יונה וולך - טיפול בשיר


מתוך "העברית היא אשה מתרחצת 6 פרקים על שירת יונה וולך" על פי תיזת המ. א. של כותבת מאמר זה.

החלטנו בפורום לספרות ויצירה שנקדיש שבוע למשוררת יונה וולך. רבים בפורום נוהגים לכתוב שירים בהשראת שירים אחרים, מין טכניקה שלא ידעתי עליה ואנשי הקהילה לימדו אותי. אתם מוזמנים לצטט שורות שאתם אוהבים, שירים שאתם אוהבים, אתם מוזמנים לפענח את שיריה החידתיים וכמובן לכתוב שירים בהשראתה. אביא לפניכם שיר אחד קצר, שבמבט ראשון נראה חידתי ובלתי מובן לחלוטין, ויחד אתכם אנסה לפרק אותו ולהרכיב מחדש ככה שהוא משמעות. אוֹיוֹי אוי צפורה לאן נתקענו ימים קָֹשים או תאמרי במלעיל ימים קשים, כמו לשתות את כל הימים בקשית באיזה תחבושות נחבש הלילה פרחוניות ורודות ובסוף צהובות וביום וי צפורה איפה אנחנו עומדים. כשאלתרמן כתב על "מסווה החיוך והבגד" הוא התכוון לאדם שלפני התרבות שחי באופן ראשוני ובראשיתי, בלי הסוואות. ליצרי ולראשוני. יונה וול לא מזכיר חיוך אבל גורמת לנו לחייך על ידי כתיבה אבסורדית, הבנויה על אסוציאציות של צלילים. ואילו על הבגד היא מדברת כמסווה שיכול להחזיק מעמד רק בלילה. אולי מפני שהלילה רומנטי יותר. מתחת להסוואה לא נמצא הפרא האציל, כפי שהוא נחשף ומתלפסל בשירי אלתרמן, אלא פצעי הקיום בתוך עולם שהטבע והראשוניות משמשים בו רק דימוי. השיר מדבר על חוסר סיכוי. על דרך ללא מוצא. אבל לא בלי הומור. הקריאות "אויוי" גם הן ניד ראש ולא זעקות שבר. השיר מתייחס בחיוך אל הנושא שהוא מציג. "לאן נתקענו" מדגים את המילכוד כבר מהשורה הראשונה. תחילתו של ההסבר למילכוד הזה הוא "הימים קשים". נוצרת ציפייה שיבוא פירוט לכל הקשיים אבל במקום פירוט, עוברת המשוררת מן המסומן אל המסמן, כלומר תשומת הלב ממוקדת במלים עצמן ואפילו באופן הגייתן בלבד. יש לאמר אותן במלעיל ואז מתקבלת שורה שיש לה משמעות רק בסלנג, שכן בעברית תקנית נכון לאמר "קשיות" ולא "קשים" כרבים של המילה "קשית". המעבר לשורה זו מיוסד על אסוציאציה צלילית, מכיוון שאין הכוונה לקושי אלא לקשית, ואין הכוונה ליום אלא לים (כך עולה מבדיקת הניקוד). ההיתפסות לצלילי המלים יוצרת אפקט שנון של משחק מלים, ושל הסטה מהקשיים האמיתיים. אבל בסופו של דבר לשתות את הים בקשית - הוא הדגמה לקושי מדרגה גבוהה ביותר. כאילו היא אומרת, רוצים לדעת כמה הימים שלי קשים? נסו לשתות ים בקשית ותבינו כמה קשה. כמה חסר פרופורציות, כמה הכמות רבה וכלי הקיבול צר מלהכיל. "באיזה תחבושות ניחבש הלילה" - כולם זקוקים לתחבושות כדי להגן על פצעיהם. הבגדים הם בעצם מעטפה לגוף הפצוע. תהליכי הקמילה אינם מתרחשים בטבע אלא בצבע, בהדפס שעל הבגדים. בלילה זה מתחיל פרחוני, ולאט לאט נהיה חיוור ורק בצבע אחד - וורוד ובסוף צהוב. תהליכי הקמילה אינם של הבגדים אלא של הגוף שבתוכם. ההגנות/הסוואות עובדות רק בלילה, כשהתאורה מטעה, והכל נראה פרחוני ומלא חיים. ביום כשהתאורה גוברת וחושפת מתברר שההגנות האלה קלושות. השיר נגמר כפי שהתחיל: "איפה אנחנו עומדים" שזה כמו "לאן נתקענו". ציפורה - דרך אגב - ואריציה על השם יונה, עוד ואריאציות מופיעות בעוד שירים של יונה/ציפור/ציפורה/יונתן וכד'.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.