עדות


פרלמנט הנשים ערך אתמול30.7.02 , כנס בנושא " הטרדה מינית שלב ב`" באולם צוותא בתל-אביב. להלן עדותה של מיכל שוחט מיוזמות הכנס.

עשרים וחמש שנים ישב הגוש הזה בגרוני, לא לבלוע ולא להקיא, עשרים וחמש שנים של הדחקה, של חיים על יד החיים. וכל השנים האלה, סחבתי את זה בתוכי בלי לספר לאיש. אולי בגלל העובדה שאף פעם לא יכולתי לסלוח לעצמי שלא מנעתי. סיטואציה איומה להיות בה, קצינה, נשואה ואחר כך אימא צעירה בתחילת חיי המשפחתיים, אבל מבחינתם הייתי אובייקט מיני לכל דבר. איך אני מסבירה את זה לעצמי, לבן זוגי. לא פעם ולא פעמיים, לא חודש ולא חודשיים – שנים. ולא היו למעשים שמות, ולא ניתן היה לסמן את הנקודה בה זה עבר מהטרדה למעשה בכוח, ואיזה שם אפשר לתת לשיתוק הזה שאוחז בך, את קצינה צעירה הוא קצין בכיר, גיבור מלחמה. את - רכוש של צהל הוא - רק פועל על פי הנורמות. תופעת ההטרדה המינית, היתה והינה בגדר נורמה, התופעה הינה חלק מחיי היום יום של נשים במסגרות החיים בהן הן מתנהלות, במסגרת העבודה, הלימודים, הצבא וברחוב, למטרידים ולמוטרדות אין דמות אחת, הם נמצאים בכל מקום, בכל הרמות ובכל המסגרות. במדינה הטרודה בעניינים ביטחוניים לאומיים, נראה כי פגיעה בנשים אינה עומדת בראש סדר העדיפות, אם בכלל, ורק מקרים בהם נחשפים שמות של אישי ציבור מעלים את הנושא לדיון ציבורי. פעמים רבות אנו טועים לחשוב כי חקיקה היא זו שתוביל לשינוי, אולם נראה כי גם החקיקה נגד הטרדה מינית אינה מספיקה. הנורמה הקלוקלת הזאת ממשיכה לפגוע, לעשות שמות בנו ובואו נסתכל במראה ונודה גם בבנותינו. ללא האספקט החינוכי, אם במסגרות הפורמליות ואם בדיונים ציבוריים לא ניתן יהיה לבער את הנגע. עובדה זו היא שהובילה אותי לרעיון של הקמת הפורום נגד הטרדה מינית, שעיקר מטרתו מציאת דרכים חינוכיות ואחרות, שישאירו את הנושא פתוח על שולחן הדיונים הציבורי, מתוך הנחה שככל שהנושא ידון יותר, כך הסיכוי לעקור את הנורמה מהשורש ולהפוך את הנושא ל: "לא מותר" יגדל. לפני מספר עשורים נוהל קמפיין חינוכי-ציבורי נגד קטיפת פרחי בר. שמירה על פרחי בר מוגנים הוא חלק מהנורמה היום, הקמפיין הצליח בין השאר, בגלל שהשאיר את הנושא בתודעה הציבורית לאורך זמן. אין ספק בליבי כי ניתן להצליח גם בהפיכת ההטרדה המינית ללא לגיטימית ומחוץ לנורמה, אם נצליח להשאיר את הנושא על סדר היום ולגרום למסרים לחלחל לתודעה הציבורית. עשרים וחמש שנים שמרתי בסוד את העלבון ואת ההשפלה, עשרים וחמש שנים עסקתי בשאלה מהו מדד ההתנגדות שקצינה צעירה צריכה להביע כלפי מפקדה הנערץ/הגיבור כדי שיבין שכשהיא אומרת לא! היא מתכוונת ללא!! עשרים וחמש שנים של תסכול, איך אני אישה אסרטיבית נתנה לך/לכם לשחק בה ולא אזרה אומץ להיחשף ולחשוף. אם אנחנו רוצות להצליח, חייב שיהיה לנו מראה אנושי, פנים זהות ושם. שיסתכלו לי בעיניים, אני לא אנונימית ואין לי במה להתבייש, שיתביישו המטרידים ללכת ברחוב – לא אני. אחי גיבורי התהילה – אני מאשימה אתכם על גבהות הלב, על המעשים, על האטימות, אבל יותר מכל אני מאשימה אתכם על הנורמה.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.