ככה לא עושים שלום


בואו ניקח תסריט אחר: הסכם השלום נחתם וגר זאב עם כבש ואריה עם גדי ירבצו.

אני מת על הפרשנים, חכמולוגים ופסיכולוגים שמפרשנים תופעות לאחר מעשה ונותנים לכל תופעה הסבר שנשמע משכנע. בואו נדמיין שערפאת מצליח להשליט סדר בעמו והשלום שורר באזורנו, הסכמי ביטחון יציבים בין שני העמים, שגשוג כלכלי ומזרח תיכון חדש כדבר חזונו של פרס. אז הפסיכולוגים והפרשנים היו אומרים: הם בשלים, הם בוגרים, הם נבונים, הם יודעים את התורה. אני טוען ששני העמים מזמן בשלים לשלום ושני העמים יודעים שאין דרך מלבד השלום. כל ערבי, גם השיח המטורף שבמסגד שמטיף להרג יהודי באשר הוא, יודע בתוך תוכו שהוא לא יכול לזרוק את היהודים לים וזה גם לא חזון אחרית הימים בשבילו. וגם גולדשטיין ידע בוודאי שהתת מקלע שלו לא יספיק להשמיד את כל הערבים במזרח התיכון. אותם הלא בשלים משני העמים גם לא יבשילו בעוד עשרות גלגולים. רוח רעה ואנשים רעים בכל חברה, ותהיה הנאורה ביותר, ימשיכו תמיד להיות. בכתבתי הקודמת הגדרתי אותם כלא שפויים וכמטורפים והם קיימים בשני הצדדים. ואני חוזר ומדגיש גם כאן: השפויים משני העמים הוכנסו למלכודת של אחיהם המטורפים. היה זה הימין בישראל שהצליח להביא את הסכמי השלום עם הגדולה שבמדינות ערב, ועם ההסכם הזה נסללה הדרך להסכם אוסלו. בגין בזמנו האיש שהתפרסם בסיסמתו: אף שעל, הצליח לדכא את המטורפים שבתוכנו שחלומם על ארץ ישראל השלמה והגדולה נגוז למעשה אז. לא עכשיו. כי גם בהסכמי השלום עם מצרים סוכם שעם הפלשתינאים יפעל עיקרון זהה: אדמה תמורת שלום. מי שטוען שאין שלום בתוכנו טועה. ויכוחים פוליטיים בכל חברה הם דבר לגיטימי. הצגת מצעים מפלגתיים קוטביים בין מפלגות בכל חברה, גם בחברות שעומדת מאחוריהן תרבות של אלפי שנים, מקובלת. הויכוחים בין השמאל והימין בוגרים בהחלט. השמאל מדבר עם הימין, אמנם בלשון ויכוח אבל מדבר. אם לא היה ויכוח לא היה צורך בשתי מפלגות. הויכוח הגדול, מה שכל כך מודרני היום לקרוא שסע – הוא רק בין החילוניים והחרדים כי אלה מייצגים כל אחד אידיאולוגיה, דרך חיים ואמונה שונות לגמרי. אני דוחה את הטענה שתהליך שלום בינינו לבין הפלשתינאים היה צריך להיות תהליך איטי, כביכול זקוקים שני הצדדים לבשלות, התנסות חיובית ואמון. ואני קובע שלהפך. היה כאן מקום לעשות זאת בתהליך מהיר שמעמיד את המטורפים משני הצדדים בפני עובדה מוגמרת ועם הלשון בחוץ. כל ההתמזמזות בתהליך מסביב לאיך ולמה רק מחזקת את חוסר הוודאות ולכן את הדומיננטיות של מחרחרי המלחמות ומתנגדי השלום משני הצדדים. עובדה: במקום אמון השגנו חוסר אמון. במקום התנסויות חיוביות השגנו הרבה גוויות מיותרות והרי אי אפשר להחליף את העם שאיתו עושים שלום. עושים שלום עם אויב לא עם חבר. אלה הטוענים שהשמאל ברשות ברק טעה בכך שקפץ לסוף הסכסוך ורצה לפתור כבר גם בעיית ירושלים צודקים בזה באופן חלקי בלבד. שהרי בעיית ירושלים לא משנה באיזה שלב יעוררו אותה היא חומר נפץ שמקפיץ את הפנאטים משני הצדדים. כל הסכם השלום היה צריך להיות מוכן במחתרת על כל פרטיו בין המנהיגים משני הצדדים וכשהיה הכל מבושל ומוכן לאכילה היו צריכים להגיש אותו לבני עמם. אז כוח ההתנגדות של הקיצוניים היה אפסי ואז גם שני העמים היו חיים ביחד בלי כל המחלוקות והפרובוקציות משני הצדדים. והאמינו לי שגם היינו חוסכים הרבה מאוד שפיכות דם.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.