סדנת כתיבה בכלא


רוצח ערבי שהתגלה כילד שנוצל מינית על ידי אישה בשלה, התאהב בה וכשהתחתנה רצח את בעלה. האם סדנת כתיבה יכולה לעזור לו?

עוד סיפור קטן על חלומות וכתיבה שהרעיש אותי בסדנה וסיפור על כתיבה בכלא. לתלמידה אחרת בשם דנה בת חולת נפש. היא שאלה לפני שנרדמה האם בתה תתחתן. לפני שנרדמה ראתה את משה טריבלסקי, ידיד ותיק של הוריה, שהיא גדלה עם בנותיו, מנגן במפוחית פה על שפת הקבר של נכדתו. כשקמה זכרה את סיפורו של משה טריבלסקי: בתו, בת גילה של דנה, נפגעה בתאונת דרכים יחד עם בתה, נכדתו של משה, שאף נפטרה מפצעיה בבית החולים. בהלווייתה בחר משה טריבלסקי לנגן במפוחית על שפת קיברה הפתוח. שאלתה הממוקדת יותר של דנה, היתה איפוא, האם לבתה יהיו אי פעם ילדים, כלומר האם לדנה יהיו נכדים. והתשובה היתה בעצם לא, גורל הנכדים כגורל נכדתו של טריבלסקי, אבל על דנה כסבתא לנהוג כמוהו, כלומר לנגן במפוחית, כלומר להמשיך ולנגן, לזרום עם החיים, לחיות, להשלים, לקבל את זה כמו שמשה קיבל את זה, על אף שמצבו גרוע יותר, שכן לו היתה נכדה בת שמונה, שנקשר אליה והיא מתה. הפרשנות הספרותית של הסמלים הומנית יותר, לדעתי, שבלונית פחות ורחבה יותר מהפרשנות הפסיכולוגית. כאן היה לי קצה של חוט להבחין בין פסיכולוגיה לספרות, מחשבה המובילה לכך שייעוץ ספרותי ותרפיה בכתיבה הם כלים מוצלחים יותר מהכלים שמספקת הפסיכותרפיה. דנה ידעה לפרש בעצמה את החלום, וכתבה סיפור קצר על הנכדה שלא תהיה לה. אמרתי לה שהתשובה היא כמובן תוך תודעתית, ואינה "נוחתת" עליה מלמעלה. התשובה שנתנה לעצמה היא תשובה טובה, עליה לנגן במפוחית, אבל החיים עשויים חומר גמיש, וייתכן שעוד יהיו לה נכדים. סיפור מרגש אחר קרא לי בכלא שאטה, לשם הוזמנתי על ידי ראש תחום חינוך עדי גלעד, למחלקה של אסירים קשים. הכניסו אותי עם ליווי, נעלו לפני ואחרי דלתות אחדות, אני עצמי התלבשתי בצניעות מופלגת ואספתי את שיערי כדי לעסוק באמת בטיפול. ביקשתי מהאסירים לספר לי על מה הם יושבים. אתרכז בסיפור של אסיר עולם ערבי בשם צאלח. הוא אמר לי: "אני נוצלתי מינית." דמותו השרירית ולסתותיו הקפוצות הקשו עלי לקבל את משפט הפתיחה הזה כמשפט אמין. הוא סיפר שהיה ילד ביישן מבית עני בכפר בצפון הארץ. היה להם חדר כביסה ציבורי, שם היו הנשים כובסות את כביסת משפחתן. הנערה פאטימה נהגה גם היא לכבס שם והיא הזמינה אותו להיות לה חברה. הוא היה קטין אז והתייחס אל חמימותה כאל חמימות אמהית. בהתחלה הוא עזר לה עם הכביסה. היא ישבה תמיד כשחצאיתה מורמת ורגליה חשופות וביקשה אותו ללטף את רגליה. אחר כך נתנה לו ממתקים שמעולם לא ניתנו לו בבית, והזהירה אותו שאסור לו לעולם לספר מה שקורה להם בחדר הזה. הוא שמח שיש מי ששמה לב אליו ואוהבת אותו. והדברים שביקשה אותו לעשות נעמו לו. הוא ליטף את רגליה ואחר כך ליקק אותן כפי שביקשה, ואחר כך ליקק ממתקים ושתק. יום אחד היא אמרה לו שהוא כבר גבר והם יעשו את זה אבל כך שהיא תישאר בתולה. ומאז הם קיימו יחסי מין אורליים ואנליים. צאלח התאהב בפאטימה. אלא שיום אחד הכל נקטע, היא חיכתה לו בחדר הכביסה והודיעה לו שיחסיהם חייבים להפסק משום שהיא עומדת להתחתן. החתונה נערכה ברוב פאר והדר אבל צאלח לא יכול היה לקבל את המציאות ורצח את בעלה של פאטימה. הוא ישב עתה במאסר עולם. "אני רוצה לכתוב לה מכתב," אמר לי. חשבתי לעצמי שאמנם הוא נוצל מינית ונקלע למצב טרגי, וכן שאלתי את עצמי מה אוכל לעשות בסדנה חד פעמית. חשבתי לעצמי שאמנם הדבר הנכון הוא לאפשר לו לכתוב לה מכתב מזווית הראיה של האדם הבוגר שהיה עתה, עם התובנות שהבין בשלב זה של חייו. כעבור שבוע התקשרה אלי עדי גלעד ודיווחה לי שהוא גם רוצה לשלוח את המכתב. פחדנו. חשבנו לעצמנו שאולי ירצה גם להגיע אליה באחת מחופשותיו ואולי העובדה שהחוויה מקבלת ממשות בכתב והמכתב שיעשה את דרכו מעולמו המבודד שבכלא אל המציאות יכול לעורר שדים. הנחיתי את עדי ברעיון תרפויתי שעלה בדעתי כדי למנוע סכנה אפשרית: במקום שישלח את המכתב לפאטימה, שיענה לעצמו בשמה. הרעיון פעל באופן מוצלח: הוא כתב לעצמו מכתב בשם פאטימה שסלחה לו על רצח בעלה והבינה אותו, וכתוצאה מכך שלח אליה עוד מכתב מדומה, ובו סלח לה על שניצלה אותו ניצול מיני וצאלח הגיע לפיוס בינו לבין עצמו. אפשר לסכם ולומר כי סדנאות לכתיבה הם סוג של טיפול, ענף נוסף של הביבליותרפיה, אף כי מטרתם המוצהרת של הבאים אליה היא שהסופר יתמצת עבורם כלים וטכניקות דרכם יוכלו לספר את סיפורם. אלא שהטיפול מתרחש בין כך ובין כך.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.