פונדקאית -פרק ד` בשורה


היה שבוע מלא וגדוש,ביום ה` 20.4.2006 סוף סוף בא הקץ לייסורי חוסר הידיעה,לשבועיים מורטי עצבים של המתנה וחוסר ידיעה.

דר` איל טורפז שמומחה, בין השאר לקינסיולוגיה, הוריד לי את היד ופסק: אני דווקא מקבל "תאומים", אבל מוקדם מדיי. חברה שמומחית בתחום הרוחני אמרה שאי אפשר לבדוק עם מטוטלת, כי יש המון רמות של קליטה וזה פשוט לא יעבוד. זה באמת לא עבד. חבר (זה מהסטייקים) שיכול לשים יד קרוב לבטן של אישה ולהרגיש אנרגיות של מחזור ושל הריון אמר שיש לי אנרגיה של הריון מהבטן, אבל הוא אף פעם לא ניסה בשלב כל כך מוקדם ו/או אצל מישהי שמפציצים אותה בהורמונים. לא הצלחתי להשיג את החברה ששואלת את כולן אם הן בהריון עוד לפני שהן יודעות (בלי טקט אבל עם הצלחה של 100%). ויקי איוביין (בתרגום העברי יוביין) מגלה בספרה "מדריך הבנות להריון ולידה" (ספר מצחיק עד דמעות עם אינפורמציה שאין בשום מדריך אחר) , שבהריון משתנה הטעם של הפרשות הנרתיק. המתוק אמנם אמר שיש לי טעם לוואי קצת מריר, אבל לא היינו בטוחים אם זה בגלל ההורמונים שאני לוקחת או בגלל הריון. ואז שילחתי אותו, במקביל להכנות המטורפות כרגיל לליל הסדר (האם יש אחוז קליטה נמוך יותר בתקופה זו של השנה? פתאום נראה לי טיפשי להחזיר ביציות לפני ליל הסדר, אם מתח הוא הגורם מספר אחת לאי-קליטה), פלוס התמודדות עם שני המלאכים בלי החיבוק המרגיע שלו בסוף היום – הייתי עצבנית כמו שלא הייתי מעולם והייתי משוכנעת שאף אחד לא ירצה להישאר בגוף הזה. בין שיחותיי עם איילת בשעה וחצי של המנוחה אחרי ההחדרה, עלה גם עניין הקליטה – האם וכמה. פעם היו מחזירים כמה שיותר עוברים, כדי "שמשהו ייקלט", אבל כמו שרוב העולם המתורבת הבין שעדיף להשקיע במעט ילדים מאשר לעשות מיליונים "כדי שמישהו ישרוד", כך גם הרפואה הבינה שלעובר אחד או שניים יש סיכויי קליטה גבוהים יותר, וגם נוצרות פחות בעיות של הריון מרובה עוברים (וכבר שמענו של השביעיות והתשיעיות של נוצרים מטורפים שלא עושים הפלות ודילולים). גם אליי, כזכור, החדירו שני עוברים, אלה שציוניהם 8 ו-7. לי היה ברור שיש קליטה, או בלשוני "ביום שישי אני נכנסת להריון" (בשבועות העקרים אספר על "ביום חמישי אני נכנסת להריון" של לפני חודשיים-שלושה). איילת, לעומת זאת, הלכה עם הסטטיסטיקה (1:4) ולא ציפתה לשום דבר. אני קיוויתי לקליטה של עובר יחיד. אמנם תאומים זה יותר כסף בפחות זמן, אבל אני רוצה את ההריון בשביל הכיף, והריון של עובר אחד זה יותר כיף יותר זמן. איילת התפללה לתאומים, אני עשיתי לעצמי דמיון מודרך לקליטה של אחד. הידעתן? לערביות יש אחוז גבוה ביותר של קליטת IVF בהחזרה ראשונה. למה? במילים של איילת "כי הן לא מתעסקות ב-", ובמילים שלי "לא מחזיקים מהן מספיק אינטליגנטיות כדי לספר להן על" סטטיסטיקות. הן באות להחזרה בידיעה שהן נכנסות מזה להריון – וכך קורה. בהתחלה לא ממש הבנתי למה לא יכולתי לעשות בדיוק אותה בדיקה בקופת החולים שלי, שתי דקות מהבית ושלוקחים דם עד 9 בבוקר. זה מפני שאז היה נראה כאילו אני צד באיזשהו אופן. ואני הרי אוויר. אחרי לקיחת הדם באסף הרופא נשארתי קצת כדי לדבר גם עם דר` רזיאל על תופעות הלוואי של האסטרוגן, וגם הוא, כמו דר` רוזנטל בפעמיים שהתקשרתי במהלך השבועיים האחרונים – אמר שזה בטח כלום. נכון שזה קצת מעלה את הסיכוי לתרומבוזה, אבל זה שמעולם לא כאב לי הראש חוץ מאשר בזמנים שלקחתי גלולות או אסטרוגנים וחוץ מפעם אחת כשהייתי ממש על מפתן העולם הבא, זה לא אומר שזאת הסיבה לכאבי הראש היומיים שלי. כדאי שאלך לרופא משפחה שיבדוק את הסיבה. אני באמת מקווה שזה כלום, כי גם דר` רוזנטל שלקח את הדם אמר שהוא נתקל בהתחלה בהתנגדות בווריד כמו קריש, או כמו צלקת - שלא אמורה להיות למי שלא נדקר זה למעלה משנה. אני נורא משתדלת לא להיות היסטרית, אבל כאבי ראש בעוצמה או בתדירות בלתי רגילים הם אחת מתופעות הלוואי הרשומות בעלון לצרכן תחת "תופעות לוואי המחייבות הפסקת טיפול והתייעצות עם רופא". בשעה 11 התקשרה איילת בדמעות והודיעה לי "את בהריון". איילת היא היחידה שמתייחסת גם אליי בתהליך. קצת הפתיע אותי שהיא לא אמרה "אנחנו", והאמת היא שאחרי יחס הרופאים, ציפיתי אפילו שהיא תאמר "אני". מהרופאים רק דר` קלריס נהרי מתייחסת גם אליי, ושימו לב שרק לה מכל הרופאים יש שם פרטי. ניסו להכין אותי להרבה דברים: הוועדה דיברה כל הזמן על זה שיהיו המון קשיים וזה לא יילך ועל כל הסיבוכים האפשריים והבלתי אפשריים; הרופאה שהחתמתי על הטפסים הזהירה אותי שההורים המיועדים מתייחסים אלייך כחפץ ששייך להם (היא, דרך אגב, אמרה שלא אצטרך לקחת שום הורמונים...). בשני המקרים התייחסו אליי. הוועדה שמה בראש מעייניה את טובתי. אף אחד לא דיבר איתי על זה שבתהליך ההפריה אֶמָּחֵק כאדם. האמת היא ששלב אסף הרופא יעבור בקרוב, ובינתיים אני לוקחת את כל זה כאנקדוטה. יש לי מספיק חיים מחוץ לצריפין כדי לדעת שאני כן קיימת. אבל לסיפור, בקיצור. שמחה גדולה. טלפונים לכל העולם. כשהתקשרתי להודיע לדר` קלריס נהרי, היא שאלה מה ערך הבטא. האם זה משנה? כן. מסתבר שלפי ערך הבטא והיום לאחר החזרה אפשר לדעת את מספר העוברים. התקשרתי לאסף הרופא לברר את ערך הבטא. נו, באמת. הם לא יכולים לתת לי את האינפורמציה הזאת (היא הרי לא שלי). איילת צריכה להתקשר. איילת התקשרה, חזרה אליי עם המספר 364, עם המספר הזה ועם המספר "היום ה-13 לאחר החזרה" חזרתי לקלריס, שפסקה –תאומים. שמחה גדולה הציפה אותי. בן זוגי המתוק הבטיח שאם יהיו תאומים הוא יחזור מוקדם יותר, גם כדי לעזור לי וגם כי הלידה עשויה להיות מוקדמת, והוא עוד רוצה להספיק אותי קצת בהריון... טלפון חשוב נוסף היה לאביטל גרינפלד, גם היא שותפה חשובה. היא עוזרת לי בהריון בצד הגופנפשי. כבר הודעתי לה שלא רק שהיא המעסה הצמודה שלי לכל ההריון, היא גם תעזור לי לוודא שהלידה תהיה טבעית. אם העוברים מסיבה מסוימת לא יסכימו להתהפך, היא תהפוך לי אותם בשיטת קיי, ואם הם יבוששו לצאת, היא תדריך אותם באותה שיטה. היא גם תבוא איתי ללידה, אם איילת תסכים, כדולה וכמעסה ולמקרה שביציאת הראשון השני יתהפך ויהיה צורך לשדל אותו בחזרה לעמדת שיגור. צפיתי פעם באביטל מדריכה זוג לקראת לידה, וממש התבאסתי שאת הלידה הזאת אני עוברת בלי בן זוג. העיסויים נראים לי נורא כיפיים אבל ביני לבין איילת אין יחסים של מגע. יתרה מזו, בכל פעם שאנחנו מחכות ביחד לבדיקה וכשחיכינו להחדרה, היא חוששת שיחשבו שאנחנו זוג. כשהצעתי לה לעבור לגור איתנו למשך ההריון (אם הם מתגרשים במהלכו), היא פחדה שאפתה אותה. אותי המחשבה הזאת רק משעשעת. אני גם לא נמשכת לנשים, בפרט לנשים רזות עם שיער חלק. אבל נראה לי לא מתאים שהיא תעסה אותי. הרבה שואלים אותי אם אני לא פוחדת להתקשר לתינוק(ות). סיפרתי לאביטל, ולחברות האחרות, ואני מספרת גם לכן: בהריון הראשון, מרגע שראיתי את הפס השני על המקל, הייתי מאוהבת וכל תזוזה הביאה אותי לגן עדן. בהריון השני היה לי משהו הרבה יותר מעניין מחוץ לגופי. הפס על המקל היה "אה" והתזוזות היו "יופי. זה חי". ההתאהבות באה רק בשנייה של הלידה. בהריון הזה אמנם אין עדיין תזוזות, אבל נכון לעכשיו ההרגשה היא באמת כמו שחיים מגדיר – "בייביסיטר". המתוק חוזר יותר מוקדם! פתאום העולם נראה הרבה יותר קל, וגם עם הילדים הייתי הרבה יותר סבלנית. אני מקווה שזה יחזיק מעמד. ויקי איוביין מספרת ב"מדריך הבנות להריון ולידה" שבשניים מתוך ארבעת הריונותיה, היה זה פסיכולוג, ולא רופא שאמר לה שהיא בהריון. מה ששונה בהריון הזה הוא שיש לי שינויי מצברוח סטנדרטיים, שלא היו בקודמים. אני חושבת שזה קשור למציאוּת שלי. *** שיחה שנשמעה בבוקר יום 21.4.2006 בין איה ואיילת: רקע: איילת אמורה להביא לאיה עוד הורמונים, כי הם נגמרים בקצב מטורף. איילת: אני עכשיו יוצאת לכיוונך. איה: אמרתי לך שאני צריכה להיות בירושלים, את יכולה להשאיר שקית עם אבי ילדיי. תוכלי סוף סוף להכיר אותו [הערת מְחַבֶּרֶת: איה מתה למצוא שידוך לאבי ילדיה. וגם לאיילת, למרות שהיא עדיין לא התגרשה. ככה זה אצלנו בעדה – כל הזמן רוצים לשדך. וזה דווקא לא מסגיר, כי ככה זה בכל עדה]. איילת: לא, אני רוצה לראות אותך. אני יכולה לבוא אחר הצהריים? איה: כן, אבל לפני 20:30, כי אני צריכה לצאת. יש יום הולדת לחבר מאוד טוב שלי. הוא עוזר לי בחיבוקים כשהמתוק איננו. איילת: חבר מאוד טוב, אבל זה רק חיבוקים, לא בשביל... [לקרוא בטון שאינו משתמע לשתי פנים, וגם קצת מבודח כי ברור לה שהתשובה חיובית] איה: כרגע לא כי אני עדיין לא מרגישה צורך, אבל כשארגיש צורך אז הוא כאן גם בשביל זה. איילת: אבל את יודעת שאסור לך לקיים יחסי מין שמונה שבועות! איה: אני יודעת מה כתוב בהסכם, אני יכולה להראות לך. איילת: אבל בהסכם כתוב שמה שקובע זה הוראת רופא. ואז מספרת איילת לאיה איך פרופ` רון-אל יצא מגדרו והיה כל כך חמוד והתקשר אליה אישית למרות שהוא ידע שכבר סיפרו לה, כדי לברך אותה. בגלל שהתהליך שעברה היה קשה, מסוכן ומלא פאשלות. הוא רצה להגיד לה כמה הוא שמח שכך יצא, שנקלט לה (אני אוויר) על הפעם הראשונה. ואז הוא גם אמר לה שעכשיו אסור לי לקיים יחסי מין 8 שבועות. הלו? למי צריך להגיד שאסור לי להזדיין??????? (רמז: התשובה נמצאת בשאלה). הם קצת היסטריים שמה, בגלל שהתהליך של איילת כל כך יקר ומסוכן ולא חף מִפאשלות, הם גם מעמיסים עליי הורמונים לעייפה וגם מגבילים אותי הרבה יותר ממה שצריך. אני בהסכם התחייבתי לשבועיים לפני ושלושה שבועות אחרי התנזרות ממין גניטלי בלבד. אני הרי כבר קיימתי יחסי מין בהריון הזה, אבל לא גניטלי, אחרי שני ימי המנוחה ההכרחיים שבהם גם אסרו עליי לקיים יחסי מין מכל סוג ומין (אחרת איך ידע המתוק שטעמי מריר?) וגם מספר פעמים עם כף ידי הימנית. הגוף שלי כבר קלט בעבר שני הריונות תוך קיום יחסי מין שוטפים, הרמת משאות (הפעם לא אמרו לי לא להרים! האם הם סומכים על - - - האינטליגנציה שלי???), עלייה וירידה במדרגות, תיזוזים ברחבי העיר, סטודיו סי ועוד. האמת היא שגם שני ימי ההתנזרות היו הוראה מהפעם הקודמת, זאת עם הפאשלה, שבסוף לא יצאה לפועל. הפעם לא כל כך טרחו לומר לי את זה, ואני סתם הגדלתי ראש. לא שאני הולכת לקיים עכשיו. כרגע הדחף המיני שלי מאוד נמוך, כמו בתחילת ההריונות שלי. איילת אמרה לפרופ` רון-אל שזה בטוח בסדר, כי נפרדתי מבן זוגי. דבר ראשון לא נפרדנו, רק שילחתי אותו לתקופת ההריון או לחלקה. זאת הייתה טעות בניסוח, אמרה איילת. היא התכוונה שבן זוגי המתוק לא בארץ. והיא הניחה שאם הוא אינו בארץ אזי אני לא מקיימת יחסי מין. אז זהו שאנחנו לא כמו כולם. לא רק שמותר לי מבחינתו (בשני תנאים: א. שאני מספרת לו הכל, ב. שאני לא מתאהבת במישהו אחר), אלא שהוא אפילו מינה שניים מחבריו הטובים להיות לי בעת צרה ומצוקה. לפני החתימה אצל עורך הדין, טרחתי לברר עם דר` קלריס נהרי למה אסור יחסי מין בתקופת IVF. קלריס אמרה שאין שום הוכחה לכך שאורגזמה מונעת קליטה או גורמת להפלות, זה רק תיאורטי; ואילו מתח ידוע ומוכח כגורם מחבל בהריון. לכן אם היעדר מין מכניס אותי לסְטְרֶס (והוא מכניס), אז עדיף לקיים מאשר להיות עצבנית כל הזמן. לכן בהסכם כתוב שאסור לי רק מין גניטלי בחמשת השבועות האלה. (עורך הדין החוצפן שאל אם בשבילו אוותר על אנאלי! אני לא זוכרת אם עניתי במילים או רק במבט). הוועדה, דרך אגב, אישרה את ההסכם כמות שהוא, עם המילה "וגינלי". הייתי שמחה אם הרופאים היו לשם שינוי מתייחסים גם אליי בכל התהליך הזה. מילא למנוע ממני מידע בקשר למתחולל בגוף שלי. אבל לא לתת לי הוראות מה לעשות ומה לא? לתת את ההוראות רק לאיילת, שמניחה הנחות על סמך הנורמה (אם הייתי הולכת לפי הנורמה, הייתי פונדקאית?) ומעבירה לי רק מה שהיא חושבת שרלוונטי לי? ואילו לא היה עולה הנושא בשיחה? ואילו הייתי זוכרת שהיא אוהבת לתת לי נאומים על איך אני צריכה להיות לפי השקפת העולם שלה ומשקרת לה רק כדי להימנע מכך (כמובן שקיבלתי נאום חוצב להבות נגד יחסים פתוחים)? המתוק ממש התעצבן כששמע את זה, והציע לי בפעם הבאה שאני שם להפוך שולחן. מעניין אם ישלחו את החשבון ואת התביעה על המבחנות השבורות אליי או לאיילת... *** באולטרסאונד של יום ג` התברר שיש רק שק הריון אחד. שוב יצאתי מפגרת. אמרתי לקלריס שזה היום ה-13 למרות שעברו 13 ימים, כלומר זה היה היום ה-14. וגם ההחדרה הייתה ביום הרביעי ולא השלישי לאחר השאיבה. בגיל הריון כזה, בטא של 364 מתאימה לעובר אחד.נו, אז המתוק יצטרך סיבה אחרת כדי לחזור מוקדם יותר; אז זה יהיה פחות כסף ביותר זמן, אבל כל הכיף של הריון נורמלי ללא סיכונים. הטור יצא ארוך הפעם, אז את המכתב שכתבתי לפרופ` רון-אל ואת תגובתו אתן יכולות לקרוא בפורום לידה, ב- http://www.leida.co.il/message.asp?qt=41198 ובתגובה http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=367115&qt=41198 ועד הפעם הבאה, שמרו על עצמכם, איה. אפשר לכתוב לי תגובות, הערות ושאלות לכתובת surrogatemom@gmail.com


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.