חתול של אף אחד


השירים של יהונתן גפן פשוטים, ישירים, שילוב נקי בין שירי הילדים שלו ובין שירי המבוגרים וכשהם מזוקקים הלא אין הבדל, כולנו ילדים של החיים.

אני אוהבת את העבודה של יהונתן גפן, אהבת נעורים. עוד מהצד הרביעי של המטבע. מהתוכניות שלו על הבמה. מספרי הילדים שלו. בייחוד מספרי הילדים. בייחוד מילד הכרובית, ספר מופת קטן. פעם שאלתי אותו למה הוא לא כותב עוד ספרים כאלה, הוא אמר, כי הילדים שלי גדלו. הילדים הוציאו ממנו את הילד שבו. אבל הוא הילד הנצחי גם בספרים אחרים והרבה מאוד בספר החדש שלו "חתולשלאפאחד". הקוראת הממוצעת רוצה מייד לחלוץ לו שד ולהיניק אותו ולערסל אותו ולגונן עליו. הוא מוציא את האמהות החוצה לאור. הוא עצוב ובודד ועזוב, אסופי כמו חתול רחוב, ואמנם שירים רבים בקובץ מדברים על חתולים. הבדידות כנה והעצבות כנה, "לא, אני לא רוצה/שתראי אותי כזה,/ יושב לי פה/ כבד ומקומט / לפעמים אתה / כל כך לבד/ שלא אכפת לך/ להיות לבד." אבל גם הבג מהצד שלו כתוב שם, והוא מנוסח בבית האחרון במלים האלה: "לו רק לא היינו צריכים לדבר,/ הייתי מבקש ממך להשאר/ כל הלילה./ כל לילה./ כל חיי." כן, יש לזה צידוקים בין הבית הראשון והאחרון: "אני מתביש שתראי/ אותי חושש/ להביט בעיניך,/להושיט לך יד./ לאן אני אברח/ אם תראי אותי כך,/ ומי יודע אולי/ פתאום אבכה ואת -" רק לחתל אותו אחרי המשפט הזה. שיר המחדד את הטרגדיה של אי התקשורת הנצחית בתוך הניסיונות לקשור קשר בין גבר ואישה. לא להיתפס בחולשה. השירים פשוטים, ישירים, שילוב נקי בין שירי הילדים שלו ובין שירי המבוגרים וכשהם מזוקקים הלא אין הבדל, כולנו ילדים של החיים. ומאחר שהתום שולט ולא הפיגורטיביות אלה שירים מובנים, חמים, וממלאים משבצת כל כך ריקה בשדה השירה המודרנית. זאת הסיבה שנגררתי לדון בתוכן ולא בסגנון מייד בפתיחה. השירים האלה תופסים, הקורא מוכרח להתייחס אליהם באופן רגשי ולהגיב מתוך הרגשות שלו. בחלק הראשון של הספר שירים ופזמונים שנכתבו בשנים שונות, והמשותף להם שכולם נכתבו מחוץ לבית: בבתי קפה, בארים, רכבות תחתיות, אווירונים - בניו יורק, פריז, נתניה ותל אביב. שירים שנכתבים בחוץ הם שירים אחרים. הם נכתבים מהר, במקומות סואנים בדרך כלל, ויש להם ריח של זרות, עוני, בדידות והשלמה. אולי גם החלמה. לפי השיר המצוטט למעלה. נדמה כאילו גפן אוהב מעט את החוץ הזה כי אין לו יכולת, או לפחות לדובר בשירים שלו, להיות כל הלילה בפנים עם אותה אישה. כלומר, הוא לא יכול להיות עם מישהו. הוא חייב להיות לבד. הוא יאהב יותר את אמסטרדם, עיר של תעלות, שהרבה תעלות מים יפרידו בינו לבין האחר או האחרת. בשיר הנושא את שם הספר, חתול של אף אחד הוא כותב בין היתר: "אתה רוצה ללטף אותו, למה הוא נבהל?/ הוא מפחד, הוא בורח, אין לו עניין באהבה." הוא שאמרתי. בבית אחר נכתב: "הוא אוכל מפח הזבל, שותה מהים,/ אבל לא צריך לחזור אף פעם/ לשום מקום מסוים." והדברים ברורים ואם רוצים אישור לפסקול הרגשי של הדובר לכל התיאור הזה הרי הוא מופיע בבית האחרון: "נטוש וגאה, אמיץ ונפחד/ שחור, חופשי ויפה, וחתולשלאפאחד." אין מה לפרש. הכל כתוב. בחלק השני של הספר מופיעים תרגומי שירה של משוררים אחרים, יהונתן גפן תרגם כאקט של אהבה, משוררים שהדהדו אצלו כשכתב את שיריו שלו. זה דבר מיוחד ויוצא דופן: נתקלתם פעם במשורר שמודה במקורות ההשראה שלו. ומקבץ אותם לנוחיות הקורא, אלה לצד אלה, שיריו שלו והשירים שהשפיעו עליו או שניהל איתם דיאלוג פורה. זה מדהים. זה כל כך שקוף ונכון בעיני, וכמובן לא מוריד כהוא זה מכוחה של כתיבתו שלו. גם ההקדשה היא למאיר אריאל, וגם זה סוג של דיאלוג עם יוצר. או שזו סתם אהבה לחבר. השירים המתורגמים, לעומת "שירי החוץ" הם "שירי פנים". שירים שנבחרו ותורגמו לאט, בשקט ובחדרי חדרים. הספר יצא בהוצאת דביר, 71 עמודים.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.