שואה שלנו


עמודים לספרות בעברית/ זמורה ביתן אמיר גוטפרוינד שנת 2000, 439 עמ' שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי. יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים: עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות ותוספות של דמיון

א.ב. יהושע בספרו "הקיר וההר" כותב על כך שקורבנות השואה עלולים להפוך לבלתי מוסריים ואילו התליינים עשויים גם להתחרט ולהזדכך. או לפחות בניהם. טוב עשה המחבר שמצא טובים ורעים משני העמים ולא צבע את השואה בשחור לבן. זהו ספר מסעות. מסע בין דמויות אמיתיות ודמויות בדויות. מסע בין דמויות של קרובי משפחה שנספו, אבל זכו בספר זה, רק בספר זה, להמשיך את חייהם במדינת ישראל. כמו למשל, סבא לולק, הקמצן האגדי, שמסרב לתרום למלחמה בסרטן או למלחמה בתאונות דרכים או בעצם לשום מטרה, כיוון ש"אנשים צריכים למות ממשהו", וסבא חיינק, שמתעקש לחיות חיי איכר פולני בור בלב מדינת ישראל. ועורך דין פרל, שמצטער שתלו את הנאצים לפני שהניחו להם להגן על נקודת מבטם. ומסע המסעות – סבא יוסף הצדיק, שגנרל נאצי חולה-אהבה מצרף אותו משום מה לשיטוט מטורף בין מחנות הריכוז וההשמדה, בחיפוש אחר אהובת הגנרל הנמלטת. "מה בעצם קרה שם בשואה?" לכל דמות תשובה, והתשובות מנסות להפריד בין השואה "שלהן" ובין השואה המוכרזת כיום פעם בשנה, בצפירה, ובטקסי בית ספר עם בריסטולים שחורים ודקלומים על גפרורים שלא כבו. לכתוב על השואה הוא אחד הדברים הבעייתיים ביותר. כל מי שעבר את השואה בעצמו, וגם בקרב בני הדור השני, מסתובבת תחושה של בעלות. כל אחד אחר "לעולם לא יוכל להבין זאת" וכל ניסיון של האחר לכתוב על השואה נחשב מייד להזנייתה. אני לא מסכימה עם התגובות הרכושניות האלה. גם דוסטוייבסקי כתב על רוצח מבלי לרצוח וז'ול וורן המציא צוללת וסיפורי מסעות מבלי שעזב את הכורסה בחדרו. מי שכותב על השואה היום לא שוכח, מעלה ראייה חדשה מוצללת בפרספקטיבה, ושומר בתודעה את האירוע המזעזע הזה. אמיר גוטפרוינד הוא יליד חיפה, 1963, זהו ספרו הראשון הרואה אור.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.