מפה החיים - ה ז מ נ ה


הנכן מוזמנות לפתיחת התערוכה "מפת חיים"- המסע האמנותי של שרה זלוטי, ביום א` 24.12.2006 בשעה 20:00, בגלריית הבית הירוק שבאוניברסיטת תל-אביב. הגלריה שוכנת ברחוב ג`ורג` וייז 24, רמת אביב. התערוכה פתוחה בין התאריכים 24.12.2006-19.1.2007. שעות פתיחה: א`-ה` 10:00-19:00, יום ו` 9:00-11:00טלפון 03-6023799.

מפת החיים של האמנית שרה זלוטי משורטטת, חדשות לבקרים, מזה עשרים שנה. ביד אמונה היא נותנת צורה מוחשית לזרמים התת קרקעיים השוצפים בתוכה ורוקמת בצבעוניות אקספרסיבית, מפות אמינות של רגשותיה. היא מתחברת למארג החיים הכללי ומתעדת תנודותיו של מטריקס זה בקו ובצבע. שרה זלוטי היא אמנית הבעתית, המתחברת ללא תיווך לעולמה הפנימי ונותנת לו צורה חזותית, המסתעפת ועולה בוריאציות שונות. אל מעין היצירה בתוכה התחברה בעקבות אירועים טרגיים בחייה. האמנות סיפקה לה קתארזיס ועזרה ועוזרת לה להתמודד עם המציאות החיצונית ודרך נתינת צורה מוחשית לתחושותיה הפנימיות, להיטהר, להזדכך ולאגור כוח להמשך הדרך. שהותה בבתי חולים בעקבות מחלתם ומותם של שני בניה הולידה עולם של אייקונים אופיניים וסמלים המופיעים בצורה פיגורטיבית בציורים המוקדמים וחוזרים בציורים האבסטרקטיים,המאוחרים יותר. ביניהם סימן הדגם המשובץ-ה"גריד", שמבחינתה מסמל חלון עם סורגים ומעביר את התחושה של להיות סגור בין כותלי בית החולים. הקו המזוגזג- המשרעת המופיעה על המוניטורים בבתי החולים, שמראה מעלות ומורדות, כמו בחיים והגרוע מכל כשהיא הופכת לקו רציף. סימן ה-X המסמל אובדן, מחיקה. סימן זה רווח ברבות מעבודותיה ויש משמעות גם למידת גודלו ולמיקומו. ב"דיוקן העצמי" לדוגמא מופיע סימן זה בכל אחת מעיניה, סמל לשני הבנים שאיבדה, בציור נוסף מופיע במקום הרחם בדמותה של האישה. הרבוע ששימש פתח להכנסת צינור ההנשמה הופך לאלמנט דקורטיבי, החוזר על עצמו בשורות. אלמנט אניגמטי נוסף התורם לאיכות הדקורטיבית, הן האותיות גדולות הממדים, שמופיעות בחלק מהציורים ברובד העליון.


שרה זלוטי למדה אצל האמנים: סבינה מנדל, דורון בר-אדון ואחרים. אך אופייה המיוחד ובעיקר הסקרנות והדינמיות שלה גרמו לה להתפתח באופן עצמאי,להטמיע את מה שלמדה ולבטא את עצמה בייחודיות האופיינית לה. הלימודים תרמו ליכולותיה הטכניות, אך לא עמעמו את המקוריות, הכנות והיושרה הפנימית העולה מהציורים. העבודות המוקדמות פיגורטיביות בעיקרן עם מעט אלמנטים סימבוליים. הן מתייחסות לתיאור בני אדם מוקפים בקווי מתאר שחורים ועבים ומתמקדות בעיקר בציורי פנים. הטראומה שבעקבות האסון, הובילה בחלק מהציורים, להתייחסות לנושאי המשפחה ההורות והשכול. מהציורים ניתן ללמוד על מערכות יחסים בין הגבר והאישה, שכמו ביצירות פרימיטיביות בהן מתואר החזק כגדול, מופיעות פני גבר זועמות במידת גודל גדולה ומולו ניצבת האם-האישה במידת גודל קטנה. הרגשת האבל והאובדן עולה מהדמות השחוחה גדולת הממדים של האם, הרוכנת לעבר דמות של תינוק זעיר, הנושא את זרועו לעברה. בקשת עזרה נואשת שלא יכולה להיענות. הדמויות המאכלסות את הציורים, בחלקן מאיימות ומסגרת שחורה מקיפה את עיניהן ובחלקן מרחפות ומרומזות בלבד, כרוחות רפאים. הדיוקן העצמי של האמנית שרה זלוטי מעביר בצורה מתומצתת כמה מאלמנטים המרכיבים הן את התחביר הצורני שלה והן את פתיחת החלונות לנפשה. הדיוקן שמזכיר את עבודותיהם של חברי תנועת הקוברה הצפון אירופאית בכלל ואת קרל אפל בפרט מעיד על החיפוש המתמיד שלה אחר אמיתות הנמצאות בנפש פנימה והעלאת הדימויים הספציפיים לעולמה. הדמיון הקלוש היחידי למציאות החיצונית מתבטא בשיער הבלונדיני העבות, שמונח בפקטורה עבה של צבע ומרמז על הפן האקספרסיבי השליט בציוריה. במציאות שרה היא אישה נאה, תאבת חיים, אחוזה בלהט הציור, שמגבלות של זמן, מקום ואילוצים לא מונעות ממנה מלעסוק באינטנסיביות, ביצירת דיאלוגים עם הרקעים עליהם היא מציירת. דרך עבודתה האקספרימנטלית, הביאה בהמשך הדרך ליצירת מספר גדול של ציורים מופשטים. הציורים הנוצרים "בישיבה אחת", תוך האזנה למוסיקה, כאשר היא אינה יכולה להפסיק עד שהיא מוצאת את האיזון המתאים לה. משיכות המכחול וקווי הגיר שהיא מניחה עליהם צומחים במהירות ומרובדים בשכבות מרובות כאשר ברובד העליון מופיעות בדרך כלל משיכות מכחול עבות המזכירות את אלה של הציירים מקבוצת ה"אקספרסיוניזם המופשט", שיצרו בניו יורק באמצע המאה הקודמת. הדמיון החיצוני בא לידי ביטוי באותו הינף יד בטוח ונועז, המונח באופן אינטואיטיבי, שמופיע אצל רוברט מודרוול ואצל פרנץ קליין. אך בעוד שאצל האחרונים הוא מהות היצירה, אצלה נוצרת תחושה של תלת ממד, כאשר משיכות המכחול הרחבות המצוירות בצבעים מנוגדים לצבעי הרקע מרחפות מעל הרבדים עשירי הצבע ודחוסי המיתארים שמתחתם. באנלוגיה לעולם המוסיקה ניתן להשוות את היחס בין רובדי הצבע התחתונים בציורים לבין משיכות המכחול העליונות, לנגינת ג`ז שבה האלתורים מהווים חלק אינטגרלי מהמהות. אל האמנים האקספרסיונסטים הגדולים לדורותיהם, שיצירותיהם מוכרות לקהל מביני האמנות ומעוגנות בקונצנזוס הכללי של תולדות האמנות, התחברה באופן אינטואיטיבי. יש בעבודותיה אזכורים לרבים מהם: החל מקירשנר בקווי המתאר העבים, דרך הצבעוניות העזה של וילם דה קונינג , כיסוי פני השטח של ג`קסון פולוק, דרך הציור האקספרימנטליסטית של קרל אפל ואסגר יורן מתנועת ה"קוברה" הצפון אירופאית ועד להנחת המכחול הנועזת של האמנית הישראלית לאה ניקל. הצבעים הרווחים ביותר בציורים ומתאימים לקצב המהיר של עבודתה, הם צבעי האקריליק והגירים למיניהם. הגוונים כמייצגים, מבטאים ומסמלים מצבים נפשיים משתנים במפות-ציורים בהתאם לתהפוכות בחייה הפרטיים ולחלחול מצבים בעולם המקיף אותה. הצבעים הרווחים ביותר בציורים ומתאימים לקצב המהיר של עבודתה, הם צבעי האקריליק והגירים למיניהם. השחורים שאפיינו את התקופה המוקדמת כמעט ולא מופיעים מאוחר יותר ובמקומו מופיעים שלל גוונים הכולל בין היתר: כחולים, צהובים, כתומים, ירוקים, פוקציה וגוונים נוספים המשולבים ביניהם בדחיסויות שונות. מבין שלושת הצורות של האמנות המופשטת המוזכרות על ידי אבי אמנות זו: וסילי קאנדינסקי, תואמים השילובים הכרומטיים את ההגדרה של "אימפרוביזציות". יש אלתורים וזרימה חופשית של צבעים, צורות, כתמי צבע וקווים, ללא מתווים מתוכננים מראש. הללו נוצרים יחד עם ובמקביל להרמוניות היסודיות. כתושבת הצפון שחוותה את האירועים של מלחמת לבנון ב2006, יצרה בנוסף גם סידרה בטכניקה מעורבת על נייר ( גירים, עפרון, פחם ושמן), בה מופיעים מבטים מלמעלה על מפה גיאוגרפית. לפי דברי האמנית: "מפה של החיים". באחדים אין גבולות ובאחרים מופיעים באופן שרירותי, ללא כל הגיון, קווים חדים וברורים בשחור ובאדום-גבולות. כמו בחיים שהמושג גבול הוא מושג נזיל ותלוי, גם במפות החיים של שרה זלוטי, הגבולות בשחור וה"קווים האדומים" הם שרירותיים ובלתי צפויים. הבחירה בקווים אדומים ושחורים ממחישה את המתח האדיר שבין כוח החיים-הארוס, החושני האדום לבין המוות השחור-תנטוס. באימפרוביזציות הצבעוניות המגוונות, נוצרות מערכות יחסים שונות בין רובדי היצירה, שניתן לרכזם במספר קבוצות: 1.בהן מתאפיינות השכבות התחתונות בגודש של פקטורה וצבע ויש צורך בהתבוננות ממושכת יותר כדי לגלות את מארג היחסים בינן לבין שכבת משיכות המכחול העליונות. 2. השכבות התחתונות יותר אחידות מבחינה כרומטית ואז בולט יותר הדו שיח בינן לבין משיכות המכחול העליונות הרחבות. 3. המפות בהן יש הבדל ברור בין המפה לבין קווי הגבולות. 4. העבודות הגיאומטריות ומוגדרות יותר, בהן השכבה התחתונה מתאפיינת בקלאוסוניזם גיאומטרי ועליה משיכות מכחול המוסיפות נופך דקורטיבי. הסמלים שמקורם התקופה "השחורה" מוסבים ולמרות שהצורה דומה המשמעות שונה. כמו לדוגמא בדגם המשובץ שמקורו בחלונות בתי החולים והרגשת הסורגים עם המחנק ו"אין המוצא" שהיא נושאת עמה, הופכת לתיאור חלונות . דגם המשרעת המופיעה על הצגים של מכונות בבתי חולים, הופכת לתיאור מרפסת. עבודות אורבניות אלה, שנוצרו החל מחודש יולי השנה, מצוירות בצבעים בהירים וחמים ומתאפיינים ביתר משמעת קומפוזיציונית. 5. הקטנת מידת הגודל של הציורים ונטייה חוזרת לעבר המופשט. בציורים אלה בולטים הצבעים החיים והחמים וכל ההתרחשויות האמנויות הן על פני השטח. הציורים האחרונים מסמנים התפתחות נוספת בעבודתה האקספרימנטלית שמהווה אישור מחדש של החיים. האמנית שרה זלוטי לא מנסה לשנות את החיים, אלא זורמת בטבעיות על פי נטייתם.



אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.