קולט


"כאשר סוג מסוים של קניבליות גווע ונעלם, גם האחרים יוצאים עמו, כפרעושים מגופו של קיפוד מת." מתוך האוטוביוגרפיה של קולט. האם יוצא מכך שהצמחונים יצריים פחות?

סידוני גבריאל קולט (1873-1954), הידועה גם בשם העט שלה וילי, הייתה סופרת, מחזאית, עיתונאית, שחקנית ורקדנית עירום, אשת שערוריות מרבה בעלים ואהובות, נשיאת האקדמיה על שם האחים גונקור. אחדים מגיבורי ספרי - פילגשים שובות לב, פילגשים מזדקנות, נערי אהבהבים יפהפיים וחדלי מעש, אמני מיוזיק הול - הקנו לה שם של סופרת "קלילה", ודימוי זה האפיל על גדולתה של אמנית מן השורה הראשונה בספרות הצרפתית. רק מאוחר יותר התחזק קולם של מבקרי ספרות הרואים בה יוצרת שסגנונה מצטיין בדיוק ובגמישות נדירים, ואנדרה ז'יד הצהיר שלא מצא בספריה "אף לא שורה אחת נדושה, אף לא מילה אחת מיותרת". בעיקר יצאו לה מוניטין עם פרסום יצירותיה האוטוביוגרפיות, ש"הולדת יום" היא החשובה בהן. פמיניסטיות נוטות לראות בקולט נושאת דגל ולמתוח קווים מספריה אל תיזות מרכזיות שעניינן "המין השני". אין לומר שקולט הייתה פמיניסטית במוצהר, אבל יצירותיה אכן מבטאות את מאבקה של האישה במאה העשרים. כמעט כל ספריה מסתיימים, אחרי ייסורים ותהפוכות, בכשלונה של האהבה הרומנטית, במותו הממשי או בניוונו הרוחני של הגבר, ובפרישתה של האישה לחיים מסוגרים ועם זאת עצמאיים יותר. תחילה הייתה סופרת צללים של בעלה וילי, שהיה מוציא לאור וחתם על חמשת ספריה הראשונים שזכו להצלחה מסחררת. וילי, שעמד על כשרונה, נעל אותה יום יום בחדרה ותבע את מנת הספרות היומית. אלמלא זה ספק אם הייתה קולט שולחת ידה בכתיבה. כשעמדה לפני האקדמיה ונלחמה על כך שהיא היא הכותבת, הכחיש בעלה. קולט קראה תיגר ואמרה שאדרבה, יספר נא וילי על מה מסופר ב"קלודין" והוא לא ידע את הפרטים. קלודין הכתיבה תספורת קצרה, צווארון, גרביים וכו'. גם מותה לא היה נקי משערורייה: הארכיהגמון של פאריס סירב להתיר לה קבורה נוצרית. קולט נקברה קבורה אזרחית אבל הייתה האישה הראשונה בתולדות צרפת המודרנית שבאה אל מנוחתה בטקס ממלכתי. סיפורה של קולט, בחייה כביצירתה, הוא סיפור מאבקה "לשאת את שמה שלה בפני החוק בספריה ובמשפחתה". היא נאבקה לעצמאות חברתית, כלכלית ורגשית. היא לא הייתה בדיוק פמיניסטית. סימון דה-בובואר האשימה אותה בברוגניות יתר אבל גם הציבה אותה בין "הנשים הגבריות, המנהלות ביד רמה קריירה, חיי אהבה ואמהות מפני שהן להתעלות מעל הרפתקאות הגוף". קולט לא התכחשה מעולם לנשיותה, ובמצח נחושה יצאה לנגח את הטאבו החברתיים, שהצמיתו נשים כנסיכה דה-קלוו וכאמה בובארי. שני דברים מכריעים עיצבו את אופייה של קולט ואת ראיית עולמה: ילדות בחיק הטבע בין שתי דמויות קוטביות - אמה, סידוני, שלא נכנעה למוסכמות, ובמות בעלה הראשון, האלכוהוליסט, נישאה למאהבה, סרן בדימוס ז'יל ז'וזף קולט, נאמנה לאמונתה ש"יש להניח לנשים לבחור את אבי ילדיהן", ואביה - דמות טראגית, דון קישוטית במקצת. דמויות הגברים בספריה מטפלות באב מנושל מגבריותו ובבעל הכרוך אחר עצמו. גיבורותיה שאפו לפרוש מן האהבה או לחליפין לכונן מערכת יחסים שבה מוותרים שני הצדדים על יצר הרכושנות, השולל מבן הזוג את קיומו כישות עצמאית. תפיסת האהבה שלה הייתה: שתי חירויות החיות זו בצד זו ואינן מכרסמות או מחסלות זו את זו. האישה ניחנה בתכונותיה של דמטר אלת האדימה: נדיבות, ניחומים והרמוניה מלאה עם הטבע ועם בעלי החיים או כפי שאמר קוקטו: "דמות האישה בעולם העתיק, נותנת חיים נצחית, שאינה בושה בבטנה." בעולמה של קולט תופסים הטבע והניסים המתרחשים בו כדבר יום ביומו את מקומו של אלוהים, והאדם שואב כוחו מסקרנות שאינה יודעת שובעה, וממבט שאינו חדל להיצמד אל המציאות. כמו אלבר קאמי היא חותרת להשתלב במעגל הנצח של הטבע ובמקצבו, מעגל שבו החיים והמוות הם אך רגעים עוקבים ואינם מעוררים בה כל פחד. היא כותבת ב"הולדת יום" משפטים נפלאים כמו: "גברים אוהבים את מעוני, שאין לו אדון… אני, שאין לי תוכניות, קשובה לתוכניות שהם רוקמים." וגם "אישה תובעת לה מכורות כמספר אהבותיה המאושרות. היא גם נולדה בכל מקום שכאב האהבה העלה בו ארוכה." וגם משפט שובר מוסכמות כמו "אחת המטבעות השחוקות של קיומנו - האהבה - פורשת לה מחיי. האינסטינקט האימהי, אף הוא מטבע שחוקה מאין כמוה. אך נחלצנו מהם, וראה זה פלא: הכל עולז, רבגוני ונתון לנו בשפע." ונסיים בהומור של קולט: "מה צדק אחד מבעלי, שהוכיחני על פני: מה אתך, אינך מסוגלת לכתוב ספר, שלא יעסוק באהבה, בבגידה, ביחסים שיש בהם ספק גילוי עריות, ובפירוד? אין משהו אחר תחת השמש? - אלמלא נחפז לרוץ, יפה תואר היה ושופע קסם, לפגישת אהבים, היה אולי מלמדני, מה הוכשר למלא את מקומה של האהבה ברומן ומחוצה לו…"


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.