מה אנחנו מדחיקים


ד"ר דורית זילברמן מראיינת את עופר גרוזברד פסיכולוג קליני ומחבר הספר "ישראל על הספה" הפסיכולוגיה של תהליך השלום, ומחבר הרומן "הערבי שבלב" שיצאו בימים אלה. ניסיון להבין את מצב הרוח של העם בכלים טיפוליים

איך אתה מתאר את מצב הרוח? אנחנו מתנהגים כמו אחרי טראומה. הופתענו. טראומה מעוררת המון חרדה וכעסים. זה קרה לנו גם במלחמת יום הכיפורים ובאינתיפאדה. כן, גם האינתיפאדה נחתה בהפתעה למרות שבדיעבד זה מאוד מוזר. זה מזמין לבדוק מה קורה פה? לקראת מלחמת יום כיפור היינו שאננים. היינו משוכנעים בכוח ההרתעה שלנו. היינו כמו בריון שניפח את השרירים ואמר: מי בא נגדי? והם באו. ועוד איך. ודווקא אחרי מלחמת יום כיפור, שבה גילינו חולשה, בא הסכם שלום. הסיבה היא שהמצרים השיבו לעצמם את כבודם. בלי כבוד אין שלום. גם האינתיפאדה החזירה לפלשתינאים את כבודם. מה אנחנו מדחיקים? את התסכול של הפלשתינאים. כבודם הושפל. אם לנו היו אומרים שלא נקבל את הכותל המערבי איך היינו מרגישים? זה מה שאומרים להם על המקומות הקדושים להם. אם לא היו נותנים לנו עצמאות איך היינו מרגישים? זו השפלה. איך אתה מסביר את המצב בכלים טיפוליים? תראי את תהליכי הגדילה וההתפתחות של הילד: הוא צריך להבשיל ולחיות בהרמוניה בתוך עצמו כדי לצאת אל קשר חיצוני. תראי אותנו – אין אינטגרציה בין החלקים בתוכנו. אנחנו כל כך שסועים, זה אומר שלא צמחנו. לכן אנחנו מצדנו גם לא בשלים לשלום. השמאל במקום לדבר עם הימין רץ לדבר עם ערפאת. איפה טעינו? הרי עשינו כל מה שאפשר כדי לעשות שלום. צריך לעשות שלום בקצב הרבה יותר איטי. אי אפשר לעשות קיצורי דרך כשהמדובר בתהליכים רגשיים. אילו היו תהליכים איטיים היה לשני הצדדים זמן לטעום התנסויות חיוביות, היה נבנה אמון, וזה היה יכול להתפתח בכיוון הנכון. את רוצה לדעת איפה טעינו? כל הצדדים עשו טעויות. השמאל, הימין והפלשתינאים. איפה היו הטעויות של השמאל? למשל, החלק המגלומני. ברק קפץ בבת אחת לסוף הסכסוך בן מאה השנים. הוא נפוח, זחוח, החל משפת הגוף שלו ועד הלחץ שלו לפתוח וכבר גם לסגור את עניין ירושלים. העיקר שהוא יהיה האיש שהביא את השלום. ובאופן יותר עקרוני, השמאל באופן מסורתי מדחיק תוקפנות. לא רוצה להכיר ולראות את התוקפנות הפלשתינאית כלפינו. מה זה מזרח תיכון חדש? זו פנטזיה על גן עדן. בגן עדן אין תוקפנות. הגישה של השמאל רומנטית. השמאל מתגעגע מאוד לקשר, אבל הבעיה שזה מופנה כלפי חוץ. גורלו של מי שמדחיק תוקפנות שהיא בורחת לו מבין החורים, ובאופן לא צפוי. שגיאה נוספת, השמאל מתנשא על הימין, בזה לו, הולך לדבר עם ערפאת במקום עם שרון. וברגע שמדחיקים תוקפנות מתעוררים רגשי אשם. הסיבה למנגנון הזה – רגשות אשם זו תוקפנות שאני מפנה כלפי עצמי. לכן השמאל מרחם על הפלשתינאים, ואילו הימין לא. בעוד כמה ימים: על שגיאות הימין ועל שגיאות שעשה העם הפלשתיני.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.