מאי נג אוכלת בעירום - ראיון עם הסופרת


אדיבה גפן שוחחה עם מאי נג, מחברת הספר "ארוחה סינית בעירום" בהוצאת הד ארצי

מאי נג מתארת בספרה "ארוחה סינית בעירום" יחסי אימהות בנות במשפחת מהגרים סינית, ברובע קווינס בארצות הברית. את הספר כתבה במשך למעלה משבע שנים. זהו ספרה הראשון והוא התקבל בהתלהבות בביקורת. עוד ספר על בני מהגרים? על החברה הרב תרבותית באמריקה? שאלתי את מאי נג בשיחה טראנס אטלנטית שהתקיימה לכבוד צאת ספרה במהדורה העברית. "רובי היא לא עוד "ילדה טובה" ממשפחת מהגרים. היא נוגעת ללב בכמיהתה להיות נאהבת. היא משוטטת ברחובות מנהטן וקווינס בניסיונותיה לגלות את עצמה, את מיניותה, להתחבר למשהו אמיתי. היא מלאת סתירות ולא תמיד מובנת לקורא. אינה בטוחה בעתידה ומבולבלת בשאיפותיה אבל, ובכך כוחה כגיבורה ספרותית, היא אמיתית, כנה וישירה בדרך ששוברת את לבנו." ההשוואה עם ספריהן של אמי טאן ומקסים הונג העוסקות ביחסי אימהות בנות היא בלתי נמנעת, האם השוואה זו זה מפריעה לך? מאי נג נבוכה, "כמובן שלא, זה כבוד גדול, הן היו הראשונות שהתייחסו לנושא," היא אומרת בנימוס ומיד מוסיפה "ברור שמשווים. אמריקאיות-סיניות כותבות על המשפחה שלהן אבל בכך נגמר הדמיון. אני חושבת שאפשר להשוות אותי גם עם סופרות שחורות, סופרות אנגליות וכו. אני מבקשת שרובי תקבל את תשומת הלב המגיעה לה כיצור ספרותי עכשווי ולא רק תעמוד בהשוואה לספרות נשים אמריקאיות ממוצע אסיאתי. החיבור הוא מקרי." "האם מאי הסופרת ורובי הספרותית זהות? " זה בהחלט לא ספר אוטוביוגרפי." מדגישה מאי נג " שתינו אמריקאיות ממוצא סיני, בנות אותו גיל ובזה תם הדמיון. סופר תמיד יוצק משהו מעצמו לדמויות שהוא יוצר. הסיפור של רובי הוא לא הסיפור שלי. על כל פנים לא אחד לאחד." אז בכל זאת מי היא רובי? "רובי נמצאת על קו התפר מבחינה תרבותית היסטורית, טכונולוגית ולאומית. היא מייצגת דור שלם של אנשים צעירים ומבולבלים החיים בראשית האלף השלישי, חשופים מול השינויים המהירים של התקופה , מוצפי ידע ודעת, ולא רק את הילדה הסינית הבאה ממשפחת מהגרים." מאי נחשבת למייצגת דור האיקס בספרות. כשהיא נשאלת על כך היא צוחקת במבוכה. קל לה להודות שההשתייכות למשהו בעל כוח שהעולם אוהב לשנוא מחמיאה לה. את הדור שצמח אחרי ה"בייבי בומרס", מכנים "דור האיקס." אולי תוויות של סוציולוגיים זה שם המשחק? "השם עצמו מלמד על יחס החברה לבני דור זה. דור הכלום. איקס. ללא תוכן. ללא זהות. חסר כיוון. דור המתאפיין, לעומת הוריו המגשימים, בציפיות נמוכות מהעתיד, בחיים ללא תכנון, בראיית עולם פסימית, בעצמאות וציניות, המתנהל ללא ציפיות גבוהות מהעתיד ומרוכז בעצמו." היא נעה בחוסר תכנון וכיוון גם בנוגע למין. "גם המין הוא מקרי. מין מזדמן ללא תכנון. היא חודרת למיטתו של ניק ויוצאת משם בלי התחייבות. מוכנה לנסות מין חטוף, מזדמן, או מסוג אחר. כל הראיה היא לטווח קצר." המיניות של רובי מבולבלת. היא משוחררת ופתוחה מבחינת מינית. המין הוא חלק מהכרזת עצמאות שלה, מהאני הנשי הבלתי מתפשר שהיא חותרת לגלות. המין הוא מילוי צורכים נפשיים כמו הארוחות הסיניות שאימה טורחת עליהן ללא גבול. בספר של מאי נג מרבים לאכול. אתה כואב? מרק. אתה פגוע? אגרול. שב תאכל וכבר הכל הסתדר. דפי הספר כמו מריחים מריחות השום והדגים של אימא בל, נוטפים שמן מהברווזים של פרנקלין המרקים של רובי או הסטייקים של לילי. וכשלא אוכלים- מנקים, שוטפים או מסיידים את המטבח ומתכננים את הארוחה הבאה. האם יש משמעות לשם הדרמטי - ארוחה סינית בעירום? שם הספר מרמז על כך שהרבה רוחש מתחת לשולחן האוכל המסורתי, מתחת לפני השטח. השם נגזר ממצבה הנפשי של רובי. היא "אוכלת עירומה, חשופה." מסבירה מאי " דווקא האוכל שהוא מרכז החיים, המפגש של המשפחה, חושף את המתרחש מתחת לפני השטח. כמו בהרבה משפחות, הארוחה היא מרכז החיים. מילוי צרכים גופני ונפשי. הבמקום של הנפש. במקום לאהוב - מבשלים, במקום לשנוא - טורפים נתחי בשר. דרכו נשקף העולם ונחשפים היחסים. בל דואגת להעביר לצלחת של רובי את הטובות שבחתיכות הבשר. ניק לוקח לעצמו את הטובים ורובי יודעת שהיא לא יכולה לאהוב גבר שלוקח לעצמו את הנתחים הטובים ומשאיר לה את הפחותים שבהם. האוכל חושף את שורשי הנפש." העירום של הארוחה הסינית הוא נפשי כמובן. התערטלות נפשית החושפת ומסכנת את המרקם העדין והשביר עליו נשענת המשפחה. * מתוך ראיון שהתפרסם ב"נשים" בעריכת גאולה רש.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.