פלקסוס


הנרי מילר (1891-1980) אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם הספרות. פלקסוס, הוצאת כנרת. מאנגלית: שרונה עדיני.

קשה להישאר אדיש ליצירותיו של הנרי מילר. יצירותיו הפרובוקטיביות הקדימו את זמנן וגרמו לסערה גדולה מייד עם הופעתם. רוב ספריו מבוססים על חוויותיו האישיות, אירועים אותנטיים שונים מחייו האישיים מצאו את מקומם בכתיבתו. בשנות הששים חל איסור על פרסום יצירותיו בארצות הברית, למרות שרובן נכתבו שם. הטרילוגיה המונומנטלית "הצליבה הוורודה" כוללת את הספרים "סקסוס" (1945) "פלקסוס" (1949) ו"נקסוס" (1960) והיא מבוססת על חייו. חיים מלאי תהפוכות, יצרים סוערים, אהבות, שנאות, קנאות ונקמנות: יצריות חסרת גבולות. בגילוי לב מביך מתאר הנרי מילר את יחסיו הדיאלקטיים עם בנות זוגו ובעיקר עם מונה-מארה המסתורית. הספר, בן 575 העמודים, מסתיים במלים: "אנסה לומר זאת במלים אחרות… ייתכן שבפתיחת הפצע שלי, סגרתי פצעים אחרים, פצעיהם של אחרים. דבר אחד מת, דבר אחר נובט. סבל שרירותי הוא עונש איום. סבל מכוון, לעומת זאת, כזה שנועד לעמוד על מהותו של הסבל, כדי להתמודד איתו ולהכחיד אותו, הוא סבל מסוג אחר. לבודהה היתה רק מחשבה אחת בראשו – למגר את הסבל האנושי. הסבל לא הכרחי. אך כדי להיווכח בכך, עליך להתנסות בו. רק כך ניתן להבין את חשיבותו האמיתית של הסבל. ברגע הייאוש – כאשר הסבל הופך לקשה מנשוא – מתרחש דבר מה הדומה במהותו לנס. הפצע הגדול, הפעור, ממנו זב כל נוזל החיים, נסגר לפתע והאורגניזם מתחיל ללבלב כניצן השושן. אתה חופשי! אינך משווע עוד לרוסיה, אתה משווע לחופש ולעוד חופש. לאושר ולעוד אושר. עץ החיים לא מתקיים בזכותן של דמעות מרוות, אלא בזכות ההכרה שהחופש הוא אמיתי, מוחשי ולא בן חלוף." הנרי מילר כותב שחייו היו "צליבה ורודה וממושכת". קיום אוכסימורוני. סיוט מתוק. אבל בסופם הוא מצליח להשתחרר מאותה כמיהה לעינויים שהתענה בידי נשותיו, שעל פי דמות אמו, זה מה שהרשה לעצמו, זה מה שחשב שמגיע לו ורק זה מידי נשים.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.