יום הולדת לקרן - הכל מתוכנן


פרקים 19-20 שירלי ומיכאל ממשיכים במשחק החלפת דיסקי המחשב, כל דיסקט מיוחד וביזרי יותר מהשני. בלי ידיעה הם שולחים לעצמם את הדיקטים. קרן ופיטר יוצאים לטיול במכוניתה. המשטרה ממשיכה לעקוב. קרן מודעת למעקב המשטרה אחריה. פיטר אינו יודע. היא מתכננת את הטיו

19. קרן ופיטר נוסעים לטייל לסטארברידג' במכוניתה. הם נוסעים על נתיב מוספיק. מאחוריהם במרחק סביר עוקבת מכונית משטרה סמויה. "כמעט שלא הגעתי לטיול. צלצלו מהמשטרה." אומרת קרן וזורקת מבט קצר בפיטר ואחר כך במראה. "מה יש לך הפעם עם המשטרה?" "אני חשודה ברצח." פיטר מרצין, בוחן את פניה. "סת----ם צחקתי, אני מתה לראות אותך מרצין. אני עובדת עם המחשב של המשטרה, הודעתי להם חד וחלק שאני היום בחופש. פיטר נרגע, מלטף את קרן באהבה. הם מטיילים בשמש של סטארברידג' על יד המוזיאון. נכנסים לחנות תיירים גדולה וקונים צמידים זהים. הם עונדים אותם אחד לשני ומתחבקים. מסתובבים בחנות. קרן ניגשת לפינת הסכינים וחרבות הפרשים. לוקחת אחד הסכינים ומעבירה על ידה. המוכר נבהל, "תיזהרי, הסכין חדה מאד." "כמה היא עולה?" שואלת קרן. "עשרים דולר." אומר המוכר. קרן מסמנת בראשה שהיא קונה. ביציאה מהחנות מונחות סכינים יפניות, קרן לוקחת שתיים, משלמת עבור השלוש ויוצאת. היעד הבא שהם בוחרים הוא מסעדה איטלקית. לאחר שהזמינו ולפני שקיבלו את האוכל פיטר אומר: "אנחנו משפחה קטנה, אבי, אמי ואחותי. אני בטוח שהם ירצו להכיר אותך." "אנחנו משפחה עוד יותר קטנה." מדגישה קרן. "אמי ואני. הורי גרושים. לא ראיתי את אבי הרבה שנים. אני לא משתגעת עליו. אנחנו לא מסתדרים אחד עם השני, זה האופי שלו. הוא כזה. לא משנה. אני משתדלת לא לזכור." אחרי האנטי-פסטה פיטר אומר: "טיפוס המיקי הזאת, ספרי לי עליה?" "מיקי היא אחות במקצועה, לסבית. אנחנו נחשבות זוג כבר הרבה זמן. אני דו-מינית. אוהבת גברים ונשים." פיטר מקשיב המום. למראה פניו קרן מתחילה לבכות. "אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון. חלום קשה רודף אותי כל לילה. אני חולמת שמאשימים אותי ברצח. נורא. אני לא יודעת מה לעשות. אי אפשר לתאר מה אני עוברת." בכיה מתגבר, תוך כדי בכי אומרת "בוא נלך. אני לא רוצה שתדבר על החלום הזה, בסדר? כבר נרגעתי. " מנגבת את עיניה ואפה. "רק רציתי שתדע שיש לי חלומות רעים." פיטר משלם ושניהם יוצאים. בחוץ כבר מחשיך. קרן צועדת לכיוון המכונית, פיטר מגיע בריצה, מחבק אותה. קרן מניחה את ראשה על כתפו והם הולכים חבוקים ושקטים אל עבר המכונית. עכשיו פיטר נוהג. קרן מציעה תפוח ופיטר מסכים. היא מוציאה סכין יפנית חותכת פלח ומאכילה את פיטר. אוכלת בעצמה, וחותכת עוד פלח ומכניסה לפיטר לפה. כל הזמן הסכין בידה והמשטרה עוקבת. מדי פעם קרן מגניבה מבט לאחור דרך המראה הצדדית. "חשבת פעם להתאבד?" שואלת קרן. "לא?" "אני חושבת שאתאבד ביום הולדתי הארבעים ושמונה אם עוד אהיה בחיים. אני לא רוצה להזדקן. מאז שהצמיד והשעון של סבתא נגנבו ממני, המזל הלך ממני. הצמיד היה הקמיע שלי. עכשיו יש לי רק צרות." "את מאמינה באמונות תפלות?" קרן לא עונה ושואלת מהורהרת שאלה אחרת. "ראית פעם גוויה?" פיטר מחייך: "רק את שלי." קרן פותחת את התא במכונית ושולפת בקבוק שמפניה. הפיה פונה החוצה. בפתיחה נשמע פיצוץ. פיטר עוצר בפינה מבוהל. "החיים נועדו להנאות." אומרת ושותה מהבקבוק." "את בסדר?" "זה היה אתלטי מאד. פוצצתי לו את הביצים. תשתה. מצוין." פיטר מבוהל, "מה יש לך, למי פוצצת את הביצים?" "לאף אחד לא פוצצתי את הביצים." צוחקת קרן "התכוונתי שהוא מזיין את המוח." מחבק אותה. מכונית המשטרה עוקפת אותם. הנהג צועק לפיטר: "שמענו פיצוץ, באנו לראות מה קורה." "תודה. פתחנו בקבוק שמפניה חם." אומר פיטר לשוטרים. "תעזוב את המטומטמים האלה," אומרת קרן בשקט בשקט "תלחץ על הגז, אני רוצה הביתה." 20. פיטר במעיל גומי ומסכת ראש, מצלם את עצמו בווידאו. המחשב פתוח ברקע. פיטר מופיע בשם מיכאל בקלטת המצולמת ופונה שירלי: "שירלי, היית נהדרת, אנחנו עדיין לא בשלב שבו אני יכול להוריד את המסכה אבל נראה לי שגם זה יגיע." המעיל נפתח, פיטר עירום, מתחיל לרקוד בקצב, מלטף את גופו. מוריד את המעיל, מסתובב, חושף את עכוזיו למצלמה, מחבק את עצמו, מכוון את בקבוק השמפניה לגופו, פותח, השמפניה נשפכת עליו. הוא שותה מהבקבוק וצועק: "שירלי, אני מת עליך, אני רוצה לזיין אותך." לובש את המעיל, שולח נשיקה, לוקח לו תות שדה ונוגס בו. "טעים, דיאטתי, אוניברסלי, מתאים לשנינו, ממש פוליטיקלי קורקט. להתראות נסיכה שלי." מסכת הראש תופסת את כל המסך. באותו זמן ממש יושבת קרן מול המחשב ומביטה בעצמה על צג המחשב. קרן לבושה פרובוקטיבי, עומדת ומדברת עם כוס משקה ביד. "מותק שלי, אנחנו נעשה חיים. אני מחכה, תזמין אותי להיכנס. אני שונאת מסדרונות. אולי אתה רוצה רק להסתכל עלי. זה בסדר מותק. אני אוהבת הכל. כן. אני בטוחה שנוכל לעשות חיים. מה דעתך להכין לנו משהו לשתות? (מרימה כוס משקה חריף) עד שתכין את המשקה, אני אספר לך מה קורה כאן. כל מה שתרצה חמוד. כל מה שתרצה. מתחילה להוריד את הכובה עם הנוצות, לוקחת צבע אדום וצובעת את גופה. מורידה בתנועות איטיות את התחתונים וזורקת באוויר. בשביל זה אני כאן. אנחנו נבלה בנעימים. יש המון צורות לבלות בנעימים. אפשר לגשת ישר ולעניין. או חצי חצי. מלטפת את גופה ועושה תנועות מגרות, או. אני לא יודעת. אולי יש לך איזו פנטזיה מסוימת שאתה רוצה לממש. אני מרגישה שאתה רוצה שאני אנהל את המופע. אני יכולה לנהל את השיחה בעצמי. בשביל זה אני כאן. אני מרגישה שאתה גבר ישר. מלטפת את גופה, צובעת את עצמה בצבע שחור בפסים לרוחב, רגע, רגע, כל הזמן יש לי הרגשה שאני מכירה אותך. אני מתה לפגוש אותך, ללטף לך את הפנים. חמוד שלי, מלטפת את פניה, אני יודעת מה אתה צריך. מותק. אני יכולה לתת לך מה שאתה צריך. שופכת יין על גופה, הצבע והיין מתערבבים וזורמים לאט על גופה. הרצפה לידה מקבלת צבע דם. אתה יכול להשתחרר, חמוד. קדימה." קרן מחייכת לעצמה מרוצה. "מעניין איך יהיה הדיסק הבא של מיכאל. איך הוא יגיב לדיסק שלי, לאיזו רמה ביזרית הוא ירד. אני מתה על ההצגות שלו, זה ממש משחרר אותי. בדיסקים האלה אני פשוט מרגישה חם." פורצת בצחוק עצבני. סוגרת את המחשב. מוציאה את הדיסק, מכניסה לתיקה. נכנסת לאמבטיה, מתאפרת, נועלת נעליים ויוצאת. זירת ההתרחשות עוברת שוב אל דירתו של פיטר. תמונתה של קרן בולטת. פיטר וקרן משחקים במשחק מחשב חדיש ומורכב. הם ממש נלחמים זה בזה דרך משחק המחשב. בינתיים אין מנצחים. לאחר דממה ארוכה קרן אומרת. "אני תמיד אומרת לעצמי, רוצה הרפיה - תתחברי למחשב." "את צודקת. המחשב הפך מזמן לחבר הכי טוב שלי, (צוחק) אחריך. במיוחד האינטרנט." הוא מחבק אותה. צוחקת, "גם שלי. הוא לא דורש אוכל, לא מנדנד, תמיד עומד לרשותי כשאני באה אליו. האינטרנט גדול." היא מלטפת בידה את המחשב. פיטר משחק ומצליח לעבור שלב קשה. קרן לא ממש מצליחה להתמודד עם המשחק. היא מאבדת את סבלנותה: "תעביר לאינטרנט" היא לוחצת על תפריט ראשי ונכנסת לחלון האינטרנט. הפקס מתחיל לצרצר, פיטר קם וקורא, קרן נכנסת לאינטרנט, צג המחשב מראה ספריה/ נתיב שם האתר, הצג מלא את רשימת כל הערוצים. היא מטיילת בעצבנות, איננה מתעכבת על שום ערוץ, פותחת חלון פלט, חלון פלט כללי וחלון ערוץ מקומי. פיטר יוצא וחוזר עם מגש ירקות, תפוחים ושתייה חמה. הסכין היפנית מגיעה גם היא צמודה למגש. קרן נוגעת בה, מעבירה את אצבעה על הלהב. "אתה משתמש בסכין?" שואלת בפליאה מסוימת. "לא במיוחד. רציתי לשמח אותך. אני יודע שאת אוהבת לשחק עם הסכין היפני. תיזהרי! את תחתכי את היד." "אמרתי לך, סכין יפנית מדליקה אותי." "אני יודע," מחייך. עכשיו היא לוקחת את ידו ומעבירה אותה על הסכין, פיטר זז באי נוחות, היא פורצת בצחוק מתגלגל, הם מתנשקים, הסכין נופלת לידה. היא אומרת: "הסכין היפנית תמיד מזכירה לי את הפנימיה שבה גדלתי." "מה, גדלת בפנימייה? לא ידעתי," מתפלא פיטר. "כן. עפתי בחמישית בגלל בעיות משמעת. הייתי הרוח החיה בחבורה. היינו פורצים למעבדות, פעם אפילו תלינו כרזות נגד בית הספר, בכלל היינו חבורה הרסנית. סילקו אותי ובשום אופן לא רצו להחזיר אותי, לכן עברתי לפנימייה." מחייכת. "מאוד נהניתי. הכיתה שלי היתה כיתה דינמית ומאוד אכזרית, בלי לעגל פינות ובלי סנטימנטים. לי זה התאים." "היום את אדם כוחני?" שואל פיטר ומסתכל ישר בעיניה. "כן." "מה זה כוחני בעיניך?" מקשה פיטר. "אני יודעת מה אני רוצה ומה אני לא רוצה לעשות. אני לא מפחדת כשאני רוצה משהו. זה לא אומר שאני לא מפחדת מסרטי אימה אבל אני אוהבת סרטי רצח." צוחקת. "אני אוהבת את החגיגה הנוצרת מסביב לרצח. כל הסיטואציה של העימות נותנת לי תחושת חיים. היא עושה אותי מאושרת באיזשהו מקום." פיטר מהרהר ועונה: "תיאוריה מעניינת." "זו גם הסיבה שאני אוהבת להתכתב באינטרנט אני מתכתבת עם מישהו, לוקחת ממנו את כל הטוב שבו, וברגע שהוא משעמם אותי אני עוברת למישהו אחר." "מה דעתך שנקפוץ מחר לצהרים להורי?" קרן מסכימה. הם מתעלסים כשברקע רואים את הסכין. למחרת בלילה במיטתה, קרן מתעוררת מבוהלת, מדליקה את המנורה הטלפון מצלצל, מסתכלת בשעון, השעה שלוש בבוקר. קרן מרימה. "הלו?" "שוב חלמתי את החלום ההוא, קרן, את יודעת שאני לא ישנה כמעט מאז, נשמה שלי אולי תבואי לישון אצלי, רע לי." נשמע קולה של מיקי. קרן צועקת ומקניטה: "מה את חושבת, שרק לך רע, אני לא מסוגלת לבוא אליך עכשיו, תרדי ממני, אין לי כוח אליך, אני לא מבינה מה את רוצה ממני, את יודעת מה השעה, שלוש בבוקר, אני לא מבינה אותך, את לא מרגישה שאת לא נותנת לי לישון. לא היית צריכה לצלצל אלי. רע לי יותר ממך, את יכולה להתחבא אני לא מסוגלת. גם לי היה חלום רע. תרדי ממני טיפשה. אמרתי לך שגרמנו." קרן טורקת את השפופרת. ביום ראשון אחר הצהרים קרן ופיטר קופצים להוריו. הם נכנסים אל תוך סלון דמוי עור בצבע קרם, שאין בו מחשב. עוברים לפינת האוכל הגדולה. מתיישבים סביב שולחן ענק, אביו של פיטר, אמו, פיטר, קרן, רוז אחותו, ג'ורג' בעלה ושני ילדיהם. אמא של פיטר אומרת: "אנחנו מאוד שמחים לארח אותך אצלנו. עוד מעט נגיש קפה בסלון." רוז מורידה מהשולחן, קרן ניגשת ועוזרת לה, רוז הולכת למטבח ופיטר מצטרף אליה. רוז אומרת לפיטר: "קרן נראית מיוחדת. להגיד לך את האמת היינו מודאגים, במיוחד אמא. עכשיו ספר מה העניינים באמת." "תמיד שאלתי את עצמי," אומר פיטר לאחותו. "האם אוכל לבטוח במישהי פעם ואז פגשתי את קרן ומאז אני מרגיש נהדר." ג'ורג' נכנס ואומר לאשתו: "הבשר היה נורא מלוח, הייתי מעדיף פפריקה, או טבסקו, זה טוב לכוח הגברא." החיוך מתפשט על פניו. "אני מסכימה, בלילה אני אגיד לך אם אתה צודק." עכשיו מתפשט החיוך גם על פניה של רוז. הם מסתכלים אחד על השני באהבה. "אבל לפעמים." אומר פיטר ומשתתק, שניהם מסתכלים עליו ,אך למי אין ספקות בקשר לאהבה. זה תמיד משהו שאינך יכול ממש לנגוע בו, לא ככה?" "אני חושב שאתם זוג מקסים." נכנס ג'ורג' לדבריו של פיטר. "מזמן לא הרגשתי כל כך טוב" הוא לוחש לג'ורג' "היא חברה למיטה הכי טובה שהיתה לי. היא הזיון הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. לא תאמינו, מאז שהכרתי אותה אין לי כאבי ראש." ג'ורג' ופיטר מחייכים בהבנה ובניד ראש זה לזה. אמו של פיטר מתקרבת, בידה מגש עם ספלי קפה ועוגות. היא קוראת לכולם: "בואו לשתות קפה," ולפיטר: "קרן מוצאת חן בעיני, בחורה מעניינת. הכרת אותה עם השיער האדום או לפני?" "אני חושב שהשיער שלה נהדר, אמא לא תאמיני, המיגרנות עברו." "בשורה טובה. אני שמחה בשבילך." מחייכת אמו. כולם מתיישבים בסלון. קרן נכנסת, מתיישבת ליד פיטר. אמו של פיטר מחלקת קפה ועוגיות. אביו אומר: "אולי תביא את האלבום?" פיטר קם בהיסוס, קרן מעודדת אותו בעיניה. פיטר יוצא מרוצה. קרן אומרת לרוז: "אנחנו משפחה קטנה, אבי קבלן ואמי מורה. הורי התגרשו לפני כעשר שנים. פיטר סיפר לי שנלחמתם אתו במחשב. גם אמי נלחמה אבל כלום לא עזר לה. כיום אני עובדת בחברת מחשבים גדולה וכמו פיטר כל מה שקשור במחשבים תופס מקום חשוב בחיי." פיטר חוזר עם האלבום. אביו לוקח את האלבום לידיו, מדפדף באלבום, מגיע לקבוצת תמונות ומראה לקרן: "הנה פיטר כשהיה חייל, והנה פה הוא מוצב בגרמניה." קרן אומרת לפיטר: "אני רואה שאתה לא מחמיץ אף תמונה." אביו של פיטר מצביע על תמונת ילדות של פיטר ואומר: "ככה יראה בטח הבן שלכם." "לא צריך להגזים." מגחכת כאילו לעצמה קרן, מופתעת מהאווירה הבוטחת של האב. והיא מוציאה מתיקה תמונות ומראה: "זו אמי וזו אני לפני שלוש שנים." לסלון נכנסים שלושת ילדיהם של רוז וג'ורג' ומציגים לפני המבוגרים. הם לבושים ונעולים בצעיפים וחולצות של סבא וסבתא. כולם צוחקים ומוחאים להם כפיים. פיטר מסתכל בחום על הסצינה המשפחתית ואומר פתאום: "רציתי להגיד שקרן ואני עוברים לגור יחד בקרוב." כולם מוחאים שוב כף פרט לקרן המופתעת. היא מתחילה להרגיש לא בנוח ומעיפה כל הזמן מבטים בשעון. לבסוף היא לוחשת לפיטר, "בוא נזוז. מתחיל להיות מאוחר." פיטר קם ראשון ואחריו קרן, הם נפרדים מכולם בנשיקות ויוצאים מחובקים. בחדר המדרגות פיטר מדלג שתיים שתיים מאושר וקרן מהורהרת, מרימה את ידה ומחבקת קלות את פיטר. "אתמול הודיעו לי שקורס המחשבים שחיכיתי לו חצי שנה יפתח סוף סוף בעוד שבועיים. הקורס מתנהל בניו יורק. הוא יימשך חודשיים. כשאחזור נעבור לגור ביחד." סוקרת אותו בעיניה מלמעלה למטה, ולופתת את מותניו בחיבוק חזק, פיטר מחזיר לה חיבוק. "בסדר, אני כבר מתגעגע. אבל אל תדאגי, אני אבוא לבקר אותך בסופי שבוע." "הבטחתי לאמא שתפגוש אותך לפני שאני נוסעת." מחייכת קרן ונושקת ללחיו. "אין בעיה. תקבעי עם אמך ונגיע." הם יוצאים מפתח ביתם של הורי פיטר כשהם רואים מרחוק את דיוויד עומד ומסתכל. שניהם מתעלמים ממנו, דיוויד מסתובב ועוזב במהירות את המקום. מדבר לעצמו "הפעם זה רציני, אני יכול לשכוח ממנה." קרן מבחינה במה שפיטר לא מבחין, במכונית משטרה סמויה שממתינה להם. קרן לוחשת באוזנו של פיטר: "ספרתי לך שחלמתי שאני חשודה ברצח, פתאום נזכרתי בחלום." פיטר מנסה להרגיע ומחבק: "עזבי עכשיו חלומות רעים, אני אשמור עליך, לא יהיו לך חלומות כאלה יותר." מתחיל גשם חזק. הם רצים למכונית. בחצותם את הכביש רואה פתאום כאילו הגיעה משום מקום את דבי צועדת מולם, כשהיא מטיילת עם הכלב שלה, אלכס, ומכוסה במטרייה. "היי דבי," אומר פיטר "מצאת זמן לטייל עם אלכס. תכירי את קרן." השתיים מושיטות יד להיכרות ובוחנות זו את זו. הם נרטבים בגשם. קרן מתאוששת ראשונה, "סליחה, אנחנו ממהרים. היה נעים להכיר אותך." אומרת קרן במהירות ומושיטה את ידה לשלום. הם רצים לכיוון המכונית. דבי עומדת רטובה, המטרייה שמוטה ומסתכלת אחריהם. הגשם פסק. "אמרת שתיקחי אותי למקום מיוחד." "נכון." "לכבוד מה?" "יום הולדתי." "לא ידעתי שיש לך היום יום הולדת. למה לא סיפרת לי?" קרן מנשקת ומלווה אותו למקומו שעל יד הנהג. "כי אני שונאת ימי הולדת, ימי הולדת זה דבר מגוחך. הכנס למכונית." היא סוגרת את דלתו והולכת למקומה. הפתעה. לא שואלים לכן תיסע כמו שאדריך אותך." נוסעים. המקום שהם נסעו אליו היה אולם להחלקה על גלגיליות. הרחבה לא היתה מלאה, פיטר הולך לאט עם הגלגיליות, פוחד, נעזר במעקה. קרן מתגלגלת במהירות לתוך הרחבה. עושה סיבוב וחוזרת אל פיטר וצוחקת. "תראה איך אני מחליקה." פיטר מנסה לחקות אותה, עוזב את המעקה, מחליק שני מטר ונופל. היא עוזרת לו לקום והם מתנשקים. "מאז שפגשתי אותך אני כל הזמן נופל. וגם את נפלת לי ישר מהשמיים." פיטר אומר וצוחק. זוג מדריכים מדגים כיצד להחליק לפני כל הנוכחים ברחבה. פיטר מתחיל להשתלב, נכנס לקצב ומתחיל ליהנות. קרן מביטה בשעון. "אנחנו צריכים לזוז," אומרת קרן "הבטחתי למיקי שנעבור אצלה, היא גרה בסביבה." "רק התחלתי ליהנות," פיטר קובל "מיקי לא כל כך מעניינת אותי. נלך אליה בפעם אחרת. נורא בא לי להחליק." הוא עושה סיבוב וחוזר. הפעם לא נופל. קרן עומדת כעוסה: "שכחת שיש לי היום יום הולדת, זה היום שלי. אתה רוצה להישאר בבקשה, אני הולכת." היא יוצאת. פיטר משתהה מספר שניות, מסתכל על המחליקים, יוצא אחריה מהרחבה. על יד הדלפק להחזרת הגלגיליות מוציא מכיס חולצתו תמונות ומראה לה את התמונה הראשונה מהטיול שלהם לפטרארברידג' ומנסה לפייסה: "תסתכלי, התמונה כל כך יפה. את נראית כמו ילדה." "לא נכון. תיקח אותי הביתה, בן זוג?" "וכי למה יקירתי?" אומר פיטר בחיוך. "אני צריכה להחליף בגדים, אנחנו יוצאים לרקוד." עונה לו קרן רצינית. "מקום מיוחד?" "כן." קרן מתרצה והם יוצאים חבוקים מרחבת ההחלקה. כשעה מאוחר יותר, ביציאה מביתה שוב מבחינה קרן במכונית העוקבת אחריה. היא מחליפה מבט ישיר עם השוטרים. פיטר לא מבחין בכלום. היא מושכת אותו לכיוון המכונית, אך אינה מבחינה בדיוויד הממתין להם בפינת הרחוב. "אוי, שכחתי, צריך לעבור אצל מיקי. בוא נלך ברגל, לא נמצא חניה על יד הבית שלה, זה לא רחוק." פיטר לא מרוצה: "אני לא מבין מה יש לי לעשות שם. ראית איך היא הגיבה אלי, מיקי מוכנה להרוג אותי, הרי לקחתי אותך ממנה." "עזוב שטויות. אנחנו רק עוברים אצלה. מקסימום חמש דקות. אני רוצה לקחת ממנה כמה דברים שלי. גמרנו. אתה יודע מה, אני אעלה למעלה ומיד ארד. תחכה לי למטה. אם אני לא אקח את הדברים שלי היום, אני לא רואה את עצמי מגיעה לשם ומיקי תחשוב שהשארתי עוד פתח." קרן מחבקת ומנשקת אותו. פיטר מחזיר לה חיבוק אוהב ונשיקה. הם הולכים ברגל, עוברים ליד תיבת דואר, פיטר נעצר, "חכי שניה," מוציא מתיקו מעטפה ובה דיסקט ומשלשל לתיבת הדואר. קרן מצביעה בידה לכיוון מזרח. "בוא מפה, זה קיצור דרך." במכונית הסמויה אומר שוטר א' לשוטר ב': "לעזאזל, הם התחמקו מאיתנו, אני יודע שהיא יודעת שעוקבים אחריה, ראיתי את המבט שלה." הטלפון מצלצל, שוטר ב' מרים ושומעים את קולו של סנטר. שוטר ב' אומר: "הם הלכו ברגל, השאירו את המכונית ונעלמו." "תחכו להם ליד המכונית," אומר סנטר. "שמעתי," אומר שוטר א'. "אין מה לעשות, רק לחכות. מזל שהבאתי טרמוס קפה." הם עוברים דרך הקיצור לרחוב השני. קרן מצליחה לחמוק מהשוטרים, שלא נותר להם אלא להמשיך ולשבת באין מעשה מול המכונית החונה שלה. בכניסה לחדר המדרגות פיטר שואל: "כמה זמן יקח לך?" "כמה דקות. אולי בכל אופן תעלה? היא תראה אותך תקפוץ מהחלון." קרן צוחקת. "את משהו. בואי נעלה, נעשה את זה מהר." פיטר מתחיל להיות משועשע מכל המצב. "יום הולדת שמח, מה בראש שלך, לאכול בפנים או בחוץ?" שניהם צוחקים. הם עולים במדרגות, מצלצלים, אין תשובה. קרן מביטה בשעון ואומרת לפיטר "אמרתי לה שאבוא, היא בטח לא רוצה לראות אותי. לא נורא, יש לי מפתח. בוא ניכנס." הם נכנסים כשהם מחוברים זה לזו. דיוויד הולך אחריהם. הם לא מסתובבים ולא יודעים שגם הוא עוקב אחריהם. בהיכנסם לחדר המדרגות, הוא נעמד ממול בפינה וממתין להם שירדו. קרן גוררת את פיטר לחדר השינה תוך התעלסות חסרת סבלנות: "יש לי היום יום הולדת. אני חמה. אני מתה עליך. בוא כבר." פיטר רואה שני חדרים בדירה שכורה, מבחין מיד שלמיקי אין מחשב. קרן גוררת את פיטר לחדר השינה הנמצא מול הכניסה. הם מתעלסים בפראות. קרן כמעט חונקת אותו מרוב חיבוקים לטיפות ונשיקות, לוחשת לו "אני מרגישה שבאמת יש לי יום הולדת." דיוויד רואה במורד הרחוב את מיקי מגיעה, עולה במדרגות. הוא מתקרב לאט מציץ לחדר המדרגות. מיקי פותחת את הדלת ונכנסת. דיוויד עולה לאט בחדר המדרגות. מתחבט ויוצא, נעמד מול הבית, מחכה. דלת חדר השינה פתוחה לרווחה. מיקי רואה את פיטר ואת קרן עושים אהבה. שניהם עירומים לגמרי. הסכין היפנית נוצצת בצד של קרן. מיקי המומה. פיטר אינו רואה וגם אינו חש שמיקי רואה אותו. עיניו עצומות, הוא מרגיש בעננים. לוחש לקרן "מזמן לא עשיתי אהבה אמיתית כמו היום. מרגישים שיש לך היום יום הולדת." קרן רואה אותה, מרימה את הסכין ועשה תנועה של חתך בגרון. זורקת את הסכין לכיוון הדלת וממשיכה להתעלס כאילו הם לבדם. מיקי מסתכלת על הסכין מהופנטת. עיניה חוזרות לקרן ולפיטר. מרימה את הסכין, מבולבלת כולה, דמעות בעיניה, תופסת בראשה, לא מאמינה למראה עיניה, קרן מתעלסת במיטה שלה עם פיטר. ממלמלת לעצמה "אני לא מאמינה שקרן מסוגלת לעשות לי דבר כזה, לשכב עם גבר במיטה המיוחדת של שתינו. במיטה שבה הרגשתי חיה באמת. בורחת לחדר המדרגות. למזלה הרע המדרגה המקבילה לדלת נסדקה ומעט שבורה בקצה, מיקי אינה משגיחה, נעלה נתקלת בסדק והיא מאבדת את שווי משקלה ומתגלגלת מכל המדרגות ואז מאבדת את ההכרה. נשמעת חבטה. דלת הדירה נסגרת לאט. שכן יוצא, רואה את מיקי שוכבת, מנסה לעזור לה, עוד שכנים מציצים. שומעים שכן אחד מתקשר: "דחוף. אמבולנס. אישה נפלה מכל המדרגות." בתוך חדר שינה עומדת לבדה קרן בתחתונים בלבד, פיטר לא נראה, מציצה מבעד לחלון, רואה את דיוויד ואומרת לעצמה: "מה דיוויד עושה כאן? רק הוא היה חסר לי עכשיו." אמבולנס מגיע. קרן עוקבת בעיניה ורואה שוב את דיוויד מתיישב בכאב על המדרכה. מיקי נלקחת לבית חולים. הקהל מתחיל להתפזר בשקט. קרן זזה מהחלון, סוגרת את הוילון. פיטר נכנס לבוש, קרן מחבקת אותו ונושקת לגבו. כעבור שעה קלה קרן ופיטר יורדים חבוקים מהבניין. הרחוב ריק שקט כאילו לא קרה דבר לפני שעה קלה בלבד. לילה, קרן ופיטר נכנסים חבוקים לבר ריקודים, ממשיכים לחגוג את יום הולדתה של קרן. קרן מהודרת במיוחד. קרן מורידה את העליונית. שמלה קצרה, צמודה בצבע לבן מתגלה. קרן מובילה לרחבת הריקודים. קרן מחבקת את פיטר, הם רוקדים צמודים. מתנשקים. פיטר נוגע לקרן בשערות. דיוויד מסתכל מהצד משוגע מקנאה, שותה את כל הכוסית במהירות. דיוויד שחמק אחריהם לתוך הבר, למרות שהוא מבולבל לגמרי, האובססיה שלו לדעת הכל, דקה אחרי דקה, מביאה אותו גם לבר הריקודים. כשראה את קרן מתלבשת ליציאה, ירד וחיכה במכוניתו. עוד הוא מטפל ברדיו במכוניתו, יורדים קרן ופיטר ונכנסים למכונית. אוטומטית החל לנסוע אחריהם, מקשיב לרדיו מתוכנית "מדברים סקס". זוג צעיר הצליח להתאפק ולא לקיים יחסים עד החתונה. הם הרגישו מאד לא בנוח לדבר על סקס לכן התחילו לדבר על זה בשם הקוד "לחפוף את הראש". אוף, נאנח דיוויד, קרן קרן, כמה אני רוצה לחפוף לך את הראש. אלוהים תעזור לי." באותו זמן, בתחנת המשטרה, גב' ג'ונסון בוחנת את תמונות החשודים. נכנס הצייר המשטרתי, מציג את עצמו ומתיישב לידה. "ברשותך אצייר קלסתרון של הבחורה." גברת ג'ונסון מנענעת בראשה לאישור. "היה לה שיער בלונדיני חלק, פנים מוארכים, אף סולד, כשראיתי אותה היא הלכה בשיער אסוף." היא אומרת ומסתכלת על הצייר. הצייר מצייר קלסתרון של בחורה עם שיער בלונדיני חלק. לחדר נכנס סנטר, פונה לגברת ג'ונסון: "אני יודע שזה קשה לך, רק תנסי להיזכר אם בעלך סיפר לך איך הוא הכיר את הבחורה. "מצערת, לא דיברנו על כך אף פעם." אומרת בשקט גברת ג'ונסון. "כשהוא יגמור לצייר תסתכלי היטב בציור ותגידי לי אם הוא בסדר. תסתכלי היטב. מדובר ברוצחת. לא נרצה לעצור את האדם הלא נכון. אם הציור לא טוב נוכל להתחיל הכל מחדש." גב' ג'ונסון: "בסדר, הציור בסדר גמור, זו דומה מאד לבחורה שראיתי במסעדה. כן. הציור דומה מאוד לתמונה שהיתה לי בזיכרון." הבר מתמלא והולך. פיטר וקרן רוקדים ריקוד חושני. דיוויד עוקב אחריהם במבטו. הוא ניגש לבר ומזמין שתיה חריפה, לוגם אותו במכה אחת ויוצא לכיוון השירותים. קרן רואה אותו יוצא והיא אומרת לפיטר שהיא רוצה ללכת להתאפר. דיוויד יוצא לקראתה. קרן רואה את דיוויד. עיניהם מצטלבות. דיוויד אומר: "זה לא מקום מתאים לגברת כמוך. חשבתי שאינך מתנשקת, אמרת שזה לא סטרילי."דיוויד כולו מכווץ מכאב. קרן: "דיוויד השתגעת, לך הביתה."נכנסת לשירותים לא מחכה לתשובה. דיוויד עומד משותק. מאוחר בלילה. קרן ופיטר יוצאים סחוטים למדי מהבר והולכים אל דירתו של פיטר. הם שוכבים עירומים במיטה מכוסים בשמיכה. משוחחים. "האם כך נגעת באישתך כמו שאתה נוגע בי?" "איך אני נוגע בך?" הוא מחבק את קרן. "היתה תקופה. אני זוכר אותה. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שעשיתי את זה איתה, לא מתי ולא איך זה היה. אולי הסיבה היא שלא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה." פיטר מנשק את צווארה בחוזקה. "זה מה שהורג ואוכל אותך, לא?" מסתובבת קרן וממשיכה: "ועוד משהו מציק לי" עוברת לטון ארסי " השכנה שלך דבי, שמופיעה כל פעם, מכניסה לך את הכלב שלה אלכס, כמו איזה גבר שמתחרה בך. כאילו רוצה להגיד, תהיה כמו אלכס הכלב שלי, לא. הגבר שלי." "אנחנו ידידים. היא היתה החברה הכי טובה של סוזי." "כן. מנסה בטח להתחיל אתך, ראיתי איך היא מסתכלת עליך הבת-זונה. הכלבה מתה עליך, מבחינתי שתלך לעזאזל," מנשקת את פיטר "כי אני יודעת שאין לה סיכוי, אם היא לא הצליחה להתלבש עליך במשך שלוש שנים, כך שאני שקטה." קרן נרדמת עצבנית וקמה עוד יותר עצבנית. למחרת במשרדה היא מסתובבת כאריה בסוגר, מציצה בחלון, ניגשת לשולחן ומחייגת לבית החולים, למחלקה לטיפול נמרץ. קרן אומרת: "טיפול נמרץ? שלום, מדברת אחותה של מיקי ג'פריס מניו-יורק. מה שלומה?" נשמע קול אישה בטלפון. "לצערי מצבה קשה מאד, אני אתן לך את ד"ר מרטיני. ד"ר מרטיני, טלפון." קרן סוגרת במהירות את הטלפון, לוקחת את תיקה, ידיה רועדות, התיק נופל לה מהידיים, היא מרימה ויוצאת בריצה, מצטלבת בדלת עם דיוויד, שבדיוק הגיע עם זר פרחים ענק שמכסה את כל חלק גופו העליון. "יום הולדת שמח! מצטער על האיחור." אומר דיוויד ומגיש לקרן את הזר. "דיוויד, אתמול ממש חשבתי שהשתגעת, מה קרה לך. מה אתה מקנא? אף פעם אתה לא שוכח את התאריך. תודה." אומרת ומנשקת אותו בלחי. "אני מצטערת, תפסת אותי בדלת. מחר נשתה ביחד לחיים. אל תשכח את השמפו." מחייכת. מניחה את הזר על השולחן ויוצאת בריצה. דיוויד נשאר עומד כאילו תקעו אותו במסמרים. לקוראים שלום אם ברצונכם להיות יצירתיים, נשמח לקבל את תרחיש הפרק הבא שייכתב על ידכם. מי שיהיה הכי קרוב לעלילה האמיתית, הפרק שייכתב על ידו יפורסם באתר, במקביל לפרק ההמשך האמיתי, וכן יזכה את הכותב/הכותבת בקלטת וידאו וויזיט בתרגום טיולים לחו"ל של דיסקברי, לונלי פלנט ווידאו בתרגום עברי . הזכיינית חברת "תמונה תקשורת" בע"מ. טל: 1.800.800.898


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.