כשהגורל עיוור


שבוע הספר נפתח בדיוק ביום פטירתו של אבי עזרא פנר לפני 11 שנה. אבי השאיר בידי 2 ירושות 15000 ספרים,וכרטיס כניסה לעולם הספרות. בתמונה:הסופרים יצחק מאנגר ויצחק פאנר בבית הורי ברמת גן. צילום: עזרא פאנר.

זוהי המתנה הגדולה ביותר שקבלתי ועל זה אהיה חייבת לו כל חיי ביודעי שאף פעם לא אוכל להשיב לו כגמולו. שי קטן אוכל להעניק לו הוא פרסום אחד מסיפוריו של אביו,סבי הסופר האידי יצחק פאנר, זוכה פרס מאנגר לספרות . אגב סבי , התמחה בסגנון ספרותי הנקרא מיניאטורות, חבל לי שלא זכה לחיות בעידן האינטרנט , מכיון שסגנון זה הוא המתאים ביותר למדיית האינטרנט. קוריוז נוסף הקשור לסבי ולאבי הוא שם המשפחה. פעם שאלתי את אבי על מהות השם פאנר , והא הסביר לי שהוא מהשם באנר בגרמנית שפירושו דגל. לו ידעו סבי ואבי שעלי להתפרנס עכשיו ממכירת באנרים. (פעם היה שם משפחה של אדם נקבע עפ"י מקצועו, אבל פה המקרה הפוך שם המשפחה התאים מראש לעיסוקי היום ) כידוע נסתרות דרכי האלוהים האינטרנט .


************************************************** ועתה למניאטורה-נט של סבי "כשהגורל אינו עיוור" יצחק פאנר מתוך ספרו "מניאטורות" בהוצאת "חבצלת" 1972. הם ערכו טיול רחוק, שני החברים, שקועים בשיחה. שניהם צעירים, בריאים, מלאי און. את האחד נקרא בשם ראובן ואת משנהו בשם שמעון. תוך כדי טיילם לא הבחינו בכך, שהם כבר יצאו את העיר מזמן ושלפני עיניהם משתרעים שדות ירוקים רחוקים.הנה נעלמו גם השדות מן העין, ובלי שידעו כיצד ואימתי , הם מצאו את עצמם בתוך יער סבוך. שבילון צר התפתל , והוא שהמשיך להוליכם לרוחק ולעומק בסבך היער. סביבם נשתלטה דממה, כביכול העולם כולו סף ומת, ורק הם שניהם נותרו בחיים. ופתאום, כמתוך האדמה , עלה וניצב לפניהם- הוא , הדמות עם החרמש החד המבהיק ביד. כקפואים נשארו שני החברים עלי עמדם, משראו את השליח הזה. -למי מאתנו אתה זקוק? שאל ראובן, הראשון שהתאושש. -ועל שם מה דוקא כאן,בדרכים? שאל שמעון, רוטט כולו-שהרי לכל אחד מאיתנו יש בית משלו, מיטה... -אינני זקוק עכשיו לאיש מכם,אמרה הדמות, ובפנותה אל ראובן: -להיפך בשבילך יש בפי אפילו בשורה טובה: לך נועדה אריכות ימים. -עד מתי ? שאל ראובן. - בעוד ששים שנה בדיוק אבוא לקחתך. לא יום לפני זה ולא יום אחרי זה... - -ואני ? שאל שמעון. הדמות הציצה בו וראתה, שאל נשאר לו לחיות אלא שנה אחת בלבד. אבל, כיוון שהשליח לא היה עכשיו "בתפקיד", ומצב רוחו היה כשל מלאך טוב, לא רצה להטיל אימה על שמעון. - ביחס אליך אינני יודע. ביחס אליך עדיין לא הודיעו לי דבר. - כך אמר ונעלם. וילך ראובן מן היער בדרכו המיועדת הארוכה. הוא ידע בדיוק את היום ואת שנת מותו. היה סופר יום ומחשב צעדיו, את הדרך אשר עשה ואשר עליו לעשות עוד....התחיל מונה את הדקות, את השעות הימי ם החולפים. הוא ראה את ימיו כלים ונוטפים כנטפים. נטף-נטף, ועם כל נטף ונטף פוחתות ששי שנות חייו, פוחתות והולכות...ואת ה"נטיפה` אין להפסיק, אין לעצור ,אף לא לרגע קט. מה טעם איפוא בדרך הארוכה אם סופה נקבע מראש, והאם הי מתקצרת והולכת עם כל שעל ושעל? הוא התחיל פורש מאנשים, התחיל לדמדם, מדבר כלא-שפוי....עד אותו שמן ש--- את אריכות ימין סיים במוסד לחולי-רוח. לעומתו שמעון שכח מייד אותה פגישה ביער. בכל אש-נעוריו השתקע בים של תענוגות. ובדיוק בתום השנה לפגישה ההיא, יום לפני מותו הפתאומי, בילה את הלילה בין זרועותיה של אשה אהובה. תרגום מאידיש: אליעזר פרנקל


בתמונה:שרה פנר,סוניה, יצחק פאנר שלמה הדידה-פנר,יצחק מאנגר ואילנה כהן-פאנר. צילום:עזרא פנר.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.