נשים יוצרות עולם ללא מלחמות ואלימות


כמו בהגדה של פסח, שם מצווים הקוראים "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", כך בספרה של פרופ` עדה אהרוני,נשים יוצרות עולם ללא מלחמות ואלימות מתבקש המסר העיקרי של הספר, מסר השלום, להיות מועבר ומופץ בקרב הכלל בעיקר על-ידי נשים הנחשבות כבנות הברית הטובות ביותר של השלום;

זו גם הסיבה, שבניגוד לסופרים אחרים המבקשים לשמור על זכויותיהם, מאפשרת אהרוני לקוראיה, באופן מפתיע, "להעתיק חלקים מספר זה ולחלקם עם או ללא תשלום, בכל הלשונות האפשריים לאנשים רבים ככל האפשר". מסר השלום של הספר ותהליך השכנת השלום שזורים זה בזה, הלכה למעשה: הן חלקו הראשון של הספר שעיקרו מאמרים , מכתבים ופרוייקטים בנושא השלום, והן חלקו השני העוסק בשירה, מנסים להוציא את השלום מן הכוח אל הפועל, ולהפכו מחזון בעלמא לדרך חיים. במידה רבה, דברים אלה הם בבואה צרופה לביוגרפיה של אהרוני שאינה מסתפקת בהטפה גרידא למען השלום אלא עמלה על יצירת מסגרות של ממש למען הגשמתו כדוגמת "גשר – נשים יהודיות-ערביות למען השלום במזרח התיכון" ( -2003 1974) ו "איפלק-לנה – הפורום הבינלאומי לתרבות השלום" (-2003 1999). בבחינת "נאה דורש-נאה מקיים". לאורכו של הספר כולו, מצביעה המחברת על התרבות ועל הנשים כשני גורמים מהותיים אשר יש ביכולתם להניע את גלגלי השלום בעולם בכלל ובאזורינו בפרט. לגבי תפקידה של התרבות בהשכנת השלום, כותבת אהרוני: "התרבות והאמנות עשויות לסייע לפרט ולחברה בדרכים מגוונות כבבואה של רגשות, מחשבות, שאיפות וחששות. הן יכולות להועיל בדירבון להבהרה עצמית וחידוש עמדות, בהכרה בשגיאות העבר והעתיד ובמגבלותיהם, כמו למשל, התנסות במלחמות המביאות הרס על כל הצדדים ומעכבות את השלום" (שם, עמ` 6). כמי שנושאת בגאון את דגל השלום ברחבי העולם כולו וכמי שנבחרה בעצמה, ע"י מכון רוצ`סטר, ניו-יורק, כאחת הנשים הבולטות בעולם לקידום נשים, אהרוני מעלה על נס את מאבקן הבלתי מתפשר של נשים כדוגמת ג`יהאן סאאדת וג`יין פונדה. החוט המקשר בין תרבות, נשים ושלום, שמוצא את ביטויו גם בכותרת הספר, מוצע כתחליף לעולם רווי מלחמות, טרור ואלימות, עולם כוחני ונטול תרבות. לנוכח גלי הספקנות והציניות כלפי האפשרות לחיות בשלום, זוהי ללא ספק אמירה אמיצה המשולה לעמדתם של העומדים בשער וקוראים "יש לי חלום". חלקו השני של הספר כולל ארבעים וחמישה שירים מרגשים מפרי עטה של אהרוני ומהווה את התרגום האופרטיבי לקריאת השלום שלה באמצעות התרבות (השירה) ובאמצעות האישה (אהרוני עצמה ונשים איתן היא מזדהה). רק לעיתים רחוקות, מוצג השלום בשירתה של אהרוני כחזון אחרית הימים אוטופי כמו דימוי בעל הכנף מעל קרני האור בשיר "צירי הלידה של השלום" (עמ` 64) המוקדש לזכרו של יצחק רבין. מתוך שהיא מבקשת להציג את השלום כדבר בר-מימוש והשגה, כמשהו מחויב המציאות, מוסק השלום גם ובעיקר מתוך הכאב הבלתי-נסבל של מוראות המלחמה. שיר מצמרר במיוחד, המשתייך לקובץ "שירי לבנון", הנו השיר "מכתב של אמא" (עמ` 60): אתה לא תזכה לבנות קן גילי יקירי, כל לילה משיב אותך אלי וצעקותיך החרשות מחרישות את לבי "אמא, אמא עזרי לי…" ואינני יכולה אני רק יכולה ללטף את האבן המחוספסת מעל עצמותיך כפי שהייתי מלטפת את שערותיך לפני השינה… מטבע הדברים, מסר השלום חזק יותר ובלתי מתפשר כאשר הוא יוצא מתוך רפש המלחמה מאשר כשהוא נובע מתוך תמונה אידילית ומטה-קוסמית. שירים שופעים חום אנושי ואהבת אדם גדולה הם שיריה של אהרוני המתייחסים למשפחתה הקרובה. האווירה המפויסת והטוב האנושי הקורן מדמויות בני המשפחה בשיריה מזכירים לכולנו כי המשפחה הנה למעשה המיקרוקוסמוס בו קונה לו האדם את ערכיו, עימם יצא אל העולם הגדול. בין אסופת השירים הללו, היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב, מצויים השירים על האם "ממיקה" (עמ` 85) והסב "מפפו לעידן" (עמ` 86). השיר "שבוע ירוק" (עמ` 84) מוקדש לאב שהיה מברך את ביתו בברכה יהודית-מצרית בשפה הערבית: "גומעתק חדרה": שבוע ירוק כריחן רענן שבוע ירוק מבעד רקמת התחרה של זכרוני שבוע ירוק המשליך את ניחוחו מגולגל כגל פנימי במערבולת שרשי ישותי "שיהיה לך שבוע ירוק!" היה מברכני אבי במוצאי שבת בקהיר בחוזרי מבית- הכנסת הראשי `שער השמיים` ברחוב עדלי "שיהיה לך שבוע ירוק, בורא עצי בשמים! שיהיה לכולנו שבוע ירוק -" חייך אבי בנענעו ענף הריחן הירוק מעל לראשינו הקשובים – "ותגישוהו חזרה לעולם כולו פורח ומבוסם." מי ייתן לי ‏13/07/03שבוע ירוק כריחן רענן עכשיו שאיננו? עכשיו ש`שער השמיים` נסגר. מוטיב נוסף בשיריה של אהרוני, הנו נרטיב יציאת מצריים הפרטית של המחברת שנולדה במצריים ועלתה ארצה בשנת 1950. המבט אחורה בזמן הנו, מחד-גיסא, רווי געגועים, ומאידך גיסא רווי גם השלמה עם עוללות הזמן. דווקא לשון האיפוק של אהרוני בתיאורי נוף ילדותה אותו נאלצה לעזוב, מעצימים את אותנטיות חוויתה: ….."והיא עפה חזרה כאנפה/ ליאור העצום העכור/ על גבו של ג`מוס/ כי זו ששתתה ממי היאור/ באדוות חיוך איליו תחזור….." (מתוך "שוב על גדות היאור", עמ` 87) בספר זה נרתם סיפור יציאת מצריים הפרטי למסר השלום בכך שהוא מבטא יותר מכל את תנאי הקדם של השלום: מחילה, סליחה וכפרה, גם של הנוטש בעל-כורחו, לשם פתיחתו של עידן חדש נטול טינה.


נשים יוצרות עולם ללא מלחמות ואלימות מאת עדה אהרוני הוצאת לנה, חיפה, 2002, 104 עמ`.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.