כייף להיות על תקן זר


במסגרת מוסף "נש"ר בעיר הגדולה", מביאה הפעם ורדית קפלן ארועים מחיי יום יום בניו יורק המדגישים את ההבדלים התרבותיים בין ישראל לארה"ב.

בראשית שנות השמונים ,לאחר שחרורי מצה"ל נסעתי ליפן בכדי לעבוד כמארחת ולחסוך כסף לטיול במזרח.כמעט כל תקופת שהותי ביפן הסתובבתי תמהה ,מסוקרנת ,מהרהרת, חוככת בדעתי ,מנסה להבין את המהות הבלתי מובנת שלפני.גם כשחשבתי לתומי שאולי הצלחתי לרדת מעט לפשרה של התרבות ודרך החיים היפנית ,הבנתי כי בסופו של דבר היפנים נותרו לגבי חידה גדולה. התמיהות באו לידי ביטוי החל בחוסר היכולת לשער את גילם הביולוגי של בני שיחי,היכולת לקרוא את תווי הפנים וההבנה מה מסתתר מאחורי אמירות פשוטות לכאורה .המשך בחוסר ההבנה והקבלה שלי ,כתוצר של החברה המערבית, את היכולת לבטל לחלוטין את מידת האינדיבידואליות שלך תוך הטמעות בכלל , וכלה באתם ממשקים או נקודות קצה בלתי ניתנות לגישור מבחינתי של הערכה רבה לתפיסת עולם הבאה לידי ביטוי בעיצוב ,אסתטיקה ופשטות –להבדיל מפשטנות, וביכולת המזוככת להביא נושא לכדי אחד שלם, לצד אכזריות מרובה. (לאחרונה קראתי ספר בשם "ספר התה" שכתב סופר יפני בשם קאקוזו אוקאקורה.הספר שנכתב בשנת 1906 מציג את התרבות היפנית ותפיסת העולם העומדת מאחוריה.הסופר פותח את הספר בתלונה על ההתעלמות והביטול המוחלט של תרבות המערב את תרבות המזרח,כך שמסתבר שיש שני צדדים למתרס). גם כיום שבגרתי וזקנתי ואני חיה בארה"ב ,מדינה מערבית המייצגת לכאורה תפיסת עולם דומה לזו שלנו,אני מוצאת את עצמי עומדת משתהה שואלת ומסוקרנת מול החידה העצומה הזאת שמקורה בשוני הבין תרבותי המצוי בין שני עולמות שלכאורה רב בהם הדומה על השונה.יתרה מכך למרות שאני כאן כבר שנה לעיתים יש לי עדין קושי עצום בקבלה והפנמת התרבות האמריקאית,השונה והאחרת כל כך מהתרבות שלי .ובמה דברים אמורים? החוקים החוקים, שהם מה שמשמר את המקום הזה וכל כך ראויים להערכה והלוואי עלינו קצת מכל זה בישראל, נראים לעיתים כמעט מפלצתיים .הנוקשות, חוסר הגמישות כמעט בלתי אפשרית לעיתים לאנשים כמונו שלמדו באופן טבעי לעגל פינות ולהתגמש בהתאם לנסיבות ,ואני מוצאת את עצמי עוברת חינוך מחודש מתוך כוונה ומטרה להסתגל למקום בו אני חיה כרגע . אז ככה אני הולכת עם בני הצעיר לבריכה בשבת: *כולם כולל אבות וילדים חייבים לחבוש כובעי ים בכניסה למים. *לשטח הבריכה אסור להיכנס עם נעלים למעט עם כרכת סביב נעליך שקיות ניילון *לא ניתן להיכנס לבריכה למעט אם התקלחת לפני הכניסה למים -מה שקרוי בעברית צחה עשית טוש * בחורף טמפרטורת המים נמוכה מאד -אפשר למות מקור –כשאתה מתעניין ומנסה להבין את ההיגיון שמאחורי השיגעון התשובה הניתנת לך היא: "זה בכדי להכחיד את החיידקים שבמים" ואני לתומי חשבתי שבשל כך מוסיפים כלור למים. *לבריכה של הקטנטנים לא נכנסים יותר מ-14בני אדם-מבוגרים וילדים כאחד בו זמנית . המשמעות של החוק הנ"ל היא המתנה של שעה וחצי בכדי להיכנס לבריכה הנ"ל בשעה שהיא פתוחה לקהל הרחב רק 4.5 שעות כל יום. כולם מקבלים את רוע הגזרה בשקט ובשלווה-קחו בחשבון שמדובר ביהודים זה . JCCדהיינו גם ישראלים ניתן לחנך. *ההורים כולם עם הילדים במים משחקים את תפקיד ההורה המושלם משוחחים עם ילדיהם בקול דידקטי לחלוטין. וכשאת מגיעה סוף כל סוף למלתחה,ממתברר שבנים מעל גיל 5 לא נכנסים עם אמהותיהם למלתחת נשים. אז רימנו מי ידע ,ואז בטעות את מניחה את החפצים שלך בשטח המלתחה שמיועד לנשים ללא ילדים, וכצפוי איזה זקנה צדקנית נוזפת בך ומטיפה לי מוסר על התנהגות לא ראויה ולא נותר לך אלא לנדוד לאזור המיועד למשפחות,כך שחס וחלילה בנך בן החמש וחודשיים לא יראה לאיזה זקנה צדקנית את הטוסיק . אח"כ מגיע תור המקלחת .אז חופפים את הראש ומה לעשות בני חמש לא תמיד מתים על פרק שטיפת השמפו. וגם במקרה זה אם הילד בוכה -לא צריך לדאוג תמיד יהיו כמה נשמות טובות שידפקו על דלת המקלחת(במקרה שלנו מדובר בשלוש ) שיחזרו וישאלו : MISS EVERYTHING O.K? כאילו אני לפחות רוצחת או מתעללת בילד. ואחרי כל זה אני שואלת אתכן מי כבר רוצה ללכת לבריכה? באופרה הגעת עם מספר חברים ,והכרטיסים שלהם ממוקמים מספר שורות לפניך. כל השורות בינך לבנם ריקות .השעה שמונה ועכשיו מתחיל המופע אתה מבקש מהסדרן לעבור לשבת בסמוך אליהם - הסדרנית בנוקשות אופיינית תאמר שאין סיכוי ואין אפשרות,צריך לשמור את המקום לאנשים שיגיעו בזמן הקרוב,לתשומת לבכם באמריקה לא מאחרים. יום אחד בעת תרגיל שריפה בבית ספר-לידיעתכם האמריקאים מתים על תרגולת שריפה וכאן זה גם עניין חשוב, איבד בני את הטור של הכיתה שלו.כשהוא חזר ומצא את בני כיתתו הוא נכנס בטעות למקום שונה בטור הילדים. חלק מהילדים העירו לו שהוא לא צריך להידחף וצריך לשמור על הסדר זה לא המקום שלו וכו` ,הילד כל כך נעלב הרי בסה"כ כל העניין נבע מתוך בלבול ואיבוד דרך. אם אתה מזמין משהוא שהוא לא חלק מהתפריט המקובל במסעדה כמו למשל פיצה עם זיתים ופפרוני אחת מהשתים ,או שתקבל שתי מנות במקום האחת שרצית או שיניחו שאתה צרפתי אידיוט שלא מבין אנגלית וידאגו להביא משהוא מתוך צוות אנשי המסעדה שמדבר צרפתית מתוך רצון להסביר לך במה דברים אמורים.בתקווה שהצרפתי האוויל הזה יפסיק לנדנד. כשאתה רוצה לסדר משהוא באמריקה כמו גם להוציא תיעוד במידה וחסר רק קצה קצהו של מסמך כלשהוא אין כל סיכוי שבעולם שתצליח להוציא את התיעוד המבוקש. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות בלי סוף. שלא תבינו אותי לא נכון הסדר באמריקה ראוי להערכה עצומה ובלעדיו המדינה העצומה הזאת לא הייתה שורדת,– ועל כך בהזדמנות אחרת , אך לי כזרה כל אותם הבדלים בין תרבותיים המהווים לעיתים חידה עצומה מסקרנת ומפעימה עשויים לעיתים גם להיות קשים לעיכול ,מתסכלים מרגיזים ,כמו גם ההסתגלות למקום ולתרבות שונה ואחרת. ועכשוו לסוכרייה: מה בכל זאת כיף בלהיות על תקן זר? יכולת ההסתכלות שלך הן לגבי עצמך והן לגבי מקור מחצבתך מקבלת נקודת מבט ופרספקטיבה רחבה ושונה .סוג של הזדמנות להתבוננות חיצונית הן לגבי המקום ממנו באת והן לגבי המקום אליו אתה נחשף,הזדמנות שאינה נקראת על דרכינו חדשות לבקרים. לפני שיצאנו לחו"ל אמר לי אחד מחברי שחי בחו"ל בשתי הזדמנויות שונות- תתייחסי לכל יום בחו"ל כאילו הוא יומך האחרון בחו"ל תנצלי ותנצרי .ומתוך האמירה הזאת כשאתה על תקן תייר אתה זמני אתה רוצה למצות עד תום את החוויה עתה רוצה לנצור כל רגע ולכן אתה נותן את הדעת יותר לרגעים למראות למחוות אנושיות לכאן ועכשוו לומד להעריך את הרגע . ואני רק תקווה שהתחושה הזו -המתנה הזו תלווה אותנו גם עם חזרתנו לכור מחצבתנו.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.