מנהג הנחת תבשיל בקערת הפסח זכר למרים


יש בקיום מנהג זה משום הכרה בתפקיד המרכזי שמילאה מרים בגאולת מצרים. המנהג לא הצטמצם לנשים בלבד, אלא נהג בקרב משפחות בית ישראל.

אנו שומעים משמו של רב שרירא גאון על מנהג נאה, שנשתקע ונשתכח ברבות הזמן מבינותינו, של הנחת תבשיל בקערת הסדר זכר למרים. "ועוד שאלו על ב' תבשילין והשיב זכר לב' שלוחים משה ואהרן ששלח הקב"ה במצרים ויש משימין עוד תבשיל א' זכר למרים שנ' 'ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (מיכה ו:ד) ואותן ג' תבשילין דג בשר וביצה כנגד ג' מיני מאכל שעתידין ישראל לאכול לע"ל [=לעתיד לבא] דג כנגד לויתן ביצה כנגד זיז שדי בשר כנגד שור הבר".[1] ישנם מקורות נוספים המזכירים כי שני התבשילים הם כנגד משה ואהרן, אך זהו המקור היחיד המתייחס למרים. לפי אחת מהדעות המובאות בבבלי פסחים (קיד ע"ב), אחד התבשילים הוא זכר לפסח והאחר זכר לחגיגה. בספרות המאוחרת יותר רווחו דעות ומנהגים שונים באשר למהות התבשילים, כאשר הנוהג, כפי שהתגבש במרבית מקהילות ישראל, הוא של שימת זרוע כנגד הפסח וביצה כנגד החגיגה.[2] אם נבקש לשייך את המקור בעניין הנחת התבשיל זכר למרים לנוהג המקובל בימינו, הרי שנראה לומר כי מכיוון שהזרוע נחשב כתבשיל הבשר, והביצה - כמות שהיא, יוצא שהתבשיל שיש להניח זכר למרים הוא דג. בתלמוד הבבלי מצויה במסגרת האפשרויות של התבשילים אף דעתו של חזקיה לפיה ייחשבו כשני תבשילים אפילו דג וביצה שעליו (פסחים קיד ע"ב), אם כי איננו מוצאים עדויות בפועל על פיהן אכן נהגו להניח דגים, שלא בהקשר המנהג שלפנינו וגרורותיו, הגם שהאפשרות התיאורטית הייתה קיימת ועומדת. ברי הוא, שיש בקיום מנהג זה משום הכרה בתפקיד המרכזי שמילאה מרים בגאולת מצרים. המנהג לא הצטמצם לנשים בלבד, אלא נהג בקרב משפחות בית ישראל. הוא משתלב יפה במגמה המצויה בספרות התלמודית והאגדית בדבר המקום המכריע שנטלו הנשים בגאולה, בהצלת הבנים, בעידוד האנשים ובשמירת המצוות, אשר מתגלם במאמר הידוע משמו של רבי עקיבא "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" [(סוטה יא ע"ב). יש להעיר כי נוסח הדפוס הוא רב עוירא, אך הנוסח בכתבי יד שונים הוא רבי עקיבא]. במקום אחר, במדרש רות זוטא, נזכר באופן דומה: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור".[3] לפנינו מנהג שורשי אשר ראוי לאמצו ולהשיבו על כנו בזמננו לתפארת אימנו מרים, בבחינת "חדש ימינו כקדם". ראוי בעיני לסיים בתפילה הקשורה בחג הפסח שחיברה המשוררת היהודיה-איטלקיה הלמדנית במאה התשע-עשרה, רחל מורפורגו (1790-1871). במאה זו התקיימו דיונים הלכתיים בדבר האפשרות של חידוש קרבן פסח, אף בלא הימצאות בית המקדש על תלו. רושם זה נתן את אותותיו אף עליה, כשהיא שיגרה לבן דודה, שמואל דוד לוצאטו, נוסח תפילת "מי שבירך" בו ייחלה שהמקדש יבנה ויזכו לעלות לרגל ולהקריב את קרבן הפסח. בגרסה זו, שהתחברה בשנת תר"י (1850) ושהתפרסמה באסופת שיריה וכתביה "עוגב רחל", כללה אף את האמהות. "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה יברך את כל קהל עדת ישראל ונזכה ונחיה ונעלה להקריב פסחים על גבי המזבח, שמחים וששים בבניין בית מקדשנו במהרה בימנו(!) אמן".[4] 1. מעשה רוקח, סאניק תער"ב, סימן נט, עמ' יז. 2. ראה: שו"ע, או"ח, הלכות פסח, תעג:ד. 3. רות זוטא, מדרש זוטא על שיר השירים רות איכה וקהלת, מהדורת שלמה בובר, וילנה תרפ"ה, ג:יא, עמ' 48. 4. עוגב רחל, מהדיר יצחק חיים קסטיליוני, קראקא תר"ן, עמ' 107.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.