נשענת על קביים


עמדתי נשענת על קביים כדי לקבל שירות במספר מקומות ציבוריים, גיליתי שקביים הן חפץ שקוף שאינו נראה לעין הרגילה .

לא בקשתי יחס מיוחד לקביים - גם לא קבלתי. מה עוד שהאיטיות בה התנהלתי , הפריעה למספר ממהרים בדרך . "סליחה , באמת שלא שמנו לב" , ועל כך אני מצירה . במחוזותינו שם אינני אנונימית לא היתה לי בעיה , כפי שנהגה לומר השחקנית חנה רובינא : "אינני מבינה איזה צורך יש בפרוטקציה ? - אני פשוט מרימה טלפון והענין מסודר !" את מצבי הזמני של רגל מגובסת , בה היעילות שלי הצטמצמה , אני מנצלת כהזדמנות לראות דברים ממבט של מוגבלות , והמסקנות אינן מרנינות בלשון המעטה . מן המפורסמות הוא שראיתנו מאד מצומצת , אבל הקושי האמיתי שלי הוא כשלמנהיגות יש ראיה צרה . מסדרונות בתי החולים המלאים בחולים המאבדים את כבוד האדם , אינם יכולים להידחות עוד באמתלה שיש דברים קודמים . "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו " (אבות ב' 4) זה נכון במקרה של שיפוט ערכי . אבל לא צריך להיות חולה כדי לראות את המצוקה הנוראה בדחית חולים ב"לך ושוב" . את האדישות הסביבתית למצוקת הזולת אני תמיד כואבת . לא שבירת רגלי הביאה אותי לראות נכוחה את הדברים . זה היה רק הגורם המזמן להעלות את הדברים, מתוך חוויה טריה , מעבר לאני הפרטי . במבט מוגבל כוונתי לא מבט של מוגבלים , מבט מוגבל כוונתי היא למבט ממוקד. להשתדל לראות מכאן את אשר קורה אצל האחר שם - במקום אחר , אבל יש "שם" שהוא "כאן" בתוך המדינה שלנו .


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.