שירים וחיבוקים ואינטרנט


"החיים" אמר בוסקליה שמת לפני כשנתיים, "הם גן עדן למי שאהבתם לדברים עזה ונלהבת."

לפני ימים אחדים עמדתי בתור בדואר. אני סולדת מסידורים: דואר, בנק ואפילו קניות. ברגעים כאלה כשאני עומדת בתור לסידורים אני מהרהרת הרהורים נוגים על מצבו של האדם. עוד אני שקועה בהגיגי בוקר ומתאמצת בכל כוחי לשמור על מקומי בתור (אשנב אחד בלבד מאוייש ),נכנס אדם לבית הדואר, לבוש בחליפה שלשה חלקים וציפורן בדש המקטורן. שמונה וחצי בבוקר. אני בסמרטוטים וטיפות השינה זולגות מעיני. והוא, זה הנתון בחליפה, מתחיל לשיר. כך סתם. קודם האינטרנציונאל ואחר כך שיר שלא שמעתי שנים. ואז הוא פונה אלינו, העומדים בתור ומתריס בשאלה: "אי אפשר לקבל כאן חיוך?" ואני קדורה , אינני מגיבה. רק אמריקני אחד במבטא כבד מצטרף אליו ועד מהרה משתתק אף הוא. לו יכולתי להשתחרר, לו יכולנו כל העומדים בתור להתחיל לשיר ולפתוח את היום בשמחה, בשירה חדשה. איזה יופי זה היה יכול להיות. ועוד חשבתי שיכולנו לשלב ידיים ולשיר ולהתחבק זה עם זה בשמחה. וזכרתי שעל הדברים האלה של האהבה והשמחה הבלתי נדלים דיבר וכתב ליאו בוסקילה. ליאו בוסקליה היה פרופ' באוניברסיטה שלימד על האהבה הוא היה ד"ר לאהבה.לאנשים, לחיים, לאהבה הגדולה המופשטת,זו ההופכת את החיים למשהו כדאי. "החיים" אמר בוסקליה שמת לפני כשנתיים, "הם גן עדן למי שאהבתם לדברים עזה ונלהבת." כשיצאתי מבית הדואר מאוכזבת מעצמי, נזכרתי בקטע שבו מספר בוסקלייה על קוראת שכתבה לו שהיא החליטה ליישם את תורתו: קנתה זר מרגניות ונתנה ממנו פרח פרח לעוברים ושבים. היא נדהמה לגלות עד כמה אנשים לא היו מוכנים לקבל ולעיתים אף דחו את היד המושטת. רק מעטים לקחו את הפרח בחשדנות. האם דמיתי למי שלא יכול לקבל פרח כשלא נטלתי את השיר בבית הדואר? בבית גלשתי היישר לחנויות הספרים , בעברית, בתקווה למצוא את ספריו של בוסקלייה. רק אחד מהם נמצא לי בביתי "אוטובוס 9 לגן עדן". במיתוס בוסקלייה לא היה. גם בדיבוק לא היה ולו גם אחד מספריו הנפלאים של לאו בוסקלייה . בסטימצקי היה רק ספר אחד. זה שיש לי בבית. ואני מכירה עוד ספרים של לאו. אני קוראת לו לאו כי במחשבותי על אף שמעולם לא הכרתי אותו הוא קרוב לי. השבועון טיים כינה את בוסקלייה "מר חיבוק" והניוזויק "נסיך החיבוקים". לאו בוסקלייה גדל במשפחה איטלקית גדולה שבה חיבוקים ונשיקות הם דבר מקובל. במשך חייו הוא למד שלא כל האנשים אוהבים שמחבקים אותם ובעיקר בארצות האנגלו- סקסיות. וההפסד גדול בעיניו. בכתביו בוסקלייה מציע לאנשים להפגין חיבה לחיים, לעולם, באמצעות החיבוק, להתקרב זה לזה ולקבל זה את זה, ללא תנאי. צאו לעולם וחבקו זה את זה ,אומר בוסקלייה. "קירבה מרחיבה את העולם." באינטרנט יש איזורים מלאי אהבה. רכים וזורמים כמו הפילוסופיה של בוסקלייה:"האיש שהחזיר לאנשים את החיבוק". אחד מהם הוא "שבוע החיבוק העולמי". "שבוע החיבוק" הוא דרך לקדם קבלה ללא תנאי. בוני האתר מקווים שעל ידי כך שבמשך שבוע אנשים ברחבי העולם יחבקו זה את זה אנשים ילמדו לקבל זה את זה. בכל יום מימי "שבוע החיבוק" שיחול בין ה 17-23 ביולי שנה זו, הכל מתבקשים לחבק לפחות שלשה אנשים בכל יום, וכל אחד מאלה שהם חיבקו , יחבק עוד שלשה. והם מוסיפים:" יש לבקש רשות לפני החיבוק". ואני כבר רואה בעיני רוחי איך אנשים בכל מקום ומקום מתחבקים. ואני צוחקת, צחוק כזה של שמחה. של ילדים. בוסקלייה אמר שצריך ללמוד להרחיב את מושג האהבה. כי כשמרחיבים אותו אזי שיחת טלפון אחת שבה אומרים מילים טובות אחד לשני יכולה לחולל פלאים. אנחנו יודעים את כל זה. אבל. מה בעצם עוצר בעדנו. למה הייתי כל כך קפואה בבית הדואר? חזרתי לאתר של בוסקלייה. וכאן חיכה לי מבחן בנושא האהבה. בין השאלות שעניתי עליהן היו השאלות הבאות: האם גרמתי היום, לזולתי לחוש שמחה, לצחוק או לפחות לחייך? האם סלחתי לאחרים על היותם לא מושלמים? בקבוצות הדיון באתר אנשים ביקשו עזרה וקיבלו עצות, כמו בקבוצות אחרות. מישהו כתב על מותו של צרלס שולץ שיצר את סנופי ופינטס , ובוני האתר של בוסקלייה סיפרו לו שבידם הציורים הראשונים המקוריים של פינטס ששולץ הקדיש לבוסקלייה. דברים כאלה יכולים להופיע בהרבה מקומות באינטרנט ובכל זאת היתה תחושה של משהו אחר. קשה היה לי להתנתק מן האתר של בוסקלייה. רציתי להישאר בו עוד ועוד כדי שעוד משהו ממשנתו ידבק בי. בוסקלייה הקים את קרן פליציה felice. מטרת הקרן היא לעזור לאלה שהקדישו עצמם לעזרת הזולת. כשהיה לאו לפני שנים בהונג קונג הוא פגש פליט סיני בשם וונג שחי בעוני ובמצוקה יחד עם בני משפחתו .כדי להשיג עבודה היה עליו ללמוד אנגלית. לוונג לא היה כסף לשלם ללימוד האנגלית ובוסקלייה שילם עבורו. וונג למד את השפה ומצא עבודה. שנים אחר כך הוא רצה להחזיר את חובו ללאו, אך לאו אמר לו:"תן את הכסף למישהו אחר שזקוק לו". וכך החלה פעולת שרשרת של נתינה ונתינה ונתינה, אנרגיה עצומה של נתינה זורמת. זו מטרתה של הקרן שבוסקלייה הקים, ליצור פעולת שרשרת של אהבה ונתינה. ואני חושבת כך לעצמי: אולי כאן אצלנו נתחיל שרשת כזאת? השרשרת כבר התחילה ,תחילתה בשיר בדואר המשכה בכתבה זו וההמשך ---בידכם. אתרים המוזכרים בכתבה: חנויות ספרים: מיתוס www.mitos.co.il דיבוק http://www.dbook.co.il סטימצקי http://www.steimatzky.co.il האתר של בוסקלייה http://www.buscaglia.com קרן פליציה http://www.buscaglia.com/felice.htm שבוע החיבוק http://oac3.hsc.uth.tmc.edu/~bardoin/hugs


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.