יציאת מצרים שלי


כשהתחלתי לכתוב את תולדות יציאת מצרים שלי, הבנתי ש"יציאת מצרים שלי", לא היתה היציאה ממצרים, שכתינוקת כמעט לא הכרתי,אלא דווקא הקליטה עם הגיעי לארץ ושנים לאחר מכן כשאבי נפטר,כבת חוץ בקיבוץ חולדה.

"היינו ילדי החוץ של החברה הישראלית" כך פתח הסופר אליעמיר את ההרצאה לרגל הוצאת ספרו של פרופ ` בן עמי בבית התפוצות בתל אביב ואז הכל חזר אלי כסרט איטי וצורב. "מצריה מצריה" ,צעקו אחרי מצחצח הנעלים העירקי והילדים. מהמצחצח,שחום הפנים,פחדתי וכשהבחנתי בו הייתי מיד חוצה את הכביש. וברגע של אומץ, כשהרגשתי שאיני יכולה יותר, פלטתי לעברו ולעבר הילדים "אבל משה רבנו הגיע גם הוא ממצרים", אז הניחו לי קמעא. "אנו נתנו בית למאות ילדי חוץ מוכי גורל" בקול רועד ובצעדים אטיים הכריז לונק המורה הקשיש וכבד ראיה,בטקס סגירת בית ספר בחולדה אשר פעל כחמישים שנה. גם בהזדמנות חגיגית זו לא שכח להדגיש את עליונותם של בני הקיבוצים. "תפתחי את המזוודה , תראי מה יש לך. מה אין לך חזייה עדיין? אז איך את הולכת עם חולצת טריקו" כךנפסלת ,מיד עם הגעתי, ע"י בנות הכיתה בקיבוץ. לאחר שליוו אותי ואת אמי ואחי מתחנת האוטובוס ליד חדר האוכל של קיבוץ חולדה. "איזו שפה הם מדברים" שאלה שולה החתיכה הגבוהה . "איזו מין צרפתית זו צרפתית מצרית."? וכולם צחקו. "טוב אין דבר בואו בכל זאת נראה לה את החדר ומה הביאה במזוודה". לאט לאט הוצאתי את בגדי המועטים 2 זוגות נעליים -אחד לחורף ואחת לקיץ, 2 ספרים חולצות , סוודר והמעיל היחיד שאמי קנתה לי במשכורתה הראשונה שמרתי היטב בידי. הבנות התקרבו והחלו להוציא את חוברות "עולם הקולנוע" שאמי הביאה ממקום עבודתה ומתחת להם התגלתה חבילת צמר גפן. "בשביל מה לך צמר גפן"? שאלה שוב דורית. הסמקתי ולא עניתי. הרי בכתתי בתל נורדוי בתל אביב, התביישו הבנות לספר שיש להן כבר מחזור, ואף אחת מהבנות לא הודתה ,גם כאשר שאחות ב"ס שאלה בשעור החינוך לבנות. מה באמת קבלת כבר? נענעתי בראשי כן .להפתעתי כאן נרשמו לי 2 נקודות זכות. אבל לא לאורך זמן. "בשביל מה אמא שלך באה כל שבוע? את יודעת זה עולה לקיבוץ, ארוחת הערב והקפה בבוקר, החדר" . אבל אמי עובדת ויכולה לבוא רק אחר הצהרים ואין אוטובוס שחוזר לתל אביב בערב, השבתי בשקט. "אז למה שלא תיקח את אוטובוס הלילה מסיבוב נחשון ?" הציעו הילדים .וכך נאלצה אמי להפצרתי , אשה יפה בגיל 38 לסוע עם אחד החברים בקיבוץ בלילה ולעמוד בסיבוב נחשון ולחכות לטרמפ בחשכה במקום מבודד ומסוכן. היה זה בסוף שנות החמישים תקופה הפדאיון ואמי עמדה עם דמעות ופחדה שתיאנס או תרצח. כשאני חושבת על כך עוברת חלחלה בעצמותיי והכול בגלל שפתיה האדומות של דורית אשר צייצה "אמהות של ילדים אחרים לא באים כל שבוע ומנצלים את הקיבוץ". ואני נכנעתי. "תפתחו את המזוודה ? מה הבאתם רדיו? מאיפה זה מאיטליה? עם עין ירוקה. ומה יש לילדה ביד? רק בובה שסוגרת עיניים. השיבה אמי באנגלית ?ואני נענעתי את עלמה בובתי אשר השמיעה "MAMA" באיטלקית. בגיל שלוש עמדתי עם הורי ואחי הקטן בנמל חיפה מול הפקיד "פרעה" אשר התבונן בדרכון ובתעודות שלנו הוציא את עפרונו מאחורי אזנו נעמד על רגליו ואמר בציניות להורי :" האם אתם לא יודעים שהיה כאן שלטון בריטי?איך זה שנתתם שם אנגלי לבת שלכם "ומיד פסק הלן בעברית זה לאה, מחק ורשם. כאשר הגעתי לכיתה א ` החלטתי יום אחד ששמי לא יהיה יותר לאה,ובחרתי אילנה. אינני זוכרת בדיוק למה אולי בגלל שנולדתי בט"ו בשבט. אולי בגלל שהיו עוד ארבע אילנות בכיתה ואולי לא רציתי להיות לאה עם עיני לאה. וכך נולדתי מחדש כאילנה ישראלית ולא הלנה מטרויה שמלכים נאלצו להילחם עליה ובשבילה. אלא אילן ,שמשום מה, דווקא שורשיו נודדים והוא צריך לעבור הרבה מלחמות אפילו על קרקע בסיסית, כדי שיתנו לו להניח את שורשיו, לפרוח להביט לשמים ולחייך.עברנו את מצרים נעבור גם אז זה. ולעתים גרגרי החול הנושבים מהפירמידות לצמרת האילן מעלים בו געגוע לארץ עתיקה בלתי נודעת.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.