יום העצמאות - לא לחיות המחמד


חג העצמאות מתרגש ובא. השמחה חותכת את האוויר. החגיגות יתחילו והמוני בני ישראל יצאו לרחובות ולמסיבות לחגוג את עצמאותנו. ובשיא החגיגות יזנקו לשמים נורים של זיקוקי דינור ויתנפצו באוויר בקולות ואש ותמרות עשן

יש משפט ידוע האומר: "אין שמחה אלא ביין" ואני אוסיף פתגם פרקטי: "אין שמחה אלא במופע אימים של מראות מלחמה." עם ישראל למוד המלחמה ואוהב השלום, משלב את שמחתו במופע מלחמתי מובהק. פיצוצים, הפגזות, ומה לא. אנחנו גרים ליד עיריית תל אביב, כך שכל המלחמה הזו מתנהלת לנו ממש מעל לראש, ליד האוזניים העיניים והאף. אנחנו שומעים את השריקה של השיגור, מיד אחר מכן מוארים השמיים יחד עם הבום העל קולי המתפוצץ בשמים. החברה שלא נמצאים בכיכר העיר עולים על הגגות לחזות בפלא, ממש כשם שעלינו על הגגות בימי מלחמת המפרץ לעקוב אחרי תנועת הסקאדים שהגיעו מעירק. אלא שאז זה היה הרבה פחות מפחיד. 40 סקאדים שהתפרסו על שלושה שבועות של הפצצות. ממש לא נורא. כאן יש לנו פיצוצים מרוכזים של ארבעים סקאדים של זיקוקים בחצי שעה! הייתי סובלת בשקט אילולי הזדהיתי עם הסבל שעובר על חיות המחמד, ובעיקר חתולים וכלבים. מדי שנה אחרי יום העצמאות, אנו עדים למודעות הנתלות על כל עץ רענן של בעלים נואשים המחפשים את כלביהם. רק מתחיל מופע הזיקוקים, נמלטים הכלבים המבועתים בעור שיניהם לכל עבר רק כדי לצאת מאזור ההפגזה. הם רצים בלא מודע ריצת אמוק, ואחר כך, כששוכחת הסערה הם כבר לא מוצאים את דרכם בחזרה. הכלבה שלי המסכנה למרות שעברה בחייה כמה פעמים אירועים טראומטיים כאלה, לא התרגלה. עם התחלת ההפגזה היא לא יודעת את נפשה מרוב בעתה. היא מנסה להסתתר מתחת לשולחן, מאחורי המיטה ואני זוחלת אחריה ומחבקת את הגוף הרועד שלה ומסבירה לה שלא תפחד, וגם ההתקפה הזו תעבור בשלום, ולטילים שלהם אין ראש נפץ גרעיני. בדרך כלל היא לא משתכנעת, כי כשההפצצות ממשיכות גם המחסה מתחת השולחן לא נראה לה יותר מקום בטוח, ואפילו אני כבר לא נתפסת בעיניה כמגן אלא כמשענת קנה רצוץ, היא רצה לבית השימוש ומציצה רועדת מאחורי הדלת . גם אחרי עבור הזעם, שמסתיימות ההפצצות, וריח העשן החרוך מתחיל להתפזר היא עדין לא רגועה והגוף הקטן שלה ממשיך לרעוד עוד כשעה. אני יודעת שאין טעם לבקש מפרנסי העיר להפסיק עם הנוהג הזה, כי לצערי יש מסורת שאומרת שזה יפה. נכון שגם אני מוכנה להודות שיש בהם איזה יופי מבהיק משהו בצבעים, בכוכבים, וזאת אם מתעלמים מהרעשים המפוצצים ומהעשן המסמא. כשהיינו קטנים המופע של זיקוקי הדינור היה מופע מיוחד, פשוט לא היית האלטרנטיבה. חגיגות מלחמה היו מקובלות על כולם. אבל עכשיו? אפילו הילדים מוצפים בפלאי הטכנולוגיה הרועשת מצפצפת וזוהרת, כך שגם להם אולי זה כבר לא מלהיב ואולי אפילו מפחיד. והמבוגרים? לא די לכם ב"דבר האמיתי" של שדות הקרב? אני חוששת שלא אצליח לשכנע את פרנסי העיר להפסיק עם שיגור הבליסטראות הנוצצות מעל ראשנו, כי כך הם מעניקים לעם שעשועים במקום לחם. וכל מה שנותר לי לעשות זה לפנות בפנייה נרגשת לבעלי הכלבים: אנשים יקרים! אל תצאו עם כלביכם החוצה בזמן ההפגזות של זיקוקי הדינור. השתדלו להיות במקומות בהם יימנע מהכלבים לשמוע ולחוות את החוויה הטראומטית. אבל אם כבר אתם יוצאים לרחוב המופגז עם הכלבים, אנא קשרו אותם אליכם היטב, אחרת אתם מסתכנים שלא תראו אותם יותר לעולם.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.