נשים לא מחוקות


לקראת הוצאת המניפסט הציוני הנשי ראיינו את פרופ` ברלוביץ יפה על פמינזם, ציונות ,ספרות ועל ח"מ- כתב עת לחקר המיגדר. לאורך כל חייה נלחמת,ברלוביץ לקידום נשים ולביטול תופעת "נשים מחוקות"

אם לענות לך על השאלה שלך: מה פשר ההתעניינות שלי בנושא המגדר, התשובה היא לא התעניינות. התשובה היא סיפור חיים. כי להתעניין במגדר, זו לא רק תיאוריה שהיכרתי אותה בספרים, אלא זהו מהלך נפשי תודעתי של ההתמודדות שלי עם היותי אישה, עם המקום ששמו אותי בחברה - כאישה, ועם הנסיון שלי להבין למה, נסיון על דרך של ספקות, סמני שאלה וחתירה "שקטה" אך עקבית, לפנות לי טריטוריה משלי. מובן שלא אתעכב על כל ההפשטה החשיבתית והרגשית הזאת, כי כולנו אוהבים יותר סיפורים. והסיפור שלי מתחיל כשהוצע לי לכתוב דוקטורט, ובחרתי לעסוק בספרות שולי ונשכחת - "ספרות העלייה הראשונה". ולמה בחרתי דווקא בספרות זו (הלא כולנו רוצים להיתלות באילנות גבוהים, ולחקור יוצרים גדולים כמו עגנון וברנר, או אלתרמן ושלונסקי, כי על ידם גם אנו זוכים במשהו מאבק הכוכבים?!); בחרתי לעסוק בספרות זו, כי היא רלוונטית ומשמעותית לסיפור המשפחה שלי: אבא שלי נולד בעלייה הראשונה, המשפחה עלתה בעלייה הראשונה, במשפחה שלי היו אישים שהיו ממייסדי ומנהיגי היישוב בתקופת העלייה הראשונה (1904-1882), כמו למשל זרח ברנט שהיה ממייסדי מאה שערים, נוה שלום ופתח תקוה (שימו לב לשורות הראשונות בשירו של אריק איינשטיין, על הבלדה של משה יואל סלומון). אבל אני לא היכרתי את המשפחה הזאת שלי, כי אבי הלך לעולמו כשהייתי קטנה, ולכן נעלמו ממני לא רק משפחתו אלא גם עולמו, סביבתו, ילדותו ותרבותו. לכן החלטתי לנסות להתחבר אליו מחדש באמצעות מחקר זה. ואכן מחקר זה גמל לי כהנה וכהנה, לא רק ברמה של העלייה הראשונה והתרבות שלה, אלא גם ברמה של הנשים והספרות. כי כשישבתי בארכיונים וחיטטתי בין עיתונים ישנים שהעלו אבק, גיליתי שש שבע נשים סופרות, שכבר בעלייה הראשונה כתבו כתיבה פמיניסטית ולחמו את מלחמתה של האישה, המתיישבת הראשונה, לשיוויון ולזכויות. זאת היתה כמובן הפתעה נעימה, והרביתי לכתוב על כך במאמרים, ובספרים, וגם הוצאתי קובץ סיפורים בשם "סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה". זה היה עוד ב1984-, כשרק התחילו לעסוק בנושא הנשים כיעד של מחקר אקדמי. ואילו השנה, כאשר מלאו 120 שנה לעלייה הראשונה, יצא ספר זה במהדורה חדשה, ובכתב העת עתמול, אפריל 2002, שבתי ופרסמתי מאמר ארוך על נשים ייחודיות אלה. ככה זה התחיל. נשים סופרות אלה, שנמחקו מתולדות הספרות הישראלית, עוררו בי להמשיך ולחפש אחר נשים מחוקות בהיסטוריה של ארץ ישראל, ותאמינו לי שאפשר למלא איתן איצטדיונים עמוסים מפה לפה. ונסתפק בכך, כי אני יכולה להמשיך לספר ולספר. אז אולי בהזדמנות אחרת. מובן שאני מלמדת וחוקרת גם נושאים אחרים בספרות הישראלית, אבל אני תמיד מחפשת נושאים כאלה שניתן לפתח באמצעותם שיח עם תחומי מחקר נוספים. כמו למשל קורס כמו "הממשות הכפולה בספרות המהגרים", מובילה אותי לעסוק גם בהבטים הסוציולוגיים והאנתרופולוגיים של ההגירה. ואם אני עוסקת בתקופה של שנות החמישים (העלייה הגדולה של פליטי השואה מצד אחד והעולים מארצות דוברות ערבית מצד שני), אני נזקקת גם למחקרים היסטוריים בנידון, כדי לברר איך התפתחה הרב תרבותיות הישראלית שלנו מאז (מזרחיות מול מערביות). קורס בינ-תחומי אחר הוא: "ספרות ילדים פואטיקה ותקשורת". איך מבוגר עשוי לתקשר עם ילד באמצעות יצירה ספרותית? והתקשור הוא לא רק של ההורה או של המורה, אלא של הסופר. מה אנחנו המבוגרים יודעים על הילד, כדי לספר לו סיפורים. ואולי אנחנו מספרים את הסיפורים האלה לעצמנו, והוא רק התירוץ? וכדומה (אז כאן כבר נכנסת הפסיכולוגיה והחינוך, והביבליותיראפיה, וכמובן חקר הספרות). לא נפרט יותר, ומכאן לאגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר. אגודה זו נוסדה לפני חמש שנים בקיץ 1997, על ידי חוקרות ומרצות מן האוניברסיטאות והמכללות בארץ. חוקרות אלה ראו את ההתפתחות העצומה שחלה בחוץ לארץ בלימודים הפמיניסטיים ובלימודי המגדר, ורצו לפתח זאת גם בארץ. החוקרות והמרצות האלה היו מכל תחומי המדעים: מדעי החברה, מדעי הרוח ומדעי הטבע, והן ביקשו לקשר את תחום המדע שלהם עם התיאוריות הפמיניסטיות והמגדריות. ואכן, אם לפני חמש שנים, לא היתה שום מסגרת שסטודנטית או סטודנט יוכלו לסיים תואר בלימודי מגדר, היום ניתן הדבר. באוניברסיטת תל אביב, יש חוג בשלב של ב.א., באוניברסיטת בר אילן, יש תכנית רב תחומית ללימודים לתואר שני ושלישי. עכשו פותחים מחלקה ללימודים פמיניסטיים בבאר שבע. בירושלים יש מרכז ללימודי האישה (מרכז לייפר). בתל אביב יש גם פורום ללימודי נשים, וניתנות בו הרצאות, פעם בחודש ביום שישי של סוף החודש. גם בבית ברל יש מרכז ללימודי האישה, ובבר אילן הוקם מרכז לחקר האישה ביהדות. כמו כן ניתנים קורסים על נושאי מגדר בכל האוניברסיטאות והמכללות, ואם הייתן שמות לב לפעילות של שנת הלימודים תשס"ב, הייתן מוצאות עשרות כנסים (ללא הגזמה), על נושאים שבמרכזם האישה. כמו חמישה כנסים על זנות וסחר בנשים, כנסים על: בריאות האישה, גוף האישה, משפט ואישה, האישה במזרח והאישה ממזרח, מלחמה ושלום: הבטים פמיניסטיים, קהילה, חברה ואישה, תנו לנשים המוכפפות לדבר, נשים לסביות, נשים בתרבות יידיש, נשים בהתיישבות שלפני טרום המדינה, נשים ועבודה, השתקתה או השכחתה של האישה, וכו` וכו`. כמו כן יצאו לאור השנה עשרות ספרים עבריים, על האישה; ספרי מחקר, ספרי הדרכה, וכמובן רומנים וספרות יפה. ותקצר היריעה מלפרט את הכל. לכן התפקיד של האגודה, לשמש צומת של מפגש, מידע ופעילות לכל מה שקורה בשטח. לקשר בין כל הפעילויות, ליידע את כל העוסקות בנושא, מה קורה במקומות אחרים, ולזמן את כולן לשיח משותף. החוברת שאני עורכת, משמשת בין היתר לתקשר בין כל המרצות והמרצים, הסטודנטיות והסטודנטים, וכל מי שמתעניינת ומתעניין בנושא. אני, יחד עם יעל רוזין, המסייעת לי להפיק את החוברת, מזמינות להצטרף לאגודה, ובין היתר גם לקבל את החוברת ולקרוא אותה, אבל גם לכתוב ולהשתתף בה. שם החוברת: ח"מ בארץ. ח"מ: ראשי תיבות של חקר מגדר. והיא יוצאת ארבע פעמים בשנה. בחוברת האחרונה (מס. 9), עסקנו בתפקידה של היועצת למעמד האישה: היועצת באוניברסיטה ובמכללה, אבל גם היועצת בעירייה ובמועצה. הלא לפי ההסכם, בכל מפעל ציבורי, תעשייתי, ממשלתי וכדומה, חייבת לתפקד יועצת לענייני נשים. האם אכן מקיימים זאת? ובכלל מהו תפקיד זה, ומה הם התכנים שלו? נושא אחר הוא: הקשר בין אישה וגלובליזציה. מדברים כל הזמן על גלובליזציה, איך אנחנו כנשים מושפעות ממהלך זה, ומה עלינו לפעול בנידון: להתחבר, לבקר, למחות, לקחת חלק. כאמור, בחודשים האחרונים, התקיימו כנסים רבים בנושא האישה, והבאנו תקצירים מהכנסים השונים: הכנסים על נושאי זנות וחסר בנשים, מוסיקה ונשים, נשים ומיליטריזם, נשים ועבודה, בחירת נשים למועצות וכדומה. כמו כן, ניתן למצוא בחוברת האחרונה: ביקורות על ספרים חדשים, לוח מודעות, פינה היסטורית (תולדות הפמיניזם בישראל, על ידי אחת מאימהות הפמיניזם הישראלי המחודש, הלא היא אסתר עילם), וכן מכתבים למערכת. דרך אגב, עריכת החוברת סוגר אצלי מעגל. יצאתי אל עולם התעסוקה במגמה להיות עיתונאית. עבדתי כסטודנטית בעריכת עיתון לעולים (שער לקורא החדש) ואחר כך בעיתונות נשים (לאישה, דבר הפועלת) ועיתונות ילדים (הארץ שלנו, ידיעות אחרונות לנוער). זה היה בהתחלת שנות השבעים, ולא איפשרו לי לעבוד כעיתונאית בשטחים אחרים ("גבריים"). כמו כן, כתבתי גם ביקורות ספרותיות בכל המוספים האפשריים מ"דבר" ועד "חרות". בקיצור, כשהתייאשתי מלהיות אישה עיתונאית, החלטתי לנסות להיות אישה אקדמאית. את רואה, גם זה חלק מהסיפור "הפמיניסטי" שלי. ציונות נשית ולבסוף, הקונגרס הציוני. השבוע יתקיים בירושלים הכנס ה24- (נדמה לי) של הקונגרס הציוני. האם במסגרת הקונגרס מדברים על מקומה של האישה. מה תורמת האישה לציונות בארץ ובגולה. אולי יש סוף סוף לקחת אותה בחשבון ולהכשיר אותה, במסגרת תפקידיה המשפחתיים (כאם), המקצועיים (כמורה) והציבוריים, לשמש גם כשליחה וכשגרירה של הציונות. כמה נשים-צירות משתתפות בקונגרס הזה? כל השנים תפסו את הציונות כהמצאה של גברים. במחקרים שלי מצאתי שבצד הציונות הגברית, פעלה כל הזמן אלטרנטיבה של ציונות נשית; ציונות נשית שביקרה לא פעם קשות את הציונות הגברית, והציעה גם הצעות משלה, אבל אף אחד לא הקשיב לה. אולי הגיע הזמן לתת לציונות הנשית האלטרנטיבית הזאת לדבר?


" הצברית המיתולוגית" - פופ יפה ברלוביץ . http://www.wol.co.il/magazine/press.asp?categoryCode=4&id=461 לגיליון 9 של ח"מ- חקר המיגדר http://www.wol.co.il/magazine/press.asp?categoryCode=98&id=2838


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.