פסיפס עתיק ומודרני-אומנות או אמנות


הבסוכות נפתח פסטיבל פסיפס ראשון מסוגו : "נתניה בפסיפס" הממזג עתיק ומודרני.במהלכו יכולים המבקרים להאזין להרצאות, לבקר בתערוכות באתרים שונים בעיר ולהנות מפסלי הפסיפס של רוסלאן סרגייב המוצגים לאורך קילומטר וחצי בחלקה הדרומי של הטיילת בעיר

האהבה למדיום אמנותי זה החלה לפני מספר שנים וקבלה תאוצה דרך פועלה של חברת מועצת העירייה, הממונה על התרבות הגב` שושנה זילברברג (צ`וצ`י). בפעולה משותפת הכוללת את צוות מיומן הכולל את אנשי היכל התרבות בעיר, יצרו אירוע אמנותי ייחודי. ראוי לציין שאמנות הפסיפס היא אחת האומנויות העתיקות שהתגלו ובגלל שרידותה ניתן למצוא שרידים שלמים במקומות שונים בעולם ובעיקר על חופי הים התיכון. לרגל הפסטיבל נוצר קשר עם רוונה-בירת אמנות הפסיפס, שהיא אחת הערים בה התגלו שרידים החל מהתקופה הביזנטית. עיטורי פסיפס המופיעים על קירות של מבנים מהמאות ה-5 וה-6 מייצגים את החשיבות שהייתה להם ועמידותם מאפשרת לנו להנות מהאיכות האמנותית המיוחדת שלהם בארצנו נמצאו שרידי פסיפס מדהימים מתקופות מוקדמות יותר שהגיעו לשיא בתקופה הרומית (שקדמה לתקופה הביזנטית) במאות השלישית עד הראשונה לפני הספירה. השרידים הקדומים בארץ נמצאו בוילה בתל אנפה ובארמון החשמונאי ביריחו. תערוכה מרהיבה של צילומי פסיפסים מהארץ מוצגים על קירות היכל התרבות בנתניה בתערוכה "פסיפס ארץ ישראלי" באוצרותה של ליאורה איינבינדר דהרי. מספיק להזכר בפסיפס מציפורי שהוצג תקופה ארוכה במוזיאון ישראל בירשלים ולהבין את המורכבות , הזמן והמאמץ שהשקיעו האומנים הקדומים. שילוב של חריצות וכשרון אמנותי שאפשרו העברת איכויות כמו אור וצל, נפח, נטורליזם ותכנים. האמנים הקדומים היו מוגבלים יותר מבחינת בחירת חומרי הגלם, ומידת גודל היחידות אבל הצליחו להעביר תכנים ולהוכיח כישורים אומנותיים ואמנותיים. בתערוכה נוספת "קוד פסיפס" מוצגות זו לצד זו עבודיהם של יוצרים עכשוויים שחלקם הגיע מרוונה וחלקם ישראליים. היוצרים השכילו להעביר את רעיונותיהם במדיומים שונים ומגוונים. לדברי אוצרי התעורכה הישראליים ד. פולק וא. דרורי " קוד פסיפס הוא ניסיון לפצח קוד אתי, חברתי והיסטורי של אמנים הרואים ועושים את העכשווי גם בעיני העבר, ומנסים באמצעות האמנות לתת ולא רק לקחת"....


אוצרת המרכז הבין-לאומי לתיעוד פסיפס הגב` לינדה קניפיץ כותבת במבוא לקטלוג "קוד פסיפס"-נתניה בפסיפס-פסטיבל אמנות עכשווית: "יוזמה משותפת זו של ורונה ונתניה, מאפשרת מפגש בין אמנים מרקע ומסורת שוניםוממגוון סגנונות ותרבויות אך עם נכונות לנהל דו שיח פורה התורם למחקר האמנותי". מנהלת המוזיאון ברוונה שהגיעה בעצמה עם כמה מהאמנים דברה על ההבדלים בין יצירות האמנים מחו"ל ויצירות האמנים מהארץ . ההבדל המהותי בין יצירות האמנים האורחים והמקומיים הוא בעיקר בצמידות למסורת הטכנית אצל האמנים מרוונה המשמשים להם להעביר רעיונות מודרניים כלליים ואישיים. העובדה שהעיסוק במלאכת הפסיפס ושדרוגה משימושית לאמנותית קיים ברוונה וכבר ב 1897 עם יסוד רשות העתיקות האיטלקית הוגבר תהליך השיקום של ממצאים עתיקים והצורך בבשיקום גבר. החל משנת 1924 נלמד נושא אמנות הפסיפס כקורס אקדמי בו נלמדה אמנות הפסיפס ונוסדה "אסכולת רוונה". אחרי מלחמת העולם השנייה נותבה מיומנות השחזור של הפסיפסים העתיקים לשימוש להעברת נושאים עדכניים וחדשניים יותר ובשנת 1959 נערכה תערוכת "פסיפס עכשווי". מאותה שנה מקבלים היוצרים מעמד של אמנים ולא רק של אומנים. בשנים שלאחר מכן נערכו אירועים רבים והוקמו מוסדות הקשורים לחקר הפסיפס כמו המרכז הבינלאומי לתיעוד אמנות הפסיפס שנוסד בשנת 2003 והפסטיבל הראשון לאמנות זו Ravenna Mosaico . אל בית הספר לפסיפס מגיעים תלמידים מרחבי העולם שכמה מהם מציגים את עבודותיהם לגד עבודות של אמנים מאיטליה. האממנית היפנית טאקאקו היררי לדוגמה מציגה את העבודה "איוושה" (Fruscio) בה ניתן להבחין לאחר מבט ממושך בדמות של אשה ששערה נע בעדינות בגלל איוושה קלה. הראש מצטייר על רקע עלווה של עץ המזכיר מרחוק דימויי עצים שנעשו בעבר. ההשוואה בין רצפת פסיפס עתיקה מהארץ בה מופיע עץ עמוס פירות לבין העבודה של אמנית הפסיפס העכשווית ממחישה את חשיבות הרעיון לאמן המודרני לעומת חשיבות הדיוק, ההשקעה והתיאור הנטורליסטי לאומן האנונימי בעבר. האמנית מגרמניה אלמוט סחופס שהגיעה במיוחד ארצה לרגל התערוכה אמרה בראיון שערכתי איתה שהיצירה "שקטה הרוח", מבטאת את השקט שלפני הסערה. היא משלבת לצד שימוש בטכניקת פסיפס מסורתית הנמצאת ברבע התחתון של העבודה כשמעליה מתנוסס לוח עופרת כבד. האמנים הישראליים חלקם ידועים מציגים מגוון של טכניקות, חומרים ורעיונות כמו לדוגמה האמנית אורלי נזר ששלבה קרמיקה ועץ ויצרה במיוחד לתערוכה את "חתיכת פרספקטיבה" (300X210 ס"מ, 2011). העבודה המונחת על הרצפה שנראית במבט ראשון כדימוי של רצפה אונמנטלית אויינטלית, עוסקת למעשה בנושאים מהותיים הקשורים לצורה האמנותית. היא מתייחסת לקלישאת האורנמטיקה כמושג, ולנושא הפרספקטיבה שהשימוש בהם מאפשר ליצור אשלייה של חלל תלת ממדי על גבי מישור שטוח. כוונתה "למתוח את גבולות התחום של העיסוק המסורתי ולבדוק את המקומות אשר בהם יש לו יתרון בהעברה של רעיונות מסוימים". לדבריה בשיחה שערכתי איתה היא יצרה במכוון את צורת הטרפז של העבודה כי בצילומים של עבודות אמנות יוצאת צורת טרפז והיא רצתה מלכתחילה ליצור צורה זו ובכך לחסוך את התיווך של המדיום הצילומי. קיימים שפע של רעיונות וחומרים כמו לדוגמה השימוש ביחידות עשויות מספוג שהוא חומר רך וגמיש כדי לתאר חיילים, באחת מעבודותיה של דינה שנהב ("מנוחה" 350X200 ס"מ, )2001. שילוב עדכני מעניין נוסף הוא השילוב שנוצר על ידי שלומית באומן ואריאל מיודוסר, בין שתי מקלדות מחשב עשויות מחומר קרמי שהאותיות בהן מזכירות את ריבועי הפסיפס, שעליהם מרצדות נקודות אור המלוות בסאונד. (Touch108X81 ס"מ, 2011). באתרים אחרים נערכות תערוכת נוספות בינהן תערוכתה של האמנית לינה לוין שמוצגת בבנין לסלי קולג` 25 עבודות שנעשו מפסיפס זכוכית בשילוב צילומים וחומרים נוספים. העבודות מחיות את המקומות בהם בקר בנה בטיולו לדרום אמריקה ומעלות סצנות על פי חלק מהצילומים הרבים ששלח אליה במהלך הטיול.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.