על בינה שכינה אוכל ונשיות


על בינה,שכינה אוכל ונשיות בכתבתה של אילת בוקרנוה מייסדת המטבח הטבעי של אילת בוקר בירושלים.

"נסה להפוך את מילוי צרכיך הגופניים לחוויה רוחנית. יש אנשים האוכלים בכדי לאזור כוח ללמוד את דבר האלוהים,אחרים, המודעים יותר לרוחניותם, לומדים את דבר האלוהים על מנת לדעת כיצד לאכול. המנע במידת האפשר מלאכול בחיפזון, גם בביתך, אל תבלע במהירות את מזונך.האכילה – פעולת קודש היא ודרושה לה צלילות דעת מרבית". רבי נחמן מברסלב מי שהיה אחד ה"מיילדים" המובהקים של השכינה- שהוציא אותה ממקום כלאה ומבצרה – מחוץ להכרתנו האישית והקולקטיבית והביאה אחר כבוד ועדינות עדינו – לתוכנו, אל תוך חיינו ובכך החיה אותה ואותנו, מספר לנו על אכילה אחרת, אוכל אחר, מזון גשמי הנושא מהויות שונות, שבא להזין אותנו – גשמיים נושאי איכויות מגוונות. כמי שאמורים להיות אמונים על החיבור והקשר הדינאמי בין העולם התחתון לעליון, בין החומר לרוח, כמי שאמורים לשזור אותם יחדיו ליצירה פעילה, המפעילה אותנו בהיזון חוזר, נדרשים אנו למגע מאוד מודע ומכוון במפגש שלנו עם עולם החומר. הפעם, מדובר באוכל ובאכילה. אוכל, הוא מספר לנו, ה"חומר" הזה, בשום צורה לא יכול להוות קרקע מנותקת מן ההוויה והעשייה הרוחנית. אם רצוננו בהתפתחות רוחנית, חיים בעלי השראה, מנותבים בידי הרצון העליון שבתוכנו – זה שעובר בתוך אותו ציר בלתי נראה הנושא אותנו מכפות רגלינו, דרך מרכז גופינו, נושא את כל חלקינו – הפיסיים ושאינם פיסיים ומחברם אליו, אם ברצוננו אכן לנתב עצמנו דרך ציר זה, המחבר ארץ ושמיים דרכינו, איננו יכולים להרשות לעצמנו "לזרוק משהוא לתוך הגוף הזה" כדי שיתפנה לעבודה הרוחנית ה"אמיתית". עלינו להרחיב את התפיסה הרוחנית שלנו על מנת שתכיל גם את האוכל והאכילה. לכן, המודעים יותר לרוחניותם – לפוטנציאל הרוחני שהם נושאים, לומדים את דבר האלוהים על מנת לדעת כיצד יש לגשת לאוכל, כיצד לאכול, איך ללעוס, איך להתייחס לגוף, לנשימה ולנשמה בעת האכילה, איך להעמיק את הקשר עם הגוף ע"י כוונון הקשב אליו – אותו קשב מכיל, מקבל, קולט ומכוון. הקשב הזה למרכז גופנו (לאותו ציר מרכזי שדובר בו קודם לכן) לא יאפשר לנו התייחסויות בוטות כלפי עצמנו, כמו למשל, זלילות לילה, אכילה מהירה, לעיסה מועטת, בולמוסים למיניהם והרעבות למיניהן, אכילת מזונות שאינם מתאימים לנו, מזונות מעובדים ומתועשים – נטולי ויטאליות בסיסית, דיאטות הרזיה המתחילות "ביום ראשון" וכן הלאה.


כנשים, שהקשר לאנרגיה האלוהית, לשכינה, זמין ומוחשי להן, כמו גם הקשר האינטימי עם הבינה ועם כל הידע וההבנה הרבה שנושאת, אנו מוזמנות להעצים את נוכחותן של איכויות אלה וכן, לשאת ולהעביר אותן לקרובים אלינו, אלה התלויים בנו לצורך עניין זה – ילדינו, אהובינו-בני זוגנו וכן הלאה, מהמעגל הקרוב ביותר למעגלים הגדולים יותר המקיפים אותנו. הזמנה זו להעצמה ולהפנמת אותה בינה, כמו תובעת עצמה במהלך חייה של כל אישה – בשלב מוקדם או מאוחר יחסית, בצורה זו או אחרת. אין זו יד המקרה שגרמה לכך שנשים רבות עוסקות בדאגה לכדור הארץ, בטיפול ביושביו וכן בכל תחום המבקש יכולת הכלה, חכמה אנושית, רגישות, אחריות ויכולת לאהוב . התפילה והחכמה הנשית זוכות עם הזמן להערכה אמיתית כחלק ממתנות אלוהים ליושבי עולמו והפנייה לחכמה זו הולכת ותופסת את מקומה הראוי, מצד גברים ונשים כאחד. אחת הדרכים להכשרת עצמנו-הנשים למימוש איכויות אלה בתוכנו, היא, להתמקד במפגש שלנו עם חומר - הצד החומרי גשמי של החיים ולגלות, להביא לשם וליילד משם את החיבור למהות, את איכותו הנבונה(מלשון בינה), המבקשת להיוולד, מבקשת לה ביטויה הנסתר והעדין כל כך, החבוי בתוך חומר ריק לכאורה. תרבות האכילה הנוכחית, מפרה את הסיכוי למגע בונה ונבנה (שוב-מלשון בינה) עם עולם החומר – האוכל וגופנו. עדות לכך ניתן לקבל מסקירה מתומצתת של תרבות אכילה זו: 1 אכילה אקראית, הנובעת מחוסר ידע ומודעות. לעיתים, אפילו מתוך רצון לשמירה על הבריאות, מושפעת התזונה מפרסומי מחקרים (הסותרים אלה את אלה לרוב), טרנדים כלליים שלא ממש לוקחים בחשבון את הפרט (מהסיבה הפשוטה של חוסר היכרות עימו). אנשים פונים החוצה על מנת לדעת כיצד ומה לאכול, במקום לפנות פנימה. 2 דיאטות הרזייה – מכת תרבות התוקפת בעיקר נשים ונערות. מי מאיתנו לא הרעיבה עצמה לפחות בתקופה אחת בחייה "בכל יום א`"? הרעבות אלה, כמו גם דיאטות הרזייה לא מאוזנות (ורובן ככולן הן כאלה) או דיאטות המלוות בנטילת כדורים משלשלים/משביעים/ממיסי שומן וכו... הנן הרסניות לגוף, ברמה הפיסית והנפשית. כמו כן, הן מחריבות את הסיכוי לקשב וקשר מיטיב עם הגוף. השומן הנשי הרדוף נאלץ ליישר קו (תרתי משמע) עם גזרה גברית, נטולת אותה תנועה מעוגלת – זו הנושאת בחובה את הטבע הנשי המקורי. 3 מזון מתועש-מעובד- התזונה הרווחת בתרבותנו נשענת רובה ככולה על מזונות מעובדים. הבעיה העיקרית במזון זה, אינה בעיית הימצאות הרעלים-חומרי שימור, צבעי המאכל וכדומה. אלו הן בעיות קטנות יחסית, שגוף בריא מסוגל להתמודד עמן. הבעיה העיקרית היא העובדה שמזונות אלה רחוקים מאוד ממקורם הטבעי. חברת מזון, המעוניינת ליצר מאכל מסוים, מרכיבה אותו מקבוצת חומרים שונים, שכ"א מהם נותק ממזון המקור שלו ומחברת אותם יחדיו למאכל אחד(תחת הכותרת המטעה-מפתה: "עשוי מרכיבים טבעיים בלבד"...). הגוף, מרגיש שאמנם קיבל אוכל, אך שום מאכל לא היה שלם כפי שיצר אותו הטבע- על כל רכיביו המגוונים, היחסיות המדויקת ביניהם וכל מה שנושא ומאפיין מאכל מקורי ( source ). במקום זה הוא מקבל מעין בליל חומרים שחוברו להם יחדיו באופן מלאכותי והוא נדרש לעבודה מאומצת במיוחד על מנת לפרק אסופת חומרים זרה זו. תזונה הנשענת ברובה על מזונות מתועשים בונה למעשה, גוף רעב, עייף ובעיקר מתוסכל. 4 מזון מתובל מדי: אם נעקוב אחר החשק שלנו לאוכל, דרך חלון הטעם בלבד, נוכל בודאי לשים לב לדינאמיקה הבאה: אכילת מזון מלוח-פיקנטי מאוד, גוררת, בטווח של 10 עד 30 דקות לאחר מכן, הימשכות זהה בעצמתה לדבר מה מתוק, מה שמביא אח"כ לשיבה אל המלוח, שמתווסף אליו עכשיו גם החמוץ וכן הלאה... יש אנשים שמזהים מייד במה מדובר. אצל אחרים, התופעה מינורית יותר ויש כאלה שרק בדיעבד יזהו את הדינאמיקה הזו אצלם. הסיבה לטלטלה הזו בין טעמים קיצוניים, טמונה בחוש הטעם המפותח שלנו: יש לנו צורך בריא, טבעי ומובן, לטעום מכל הטעמים הקיימים(כמובן עם העדפות אישיות לכאן או לכאן). כיוון שאנו חיים בתרבות צעקנית (תרבות "כותרות"), גם מזוננו נוטה להיות צעקני מדי, בעל טעם אחד מוקצן, חסר הרמוניה. כך שעל מנת להתאזן לאחר אכילת מאכל מלוח מאוד, זקוק הגוף לטעם הנגדי-המתוק ובעצמה זהה. מוטב, אם כן,להכין מאכלים אינטגרטיביים יותר, מעודנים ויצירתיים יותר,ללא שימוש באבקות מרק ותיבול המשתלטות על טעמו הטבעי של האוכל, כך נמנע עומס כלייתי הנובע מצריכה מוגזמת של מלח ובעקבותיה, שתייה מרובה מדי. כמו כן, נמנע את התופעה הרווחת- רמות אינסולין גבוהות ה"משוטטות" בדם דרך קבע- כתגובה לצריכה מרובה של סוכרים פשוטים, מצב זה גורם לרעב מתמיד לפחמימות פשוטות(סוכרים) ולשבי במעגל קסמים הרסני. 5 אכילה מהירה- ללא נשימה, לעיסה מועטה,ימים שלמים עמוסי פעילות בהם שוכחים לאכול, אכילה בעמידה – כל אלה, גם הם מאפיינים של תרבות האכילה שלנו. כדאי לקחת 3 נשימות עמוקות לפני כל אכילה – פעולה זו דורשת פחות מדקה אחת ולעומת זאת, מאפשרת הטמעת המזון, על כל מרכיביו- הכימיים והאנרגטיים, בצורה טובה ובונה. *אני מודעת לכך שבעודי מונה את חוליי תרבות האכילה שלנו, אני כותבת באופן מכליל ובכל זאת בחרתי לעשות זאת כך ולו למען המחשת המצוקה שהרוב המכריע של בני תרבותנו עדיין שרוי בה. כל חמשת מאפייני התזונה הללו ועוד נוספים, שמפאת קוצר היריעה לא אפרטם כעת, למעשה נובעים ובו בזמן יוצרים אצלנו את הריחוק מגופנו, מקולו הפנימי ומצרכיו. מדובר בעצם במעין סירוס של אותו חלק בינתי אצלנו, שאותו אנו מעוניינים להחזיר ולהרגיש שוב. להרגיש שוב את גופנו נע בעולם תוך כדי כינון קשר בר קיימא בין כל חלקי הגוף והנפש שלנו, ללא עצבות, לאות וחוסר הבהירות הנובעים מן ההפרדה ביניהם. החכמה הנשית – הבינה, היא זו שנושאת את ההבנות הפנימיות וה"סודיות" בכל הקשור לחיבור החלקים(חלקי נפש וגוף), חיבורם אחד לשני וחיבור הכרתנו לאותו ציר הנושא אותם. אם כך, מוטב שכולנו, נשים כגברים, נעודד בתוכנו את נוכחותה של בינה זו. נשים – בעזרת חניכה לנשיות באמצעות נשים קרובות מבוגרות יותר, כאשר בראשן, כמובן ניצבת האם (אציין רק בקצרה את שידוע לכולנו- הקשר המתפתח עם האם מהווה בעצם אבן יסוד לסודות הבינה שתוכל הכרתנו לשאת). גברים, לעומת זאת, מוזמנים לגעת בצד זה בתוכם, לראשונה בעזרת אמם ולאחר מכן באמצעות בת זוגן. אם נראה, שהבינה הנשית היא בעצם מעין "תורת החיבורים" – חיבור חומר לחומר, חיבור חומר לרוח, התמרה בין מימדים אלה ועוד איכויות חיבור שונות ומגוונות... יהיה לנו מוחשי ומובן יותר הקשר התרבותי וההיסטורי של נשים עם המטבח, כמו גם היכולת שלהן להשיג ולהכין מזונות מתאימים להן ולבני ביתן. הגישה האינטואיטיבית היא זו שהניעה נשים לברור את המזונות הראויים למאכל וזו שהניאה אותן ממזונות רעילים. חיבורן הטבעי והבסיסי לבני ביתן, כמו גם לעצמן, היווה מוקד ההשראה בהכנת האוכל, משלב בחירתו, דרך הכנתו הכרוכה בידע פנימי זמין, כמו למשל: מאכלים המתאימים זה לזה, כמויות נוזלים,תבלינים ועוד. מצערת העובדה שתעשיית המזון הצליחה לחדור גם אל הבישול הביתי (בצורת אבקות מרק ותיבול, רטבים למיניהם, שימורים וכו...) התרחקות האישה המודרנית מן המטבח הותירה את התזונה שלנו ריקה, לא מספקת ובעיקר- לא בונה אותנו. אין כוונתי לומר שנשים אמורות להימצא במטבח מבוקר עד ליל, אך בהחלט מוטב, שנעלה פתרונות ורעיונות יצירתיים יותר מאשר הפקדת מזוננו ובריאותינו בידי חברות מזון גדולות. למשל: אפשר ללמוד לנהל מטבח בריא וטבעי ואז לעשות רוטציה בין שכנות/חברות/עמיתות לעבודה לגבי ארוחות הצהריים, או, לחילופין, ניתן להתאגד 2-3 משפחות ולהעסיק "סבתא" כמבשלת(מובן שגם אותה כדאי לכוון מעט במטבח על מנת שלא נקבל בסופו של מאמץ מזון עתיר שמנים באיכות בינונית,כמויות גדולות של מלח וכו...) ועוד רעיונות נוספים המתאימים לצרכים ולאורח החיים של כ"א מאיתנו. אסיים במסר הנוסף של ר` נחמן – המנע מלאכול בחיפזון. גם בביתך, אל תבלע במהירות את מזונך, האכילה...- דרושה לה צלילות דעת מרבית. קל לנו לאבד את החיבור לצלם אלוהים שבנו, כאשר אין אף אדם ממולנו, שייצג את אותו צלם,לכן, אולי, מדגיש ר` נחמן – גם בביתך, ב-ד אמותיך ומפנה אותנו לחיבור הפנימי, הבינתי ע"י צלילות הדעת, שתשקף לנו את אותו חיבור מבפנים, ללא צורך באדם חיצוני ש"יזכיר" לנו לנהוג בעדינות וברגישות בזמן האכילה. בברכת בריאות טובה. איילת בוקר נוה, מנהלת מרכז "המטבח הטבעי" ומנחת סדנאות בישול וניהול מטבח טבעי ובריא. טלפונים: 02-5795431 / 02-6726735


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.