתה יכלתי להיות עצמי. לה שום מגבלה לא הפריעה וכמו שתמיד אומרים. לי היא נתנה אהבה ללא תנאים. היא סייעה לי מאוד באותה תקופה והעניקה לי אושר חדש, אהבה ונאמנות. הדבר הנוסף שעודד אותי באותו זמן היה המחשב. החל ממשחקים ומעבד תמלילים ישן, בו כתבתי. הכימיה ביני לבין המחשב הייתה מידית וקצת לאחר התיכון (אותו סיימתי בהצלחה) שמעתי על האינטרנט וסקרנותי רק הלכה וגברה. ביקשתי מאבא שלי להתחבר לאינטרנט כמה שיותר מהר, אבל המחירים היו יקרים מידי ונאלצתי להמתין. אני זוכרת את ההתלהבות שלי כשחוברתי אונליין לראשונה. נכנסתי לצ`אטים וקשקשתי עם אנשים, התכתבתי במייל עם אנשים מחו"ל והרגשתי ממש טוב עם עצמי, מותירה את פרטי מחלתי רק לעצמי. אז מה אם לא ידעו שאני נכה? למי אכפת? באינטרנט יכלתי להיות כל מי שרציתי ומה שרציתי. האינטרנט קסם לי יותר ויותר בעיקר כשבניתי את אתר הבית הראשון שלי. בניתי אותו באמצעות המחולל בנטסקייפ ויצא לי אתר חביב למדי. אנשים התלהבו ממני ואני ידעתי שמצאתי עצמי מחדש. מצאתי עצמי בעולם חדש לגמרי ובו נהייתי בן אדם חדש. בפעם הבאה אספר לכם על גילוי עולם חדש זה ותחילת התפתחותי


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.