מחאה נגד ה''ארץ'' בפרסום תמודעה לשחרור יגאל עמיר


הננו מצטרפות למחאתו של רמי נוידרפר במחאתו כנגד עתון "הארץ" נגד פרסום מודעה לשחרור יגאל עמיר. עידוד שחרור רוצח ראש ממשלה בישראל אינו אקט דמוקרטי.

למערכת נש"ר הגיעה דוא"ל על פנייתו של נוידרפר ל"הארץ", ומפאת חשיבות הנושא אנו מפרסמות אותו כלשונו: "יתון הארץ פרסם היום, מודעה בתשלום הקוראת לשחרורו של יגאל עמיר. בצדקנות אופיינית, טען העיתון כי מניעיו הם "חופש הביטוי". אינני מקבל טענה זו, איש לא היה בא בטענות , למשל, לעיתון "המודיע" לו היה מסרב לפרסם מודעות של נקניק חזיר. בעקבות זאת ביטלתי את מנויי לעיתון ושלחתי לעורכיו את המכתב הבא: לאחר עשרות שנים בהן הייתי מנוי עיתון הארץ, ביטלתי היום את מינויי לעיתון הארץ ולירחון דה מארקר. התחלחלתי לראות היום בעיתון את המודעה הקוראת לשחרורו של הרוצח יגאל עמיר. עיתון הארץ החליט, תמורת בצע כסף, לפרסם מודעה מגונה זו, שמאחוריה עומדים אנשי תנועת כהנא, מודעה הפוגעת קשות ברגשותיי ומהווה בעצם תמיכה בלגיטימציה של רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הופתעתי לשמוע מנציגת מחלקת המנויים כי פרסום המודעה נועד לאפשר "מגוון דיעות". הדבר אינו נכון. פרסום המודעה נועד להגדיל את הכנסות העיתון. אם הייתם רוצים לאפשר "מגוון דיעות" הייתם מפרסמים אולי מאמר מנומק התומך בשחרור, אולם מאמר כזה כמובן לא פורסם ולא יפורסם, שכן אין הכנסה בצידו. אני מקווה שהרווח שעשה העיתון ממכירת המוצר המגונה של המודעה הקוראת לשחרור הרוצח, יקוזז אולי במעט על ידי ההפסד שיגרם, אם יחליטו עוד אנשים להימנע מלצרוך את מוצרי הארץ. בנוסף להפסקת המנוי, אשלח עוד היום מכתב שרשרת לכל חבריי ומכריי, הקורא לחרם צרכנים על העיתון. אשמח כמובן אם מכתבי יפורסם בעיתון. זה יהיה באמת מתן במה לדיעות שונות. בברכה רמי נוידרפר לא הספקתי לומר "גרשום שוקן" וקיבלתי שיחת טלפון ממר עמוס שוקן, בעלי העיתון. ניהלתי עם מר שוקן שיחה ארוכה למדי , כרבע שעה, ומאתגרת אינטלקטואלית. עיקר טיעונו של מר שוקן הוא שעיתון הארץ מחויב לפרסם כל דעה, אם היא לגיטימית, ופרסומה אינו מנוגד לחוק. כך לדוגמה, סיפר לי מר שוקן , התפרסם בשעתו ראיון עיתונאי עם סניגורו של עמיר, ובו הוצג הנ"ל באור אנושי, ראיון שגרר אחריו מחאות של קוראים, וכן מאמרים בעניין הזכות של יגאל עמיר להינשא ולהעמיד צאצאים. בנוסף, טען שוקן, לא מקובלת עליו הגדרתו של עמיר כ"רוצח מתועב" בעוד מי שרוצח את ילדיו או את אשתו הוא סתם רוצח. ההפך הוא הנכון, טוען שוקן, יגאל עמיר עשה את מניעיו ממניעים אידיאולוגיים, שכן הוא חשב שהוא מציל את עם ישראל וארץ ישראל מאסון,ולשיטתו אולי הצליח. לכן , אומר שוקן, עמיר הוא אולי רוצח "מכובד יותר" מאשר סתם מי שרצח את אשתו. הוא הביא כדוגמה את קלאוס פון שטאופנברג, שהתנקש בחיי היטלר. אם את שטאופנברג אנו משבחים, מדוע עלינו לגנות את עמיר? רק משום שהאידיאולוגיה של שטאופנברג מוצאת חן בעינינו ואילו זו של עמיר לא? עמדתי האישית, הוסיף ואמר מר שוקן , היא שיגאל עמיר הוא אכן רוצח מתועב, ומגיעה לו ענישה חמורה יותר שכן פגע ברוב עם ישראל, ולא רק באדם בודד, אולם אין הדבר משנה, מחובתו כעורך, לדעתו, לפרסם כל מודעה. לעניות דעתי, אמרתי לשוקן, הוא טועה בגדול בשתי אבחנותיו. ראשית , עלינו לעשות אבחנות ערכיות. לשיטתו, לפיה רוצחים אידיאולוגיים "טובים יותר" מ"סתם רוצחים" הרי ניתן למשל למצוא נקודת זכות בהשמדת היהודים על ידי הנאצים שכן זו נעשתה מטעמים אידיאולוגיים מובהקים, במטרה להביא לעולם טוב יותר, מוסרי יותר, ומתקדם יותר, על ידי השמדת הגזע היהודי המתועב. גם לנימוקו העיקרי אינני מסכים. עיתון "המודיע" למשל, אינו מחויב לפרסם , ואף לא יפרסם, מודעות של נקניקי מזרע או של מופעי חשפנות , רחמנא ליצלן. איש לא יגנה את העיתון על סירובו לפרסם מודעות כאלה. מר שוקן חוטא , לטעמי, בחטא נפוץ במקומותינו: הוא מבלבל בין חופש הביטוי לבין החובה לתת לו במה. יכול אדם להביע דעתו בזכות חנינה לרוצח עמיר, ואף לתמוך במתן פרס לרוצח על השירות שעשה למען עם ישראל. אין חובה לשום גוף פרטי או ציבורי, לפרסם את הדברים הללו בציבור. אנא הפיצו לחבריכם אם אתם מסכימים עם הדברים, והקפידו נא להסתיר את כתובות הנענים, לרבות כתובתי. בברכה רמי נוידרפר


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.