פרק 21 ואחרון עולמו של פיטר נחרב


קרן בדיכאון. היא יודעת שמיקי במצב אנוש. היא מגיעה לביתו של פיטר, והם מתעלסים. תוך כדי התעלסות קולטת עינה של קרן את מצלמת הווידאו המצלמת אותם, ומגלה שבעצם פיטר הוא "מייקל" מהדיסק האירוטי. עולמה חשך עליה. היא עוזבת. המשטרה מוציאה נגד קרן צו מאסר. פיט

לילה. קרן ישנה לבדה בחדר השינה שלה. היא אינה שקטה. מסתובבת במיטה, שוכבת על גבה, עפעפיה נעים במהירות, פניה מעוותים, מרגישים שהיא חולמת. קרן "רואה" את עצמה עומדת עירומה בתוך חדר, החדר מואר ומוקף סביב סביב במראות. היא מסתכלת ורואה את עצמה בכל המראות. במראה אחת היא ילדה בתוך עגלה. במראה השניה היא ילדה מעט יותר מבוגרת אוחזת בסכין יפנית ושמלתה מוכתמת בכתם דם. שומעת את עצמה צועקת, במראה נוספת קרן מסתכלת על עצמה היום. היא יושבת ליד פסנתר ומנגנת. על הפסנתר מונחת סכין יפנית. גבר נכנס ושופך עליה מים רותחים. היא נופלת ובוכה, מנסה לקום וממלמלת: "לא, לא, אני לא רואה." קרן מתעוררת מבוהלת, מתיישבת על מיטתה, קמה לאט נכנסת לאמבטיה, מרטיבה את ראשה ושערותיה, בוכה. הולכת לטלפון, מחייגת לפיטר. מחזיקה בקושי את השפופרת, שומעים "הלו". "פיטר, אני לא מצליחה להירדם. התעוררתי לפני שעה. אני מרגישה לבד." "בטח שוב חלמת חלום רע. בואי, המיטה שלי חמה." אומר פיטר מהעבר השני. "אני כבר מרגישה שאתה מחזיק לי את היד. להתראות." מניחה את השפופרת. היא מתלבשת במהירות, המחשב מתחיל לעבוד. היא לא שמה לב לכך ויוצאת. מישהו מדבר אליה בערוץ האינטרנט, בפרי-נט, ליתר דיוק כותב לה על צג המחשב: "אני יודע שמצבך נעשה קשה, אסור היה לי להסתכל, ראיתי, אני יודע הכל. אני משקיף עליך כל הזמן, אני מאוהב בך ואת לא רוצה לדעת. יותר ויותר קשה לי, אני יודע, אפילו את הפרחים שלי זרקת לפח. כשבאת לעבוד בחברה, חשבתי שבדידותי נעלמה, רימיתי את עצמי כמו תמיד. הבטן שלי כואבת, אני רוצה רק לשבת לידך וללטף את שערך הנהדר." קרן מגיעה וחונה מתחת לביתו של פיטר. הוא יוצא אליה מחדר המדרגות. דבי, ששמעה רעש של מכונית קומה ומציצה מהתריס, עומדת ומביטה על פיטר שנכנס למכוניתה של קרן. הם מתחבקים, היא מניחה את ידה על פיו, הוא מחייך ומלטף את ראשה המונח על כתפיו. הוא מושך בידה של קרן והם עוברים למושב האחורי, דלת המכונית נשארת מעט פתוחה. דבי רואה הכל, דמעות זולגות מעיניה. הם מתעלסים במכונית. "אני יודעת מה אתה צריך, אני יכולה לתת לך מה שאתה צריך. אף אחד לא יכול. אני יכולה לתת לך את הפעם האחרונה עם אשתך. איך קראו לה?" פיטר המום מסתכל עליה לא מבין. לבסוף הוא מגמגם: "סוזי." "אני יכולה להיות סוזי שלך. בוא, בוא," היא מלטפת אותו בחזהו. לוחשת, "אני אהיה לך סוזי." מתפשטת, נשארת בתחתונים אלמנטריים, "בוא כבר, למה אתה מחכה? עצום את עיניך, אקח אותך אלי, אליה." הם מתעלסים. רואים את הסכין היפנית מציצה מהתיק של קרן. כשהם ניתקים זה מזה קרן שואלת: "הרגשת את סוזי? היית איתה?" פיטר זז מעט הצידה, מרגיש מכווץ. קרן שואלת שוב, "פיטר, לא ענית לי על השאלה." "את. היית טובה." לוחש פיטר. "יותר טובה ממנה?" מקשה קרן. "יותר מנוסה, עזבי אותה, היא מתה. אני אוהב רק אותך." מלטף את פניה. חתול שחור ניגש ומרחרח. קרן מגרשת אותו בידה. הם קמים מעוכים מהמושב האחורי. החתול נשכב בפתח המכונית. קרן בועטת בו ברגלה. הולכים חבוקים הביתה. קרן מסובבת את ראשה אחורנית ויורקת. מתחיל לרדת גשם. דבי סוגרת את החלון ובוכה. בבוקר המחשב של פיטר פתוח. פיטר, שהתעורר ראשון ניגש ומפעיל את מצלמת הווידאו העומדת על סטנד. המצלמה מצלמת, קרן עדיין ישנה. פיטר מתיישב על המיטה, מתחיל ללטף אותה. קרן מתעוררת, פותחת את עיניה, מתעוררת עם חיוך, מתכרבלת כעובר בתוך ידיו האוהבות של פיטר. הם מתעלסים, טוב להם ביחד ופתאום קרן פורצת בבכי נוראי. "למיקי היתה אתמול תאונה, הודיעו לי מבית החולים שהיא מאושפזת בטיפול נמרץ במצב קשה מאד. אני פוחדת שהיא תמות." אינסטנקטיבית פיטר מחבקה חזק אל ליבו ומאמצה ברכות תומכת. פיטר מבולבל, המלים מהדהדות בראשו "למיקי היתה תאונה" מתי? הרי היינו אתמול בדירתה. התרגשותה של קרן משתקת לו את המחשבה. הוא קם מהמיטה ובהיסח הדעת מכבה את מצלמת הווידאו שעמדה בצד וצילמה אוטומטית. קרן מבחינה במעשה. "יופי, המצלמה צילמה אותנו כל הזמן?" אומרת קרן בארסיות, פיטר מסתכל ורואה קרן אחרת. לפתע כאילו כלום לא קרה. הבכי נמחה מעל פניה. פיטר מרגיש לא נוח, לא מבין מה קורה, לובש תחתונים. קרן ניגשת ומוציאה את הקלטת, מכניסה לווידאו, הטלפון מצלצל. פיטר מרים. הוא עומד עתה בגבו אל הווידאו, מקשיב. שומעים את שיחת הטלפון. פיטר חסר סבלנות, אומר: "רציתי לצלצל אליך, גמרתי את הדו"ח, מחר הוא על השולחן שלך. בסדר. בסדר. טוב מאוד. להתראות מחר." סוגר. קרן צופה בקלטת, מעבירה הלוך וחזור. עוצרת - תמונה של פיטר עירום. רואים את הצלקת ברגל. תוך כדי צפיה מגלה להפתעתה שפיטר ומיכאל הם אותו אדם. מסתכלת על פיטר, המדבר בטלפון ועל מיכאל בווידאו. מחשבה מהירה חולפת במוחה, רק בסרטים יכול להיות מקרה כזה. איך לא הבחנתי, איך לא ראיתי, שפיטר הוא מיכאל, לא יאומן מה האינטרנט עושה לבן אדם, הוא באמת הפך אותו לוירטואלי, את כולנו. הנה, מיקי. בוחנת בעיניה את גופו ומריצה את הווידאו. מסתכלת על הקלטת. קמה, לוקחת את הבגדים שלה ויוצאת מהחדר. קרן מסתובבת עצבנית בסלון, מתיישבת על הכורסה ומסתכלת על גופה. מתחילה לצחוק, דמעות זולגות מעיניה מרוב צחוק, אני לא מאמינה - מיכאל הוא פיטר ופיטר הוא מיכאל, איזה באסה! רואה את הסכין היפנית, פותחת את הלהב וסוגרת בעצבנות. פיטר נכנס לבוש, מסתכל על קרן, המבט הרע בעיניה עוצר אותו. עיניה עוברות על כל גופו. "את כועסת על הקלטת?" "כן. צילמת בלי להגיד לי, מה אני רכוש פרטי שלך?" מסתכלת על השעון. "תרד ממני. אני הולכת לבית החולים." "אני מצטער נורא, אוטומטית הפעלתי את הווידאו, אני מקליט את עצמי מדי פעם, רוצה לראות קלטות?! קרן מנענעת את ראשה לשלילה. "סתם הפעלתי וכשהרגשתי מה עשיתי חשבתי שיהיה נחמד לראות ביחד את שנינו עושים אהבה. אני כל כך אוהב אותך. אני מרגיש שאת חלק ממני. את רוצה שאני אבוא איתך?" מנענעת בראשה ללא נמרץ, ניגשת לפיטר ומעבירה את הסכין על ידו, החולצה נקרעת, הוא תופס לה את הסכין וזורק אותו. קרן תופסת לו את היד ואומרת:"כאשר אני מתאהבת ומרגישה שזה קורה, שזה אמיתי, זה הרגע שבו אני מסיימת הכל. זה הרגע שבו אני עוזבת, כך אני עושה תמיד. אז הבשורה הטובה היא שאני מאוהבת בך והבשורה הרעה היא שאני. " פורצת בבכי. פיטר מתיישב לידה מרוצה: "מעולם לא נכנסתי לדיכאון כשאמרו לי שאוהבים אותי." קרן מניחה את ראשה על כתפו ואומרת בשקט. "אני לא רוצה לעזוב אותך." "אז אל תעזבי." אומר פיטר ומחזק את דבריו בחיבוק חם. "אבל אני לא רוצה לפגוע בך."עונה לו קרן בכאב ונעמדת על רגליה. "אז את רוצה לעזוב אותי קודם. זה העניין." מחייך חיוך סלחני. קרן מסתכלת על פיטר רצינית: "אתה האדם הראשון שסיפרתי לו את זה. עם האחרים זה היה פשוט לקום ולעזוב." "אני שמח שסיפרת לי, אני מרגיש הרבה יותר טוב, מפני שאת אוהבת אותי." "זה לא מה שאמרתי." משנה קרן את טון דיבורה. "אבל זה מה שהתכוונת. נכון? כי אם אעזוב אותך לא תצטרכי לחוש רגשות אשם ואילו בדיוק הרגשות שאת." קרן זזה, המבט הרע בעיניה מפחיד את פיטר. "אל תטיף לי על רגשות. זה כל העומק שאתה מסוגל להגיע אליו בתחום הרגשות. מה זה צריך להביע? שאתה לא מרגיש אותם." אומרת בכעס אדיר קרן. "אז איך את יכולה לפגוע בי אם אני לא מרגיש?" פיטר אומר וזז אחורנית. "כנראה שאינני יכולה. הרגשות שלך קבורים תחת כל כך הרבה בטון עד שאפילו אינך יכול להתאבל על מות אשתך. אז איך תוכל לאהוב מישהי. חוץ מזה אתה בכלל לא מכיר אותי. אני מתכוונת מכיר באמת." היא לוקחת את התיק שלה: "אמא שלך מחכה לך." יוצאת מהדירה. הדלת נסגרת ברעש אדיר. קרן יורדת במהירות בחדר המדרגות. בעצם מבולבלת, המצב החדש מפחיד אותה. היא מרגישה שהפעם אין היא שולטת בעניינים. מרגישה שהכניסה את עצמה למצב מסוכן. מחשבה איומה עוברת במוחה. פיטר גם יכול לגלות שהיא בעצם גם שירלי. כולם בני זונות, אני לא מאמינה שזה קורה לי. הכל ביחד, מיקי הולכת למות, לא טוב, לא טוב. פיטר מביט אחריה, מפתח דירתו כשדבי נכנסת לחדר המדרגות, קרן לא רואה שזו דבי, דבי מזהה את קרן. מרימה את עיניה למעלה ורואה את פיטר. מחייכת אליו. "הלו, פיטר, קרה משהו? ראיתי יפהפייה יורדת מדירתך במהירות, קרן?" "שאלה טובה. כן. להתראות דבי." אומר פיטר וסוגר אחריו את הדלת. דבי מסתכלת אחריו. פותחת את דלת ביתה, עצובה, מכה בידה על הדלת וממלמלת לעצמה: "קרן. היא הבעיה שלי." פיטר מבולבל, נכנס לחדר השינה, מחזיר את הקלטת ומתיישב לראות. הטלפון מצלצל והוא מרים בחוסר חשק ואומר: "בוקר טוב, מה העניינים?" קולה של רוז אחותו נשמע עצבני: "אמא ביקשה שתעבור בבית הערב, אבא לא מרגיש טוב. יש לו שפעת." "בסדר, אדבר איתה מאוחר יותר. גם את תהיי שם בערב?" "כן," אומרת רוז. "או. קיי. אז להתראות." סוגר. מתיישב למחשב. בסופו של דבר הוא לא רואה את הקלטת הלוהטת שקרן ראתה שבה גילתה את הסוד הגדול של שניהם. הוא מנסה לעבוד, ראשו עובד שעות נוספות, לא מבין את התנהגותה של קרן. "זו לא הקרן שאני מכיר, היא מזכירה לי קצת את שירלי. מה פתאום שירלי? השתגעת לגמרי. אני באמת מאוהב בקרן, אני חייב לפצות אותה, אולי אלך לבית החולים ואחבק אותה חזק, אתנצל ולא משנה על מה, העיקר שהיא לא תעזוב אותי. לא קרן, לא. תופס את ראשו בידיו בכאב גדול ועוצם את עיניו. הגזמתי, אני לא מבין מדוע הפעלתי את הווידאו, אני הולך ומידרדר, המחשב והאינטרנט משתלטים עלי בלי שתהיה לי שליטה על כך. בינתיים קרן מגיעה לבית החולים בו מאושפזת מיקי. כחצי שעה לפניה מגיעים לבית החולים גן, סנטר ומרי סטון, נכנסים לחדר טיפול נמרץ, מציגים את תעודותיהם לפני האחות, ביקשו וקיבלו מידע על המקרה של מיקי. קרן מאתרת את חדרה וכשהיא פותחת חריץ בדלת , היא רואה סביב מיטתה של מיקי, המחוברת למוניטורים שונים, את גן, סנטר ומרי סטון. קרן רואה את הנוכחים, וממהרת לסגור את הדלת לפני שיבחינו בה. היא רצה לאורך המסדרון, בין האחיות המסיעות עגלות תרופות, בין מבקרים אחדים המחפשים את דרכם אל החולה שלהם, ובין שני אחים סניטרים המסיעים אלונקה ועליה חולה אנוש שמקבל אינפוזיה. היא רצה לכיוון היציאה ומסתגרת בשירותים. נכנסת לאחד התאים ושולפת טלפון סלולרי. מתקשרת לפיטר, פיטר עונה בפיזור נפש לטלפון ומופתע לשמוע את קולה של קרן, רך ועצוב. "פיטר, אני מצטערת, אני לא יודעת מה קרה לי, האסון עם מיקי הוציא אותי מאיפוס, אמרתי לאמא שנגיע אליה היום, תגיד בסדר?" פיטר מקשיב ועונה לה כן מרגיע . "אנחנו מבולבלים שנינו, צריך לדבר על זה, תשמרי על עצמך, נתראה בערב, אני ממש בדלת, נשיקות." "אני אוהבת אותך," נשמע קולה של קרן ושניהם סוגרים. לוקח את תיקו, בדלת הוא שומע עוד צלצול בטלפון אבל אינו עונה. הוא מסתכל בשעון וטורק את הדלת. ברקע שומעים את המשיבון שלו מדבר לחלל הבית: "ההודעה למר פיטר בייקר, מדברים ממשטרת בוסטון, מחלק פשעים מיוחדים. נא לפנות בדחיפות למפקח ראשי גן או למפקח הבלש סנטר." כחצי שעה מאוחר יותר קרן מגיעה, יורדת לרגע ממכוניתה, שנשארה ממונעת, משלשלת דיסקט לתיבת הדואר של פיטר, חוזרת במהירות למכונית ונעלמת. דבי, שראתה את קרן יורדת במהירות בבוקר ואחר את פיטר יוצא כפוף ומהורהר מהבית, מבינה שהיה סקנדל ביניהם ושקרן כתבה לו בטח מכתב סליחה או משהו כזה, ניגשת ומכניסה את ידה לתיבת הדואר ושולפת דיסקט, מכניסה לתיקה ונכנסת ישר הביתה לראות. באותו זמן דיוויד בבית אינו מסוגל לעבוד. מסתובב בדירתו עצבני. מדי פעם משקיף אל דירתה של קרן. הדירה ריקה. ניגש לטלפון ומחייג למשטרה. סוגר. לוקח את הטלסקופ ושוב משקיף אל דירת אהובתו, אולי תשוב והוא יבין יותר. הדירה ריקה. שוב מחייג למשטרה, שומע את קולו של השוטר וסוגר. אחר הצהרים המאוחרים, פיטר מחכה לקרן ליד משרדה. הוא יוצא ממכוניתו להמתין לה באוויר הצח. סנטר יוצא מהמכונית הסמויה וניגש אליו, מציג לו תעודת שוטר. "אני הבלש סנטר. יש לנו בעיה באזור, אפשר לדבר איתך כמה דקות?" פיטר: "כן, בטח, מה קורה? אני לא מאמין שאוכל לעזור לכם, אני לא מהסביבה, אך אם כבר פניתם אלי, אני מוכן לשמוע!" "אפשר לראות תעודת זהות או רשיון נהיגה שלך?" מבקש סנטר. "כן," מנענע פיטר בראשו ושולף רשיון נהיגה ומגיש לבלש. סנטר מעיין ואחר שואל את פיטר. "ממה אתה מתפרנס מר בייקר?" "אני איש מחשבים." "באיזה שטח?" מקשה סנטר. "עיבוד נתונים." "זה ודאי מעניין מאוד." פיטר מתחיל להראות חוסר סבלנות, אומר לסנטר, "בוא נדבר על הבעיה, אני פה מחכה למישהו ומייד אצטרך ללכת." סנטר מסתכל ישר לעיניו של פיטר, עיניהם מצלבות. "אתה חבר של קרן בירד?" שואל סנטר "כן?" עונה פיטר מופתע מהשאלה שלא ציפה לה. "כמה זמן אתה מכיר אותה?" ממשיך סנטר לשאול. "אני לא מבין מה הקשר," עונה פיטר חסר סבלנות. נשען בכבדות על המכונית. "יש קשר. האישה שלה אתה מחכה." אומר סנטר ופיטר נכנס לדבריו: "קרן? נו, מה קורה לעזאזל, אני לא מבין אותך. אולי תירגע קצת, אני לא מצליח לעקוב אחריך." סנטר מתקרב לפיטר ונוגע בידו: "לצערי יש קשר, תקשיב טוב." "המצב רציני, תשמע בחור, ידידתך היפה והמיוחדת, הגברת קרן בירד, חשודה במעורבות ברצח." "אתה צוחק עלי?" אומר פיטר וזז מסנטר המסתכל על פיטר המופתע ואומר: "אין שום דבר מצחיק ברצח, חבוב. מדובר בשני מקרי רצח על רקע מיני. אתה עלול להיות הבא בתור. כן, היא תהפוך אותך לגוויה יפה." סנטר מושיט לפיטר כרטיס ביקור: "לטובתך, שמור על קשר. אל תתקרב אליה או שתגמור בחדר המתים כמו יתר החברים שלה." סנטר נכנס למכוניתו, נוסע לאט. פיטר המום. מחפש בכיסו את המתנה שהכין לקרן. מנסה להתאושש. מסתכל בה ומחזיר בחזרה לכיס. כשהוא מתניע את מכוניתו סנטר אומר לו: "תקשיב טוב. אל תתקרב לאישה הזאת. היא שטן." פיטר מסתכל המום על המכונית הנוסעת. קרן מגיעה. הוא לא רואה אותה, רק כשהיא קרובה ממש. קרן עם חיוך ענק, כולה רצון להתפייסות מחבקת. פיטר מוציא את המתנה וקרן פותחת אותה בהתרגשות: שרשרת זהב. פיטר עונד לה את השרשרת. שוב מתנשקים. "הכנסתי את המכונית למוסך. אני חייבת לנסוע הביתה להתקלח. משם נמשיך לאמי, השרשרת יפה, היא תמצא חן גם בעיני אמא." קרן מבחינה במכונית הסמויה, מצביעה עליה בחיוך גדול ואומרת: "תסתכל, זאת המשטרה, אני יודעת." פיטר עצבני: "גם אני יודע, עזבי את המשטרה, מה שלום מיקי?" קרן מסתכלת עליו: "אני לא יודעת, לא נכנסתי אליה בסוף. לא הייתי מסוגלת לראות אותה עם כל המכשירים. כשנגיע נתקשר לבית החולים." פיטר מסתכל עליה, מסובב את הראש, מחפש את מכונית המשטרה. הוא מתניע והם נוסעים. עכשיו הוא מבחין שהסמויה אחריהם במרחק סביר. הוא מסתכל על קרן ובוחן את תגובתה. "את צודקת, הם עוקבים." קרן מבקשת מפיטר שיפנה שמאלה, הוא פונה במהירות. מכונית המשטרה אחריהם. הוא מגביר מהירות, מספיק לעבור את הרמזור. מביט במראה. מכונית המשטרה נעצרה ברמזור. השוטרים אינם מרוצים. השוטר ליד הנהג אומר לו "המטומטם כבר יודע שהוא הבא בתור אבל מסרב להאמין, תראה מה עושה האהבה." פיטר וקרן עולים אל דירתה של קרן, שרצה מיד להתקלח, תחת עיניו העוקבות של דיוויד. מוסיקה קלסית נשמעת בדירה. פיטר שוכב על המיטה, אחת המגירות פתוחה. הוא מציץ פנימה ורואה אלבום, פותח, רואה תמונות של קרן עם כל מיני חברים. מוצא קטעי עיתונות על מקרי רצח אבל לא על אלה שהשוטר הזכיר. אלבום מוזר. הוא במתח. מסתכל לעבר האמבטיה. דיוויד משפר זווית: הוא הולך עם המשקפת לחדר השירותים שלו, משם הוא יכול להשקיף על חדר השינה של קרן. פיטר ניגש לטלפון ומושך את ההודעות מדירתו. הוא שומע את ההודעה מהמשטרה, והודעה מאמו: "פיטר, תתקשר דחוף הביתה, חיפשו אותך מהמשטרה, ביקשו שתתקשר דחוף, מה קרה? אנחנו מודאגים מאוד. אמא." וגם הודעה מדבי: "פיטר, המשטרה אצלי. קרן מסוכנת. יש בידי המשטרה צו מעצר נגד קרן. שמור על עצמך." פיטר שומע את השיחות. פיטר נשאר לשבת על המיטה, הטלפון פתוח, מסתכל על האלבום. רואה את עצמו בראי הגדול מולו. קם, נעמד, הולך מהסס לאמבטיה, עומד לפני הדלת הסגורה. שומע את המים זורמים. הוא יוצא במהירות מהדירה. מגיעים סנטר, גן ומרי סטון, נמצאים בדירה של דבי, ומספרים לה על קרן. דבי משתפת פעולה עם המשטרה, ומתקשרת אל פיטר ואחר אומרת לשוטרים: "אני רוצה לספר לכם משהו. היום ראיתי את קרן מכניסה חבילה לתיבת הדואר של פיטר, הסקרנות אכלה אותי, הוצאתי את החבילה וגיליתי דיסקט, הכנסתי אותו למחשב וראיתי את קרן מופיעה שם כמישהי אחרת. הדיסקט היה ארוטי מאוד. עד עכשיו אני בשוק ממה שראיתי." "מעניין מאוד. טוב שסיפרת לנו." תראי לנו את הדיסקט. דבי מפעילה את המחשב וארבעתם מתיישבים להסתכל על "המחזה". באותו זמן, מדירתו, דיוויד שוב מתקשר למשטרה. הפעם לא סוגר, מבקש לדבר עם המפקח גן, ודרך הטלסקופ שבידו רואה את קרן יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת, המוזיקה הקלאסית בפול ווליום, היא נכנסת לחדר השינה, החדר ריק - רואה את האלבום והטלפון פתוחים על המיטה, מבינה שפיטר יודע משהו. מתיישבת על קצה המיטה להרהר, מושכת את שיחות הטלפון של פיטר ומקשיבה. מתלבשת במהירות, לוקחת את התיק, מציצה פנימה, סוגרת במהירות ויוצאת מהדירה. היא יורדת במעלית. ביציאה דיוויד רץ לקראתה. "הלו דיוויד, מה אתה עושה פה?" אומרת קרן כולה נופת צופים. דיוויד מתוח, נרגש עונה לה: "אמרתי לך שאנחנו שכנים. יצאתי לטיול והחלטתי לקפוץ להגיד שלום לשכנה שלי." "בטח שאני יודעת שאתה שכן שלי. אני בדרך אליך." אומרת קרן, "איזה צירוף מקרים מעניין, חשבתי להזמין אותך ללכת אתי למספרה." צוחקת. דיוויד רציני: "אמרתי לך שאני גר מולך, לא שמת לב כמו שאת לא שמה לב. אני יודע הכל, אל תלכי לפיטר, מספיק, השוטרים מחכים לך שם." קרן מופתעת באמת ומתוחה: "על מה אתה מדבר? מה זאת אומרת 'אתה יודע הכל'? איזה שוטרים ואיזה נעליים, אני לא הולכת לפיטר, אתה רוצה לבוא אתי לראות איך חופפים לי את הראש?" דיוויד בהתרגשות אמיתית תופס בידה של קרן: "קרן, מספיק. אני לא מאמין לך, אני יודע על ג'ונסון, אני יודע על מיקי. בואי אלי אני אגן עלייך. את חולה ואני אוהב אותך." קרן זזה ממנו מסתכלת עליו ומתפרצת בצחוק: "בסדר, אתה באמת אוהב אותי, חבר אמיתי, חשבתי להביא לך מחר למשרד משהו שאתה תשמח לקבל. יש לי הפתעה בשבילך. בוא נעלה אלי, אני אתן לך עכשיו את ההפתעה, כי עכשיו אתה תגן עלי. אני יודעת שאתה חבר אמיתי, אתה צודק בגדול, אני צריכה מקום שקט להיזרק אליו לכמה זמן. אחרי שאתן לך את ההפתעה נעלה אליך, אני סקרנית לראות את הדירה שלך." הם נכנסים למעלית. דיוויד נכנס ראשון. "בסדר, אחר כך תבואי אלי." דלת המעלית נסגרת. קרן שולפת מתיקה את הסכין היפנית ותוקעת אותה בצווארו. דיוויד נופל. לוחצת על קומה 7. יוצאת במהירות מהמעלית. המעלית עולה. היא מנגבת את הסכין במטפחת נייר תוך כדי ריצה החוצה. פיטר, שהגיע בינתיים הביתה, עומד מתוח ומדבר בטלפון עם המשטרה: "תודה רבה, אני לא רוצה שתשלחו אלי שוטר. בסדר אני בבית." הוא טורק את השפופרת. פיטר מסתובב עצבני, עומד מול התמונה של קרן, ניגש לתיקו, מוציא את הדיסקט החדש שהיה בתיבת הדואר, מכניס, מתיישב לצפות. קרן נוהגת במכוניתה, מדמיינת תרחישים אפשריים של הפגישה עם פיטר. היא מבחינה לפתע בתמונות שהצטלמו, מונחות על המושב במכונית, היא זורקת אותן החוצה דרך החלון. קרן עולה במדרגות, שוטר פינתי בלבוש אזרחי מודיע לגן שקרן הגיעה. תוך כדי עליה במדרגות, חובשת קרן פיאה בלונדינית, אישה יורדת ומסתכלת עליה מופתעת. קרן לא מתייחסת, מטפסת במהירות, פותחת במפתח שבידה, בשקט את הדלת, לא סוגרת אחריה, מורידה את נעליה. ליד בניין הדירות בו גרה קרן מכונית משטרה, שוטרים נכנסים ויוצאים, גופתו של דיוויד מוצאת לאמבולנס המחכה בכניסה. מגיעים שני חוקרים ממחלקת הים, מציגים את תעודותיהם ומתשאלים את השוטרים: "מי מצא אותו?" השוטר ליד המעלית עונה: "אחד הדיירים שנכנס למעלית." "אבקש לפגוש את השכן. מה שמו?" שוטר אחר ניגש ומוסר לחוקר מכתב: "מצאנו את המכתב בכיס של דיוויד." החוקר פותח את המכתב וקורא. "מרגיש נורא. הערב היה בכוונתי להרוג את קרן ואחר כך את עצמי. אמרתי לה שאני יודע שהיא הרגה את ג'ונסון ואת מיקי. אני כל כך אוהב אותה." החוקר מרים את עיניו מהמכתב. מוציא מתיקו שקית ניילון, מכניס את המכתב לתוכו ואחר מוסרו לחוקר השני "מוצג מספר 1 נגד קרן בירד "האישה שטן", בכזאת כבר מזמן לא נתקלתי." קרן נכנסת לדירה. היא הולכת לאט ובשקט. פיטר צופה במסך המחשב. הוא רואה את שירלי מורידה את הפיאה הבלונדינית ואת המסכה. דמותה של קרן בירד מתגלה על מסך המחשב. ידיו של פיטר על פניו והוא לוחש: "אני לא מאמין. אני לא מאמין. איך היא עשתה לי את זה. מכשפה אמיתית. כלבה., לא יכול להיות שזה קורה לי, קרן שלי היא אחרת. זה לא אמיתי., פיטר לא מרגיש שקרן עומדת מאחוריו, שומעת אותו, ניגשת ומחבקת אותו בכל כוחה. מנסה לחנוק אותו. פיטר שומע את צחוקה וחושב לעצמו "שטן אמיתי". אני חייב להתעורר מהחלום הנורא הזה." קרן מרפה מעט, משחררת את ראשו. הוא מסתובב ורואה את קרן בפיאה שלה. הוא המום. מסובב אליה את ראשו, רואה אותה פעם על המסך ופעם במציאות ושומע את צחוקה המתגלגל. הוא מושך לה את הפיאה, משתחרר מחיבוקה ובורח כשהפיאה בידו עד קצה החדר. קרן מתקרבת אליו, פותחת את תיקה, מוציאה באיטיות פרח סחלב לבן, מגישה לו את הפרח אבל הוא פוחד ונרתע ממנה. קרן לוחשת: "בוא למיטה." היא אוחזת בידו אבל הוא נאבק בה. הפרח נושר על הרצפה, הסכין היפנית נוצצת בידה, היא מנסה בכל כוחה למשוך מידיו את הפיאה, אך פיטר נותן לה סטירה מצלצלת, הסכין נשמטת מידה ונופל. פיטר צורח על קרן: "שיקרת לי. אני האמנתי לך ואת שיקרת. אני כל כך אוהב אותך." דמעות זולגות מעיניו. דרך הדמעות הוא רואה פעמיים את קרן, פעם מולו ופעם מאחוריו, מעל גבי מסך המחשב. גם קרן רואה את עצמה על המסך ובוכה: "לא, לא, לא שיקרתי לך. ניסיתי לגרום לך לעזוב אותי. מפני שאני אוהבת אותך. ולא יכולתי לעזוב אותך. לא יכולתי לעזוב. אתה לא יודע איך זה. אתה לא יודע איך זה. לישון עם מישהו שנוגע בך וגורם לך כאב. אפילו שאתה לא מכיר אותו ובקושי יודע מה שמו. אז מה אם אכלנו פעם ביחד ארוחה. הם תמיד פוגעים בי ולא רוצים להפסיק. אני מבקשת והם לא מפסיקים. הסכין מגינה עלי. אבא נתן לי אותה ואמר לי 'את שלי, כל גבר שיתקרב אליך וינסה לנגוע בך, תפגעי בו בסכין ותשמרי על עצמך.'" קרן מתמוטטת על הרצפה. פיטר מתקרב אליה ומחבק אותה. "אני אוהבת אותך. אני אוהב אותך עד יום מותי." "גם אני." ממלמל פיטר. המפקח גן, הבלש סנטר, החוקרת מרי וכיתת שוטרים רצים שלופי אקדחים בחדר המדרגות ומתפרצים לדירתו של פיטר. "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" אומר לשוטרים פיטר בכאב "אפשר לסגור את המחשב." פיטר מסתכל על המסך הריק, השחור, אינו יכול לעצור את דמעותיו. השוטרים מקיפים את קרן ואת פיטר, מפרידים אותה ממנו, קושרים את ידיה באזיקים. פיטר מתיישב כואב, פגוע ושבור. קרן מתבוננת בו ובשפתיים קפוצות אומרת: "מיקי מתה. הלוייה מחר באחת עשרה." הטלפון של גן מצלצל: "גן מדבר" כולם מסתכלים עליו. הוא מנתק ואומר להם בקול שקט: "מצאו את דיוויד רובי מת במעלית הבניין של קרן בירד." שבוע לאחר המאסר של קרן בצהרים רואים באמצע הכביש בין המכוניות גבר לבוש שחורים, טס על גלגיליות, לא מתייחס לתנועה, מסכן את חייו ממש מתחת לגלגלי המכוניות החולפות במהירות. אחד הנהגים צועק לעברו: "מה עניינים אתך בחור, אתה חושב להתאבד? למה אני?" פיטר מביט בו, לא עונה, מגביר מהירות וטס על הכביש. מסביב צפירות עולות ויורדות נשמעות לו כמו תפילת אשכבה. על פניו זיפי שיער בנות שבוע.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.