על נשים גברים ונופים תרבותיים בהודו


מסע עצמאי של שלש עיתונאיות במטרה להכיר את הנוף האנושי והתרבותי בהודו.אשר נערך ברכבות מחלקה ב`,אוטובוסים מקומיים,ריקשות. לינה ב"גסט הוז",מלונות פשוטים יחד עם תרמילאים צעירים.

הנחיתה בהודו לא היתה נחיתה רכה: רעש, שאון והמולה ריקשות, מכוניות, צפצופים, פרות, זוהמה, עניים מרודים דיירי רחוב, נשים עובדות בנקוי רחובות, בסלילת כבישים נושאות סלים מלאים אבנים וחצץ. זה היה מסע עצמאי של שלש עיתונאיות במטרה להכיר את הנוף האנושי והתרבותי בהודו. כדי להכיר את המנטליות ודרך החיים שלהם, המסע נערך ברכבות מחלקה ב`, אוטובוסים מקומיים, ריקשות. לינה ב"גסט הוז",מלונות פשוטים וחסכוניים (כמאתיים רופי ללילה, כלומר, 20 שח),יחד עם מטיילים צעירים מרחבי העולם, וישראלים בראשם. הישראלים, טיילים מוכרים ופופולרים בהודו, הטביעו את חותמם על התיירות ההודית: המוכרים בשוק מדברים עברית ושלטים מופיעים בעברית. כמי שהגישה עבודת דוקטורט בנושא של אמונות במקובלים וקברי קדושים ומיסגורן בתקשורת, עניין אותי לבדוק אמונות ודתות גם בהודו. נכחתי בטקס מרשים ברישיקש לרגלי ההימליה ומקורות נהר הגנגס, בקרתי במקדשים מפוארים ואתרי עליה לרגל. בכל בית ובכל פינה בעיר קיימים פסלים לאלים השונים, כאשר הפרות והקופים, שהם אלים חיים, משוטטים חפשי ברחובות. ממקדש קטן בראש הר בפושקר, ששמעו יצא למרחוק בזכות קדוש בן 100 שמעניק ברכה לאנשים ולאזור כולו, נשמעת מוסיקת מנטרה לכל האזור. משהו כמו המואזין... החלטתי לגלות את המיסתורין. עליתי עם חברתי להר בתוך נוף מדהים גיליתי מקדש צבוע כחול . המאמינים מנגנים בכלים מיוחדים ואף נתנו לי צימבלים לנגן. כל הצרמוניה הזאת לכבוד אל בצורת קוף, אותו הם מקשטים בפרחים ומעלים קטורת לכבודו... זקן מאד פוטוגוני הציע לי לקבל ברכה מהישיש הקדוש. הסכמתי- רציתי לראות איך זה מתנהל כאן. בארץ כבר התנסיתי בזה במסגרת המחקר שלי.. לפני הפגישה הזקן התיז עלי מים קרים מהמעין הנובע כאן – לטהר אותי... נכנסתי לחדר חשוך שם שכב הקדוש מוקף במבקרים, לתדהמתי, שאלו אותי כמה אני מוכנה לשלם. אמרתי 100 רופי- טענו שזה מעט מדי- ולאחר דין ודברים שילחו אותי בבושת פנים ... במסע להכרת תרבויות, דתות ומנטליות שונה התוודעתי לתורות הזן, רוח השאנטי, מקדשים ונזירים, גורו ואושו. כך, לא רחוק מאשרם ידוע בפונה המשמש גורם מפתה ומושך למבקרים מכל העולם ביניהם ישראלים רבים המשלמים במיטב כספם להשתתף בקורס זה או אחר, עומד לו בית חב"ד. צנוע, פתוח לכל, ומשמש בית לכל הישראלים והיהודים בעולם שבאים לעשות שם שבת או חג,או "קופצים" לארוחה מזדמנת כשהמעה אינה מצויה בכיס. בעלי הבית, רוחלה ובצלאל, מצטיינים בפשטותם ובהכנסת אורחים החמה שלהם. בית חב"ד כזה נמצא ברב המרכזים בהם מסתובבים ישראלים, כמו בדלהי, בפושקר ועוד. אם במסע להודו יש מי שגילה את היהדות והחליט לחזור למקורות – הרי גם זה לטובה... באודייפור, עיר עם ארמונות פאר , רבים המתמחים בציורי מיניאטורות של ספורי קרב, קאמה סוטרה, נופים , חיות. הטווס—סמל אהוב בהודו. ישבתי עם אמנים בחדר קטן וציירתי בצבעים העשויים מאבקת סלעים שונים— אמנם למדתי ציור בבצלאל –אך הציור שלי לא הגיע למיומנות שלהם... ציור כזה זה יכול לקחת ימים ושבועות ומצריך סבלנות רבה. ציירים עצמאיים עובדים לבד, האחרים יושבים בחדר של המעביד על שרפרף וחייבים למלא את המכסה היומית. כשהבוס נכנס, מיד כולם משתופפים לציור... ניצול נשים ועובדים: לאורך כל פסי הרכבת מבומביי עד דלהי,מרחק של חצי תת היבשת, ראינו דיירי פחונים המתגוררים בדלות איומה. בעיר הם גרים ברחובות ללא קורת גג. בבומביי צילמנו את המכבסה הענקית בה גברים מכבסים אלפי טון של כביסה. בביח"ר לעבודות אמנות בשיש, מאחרי גבו של הבוס, הראה לי נער את הידיים שלו, אכולות מהעבודה בשיש ומים.. מעמדן הנמוך של קבוצות אנשים אחדות בהודו, ושל נשים במיוחד, כי הנשים נמצאות בשולי כל קאסטה, נובע משלטון הקאסטות- המוגדרות היטב על פי מעמדות ומקצוע. כל עוד אין מעבר ממעמד אחד לשני – כמעט בלתי אפשרי לשנות את המצב הקיים ולהתקדם. השלטונות מבטיחים לשנות את המצב, אך שינוי כזה לא נראה בעיין. מרגלית מולנר C


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.