שקיעה - אייזיק אסימוב


את הסיפור "שקיעה" פרסם סופר המדע-הבדיוני (מד"ב) האמריקני, המפורסם ביותר עד היום, אייזיק אסימוב (1992-1920), יהודי אמריקני ממוצא רוסי, בשנת 1941, בהיותו בן עשרים ואחת.

הסיפור פורסם ב: "Astounding Science Fiction", (ASF) , אחד משני כתבי העת המפורסמים שיוחדו באותן שנים לפרסום סיפורי מד"ב, ועורכו, ג'ון קמפבל הבן, תמך באסימוב הצעיר באותן שנים. אגב, כבר באותה שנה, 1941, קיבל אסימוב את התואר השני שלו בכימיה. את התואר השלישי קיבל ב: 1948, ומאז התפרנס מעבודתו כפרופסור לכימיה, וחיזק בעובדה ביוגרפית זו את הדעה שהמדע הבדיוני נכתב על ידי אנשים בעלי השכלה מדעית או טכנולוגית ולאנשים בעלי השכלה כזו. אם כי, כפי שאראה תכף, המד"ב בתחילת דרכו בארה"ב, נשא אופי של "ספרות זולה", תרתי משמע. מאז התפרסם, נחשב הסיפור לסיפור המד"ב המפורסם ביותר בכל הזמנים, ולא תמצא אנציקלופדיה (אמריקנית) למד"ב, והן רבות, שלא מוזכרת בה עובדה זו בערך "אסימוב" ובערכים קרובים. יש להבחין בין הסיפור "שקיעה" לבין הספר (רומן) הנושא אותו שם, ונכתב גם הוא על-ידי אסימוב. חוזרת כאן עובדה מעניינת בהתפתחות המד"ב. המד"ב (האמריקני) התפתח בסיפורים קצרים, שנמכרו למגזינים של סיפורים קצרים, שחלקם היו מצויירים ונשאו אופי פופולרי עממי, שקשרו לסיפורי רוחות ושדים היה ברור. משהגיע הסיפור, מיידית, להצלחה האדירה לה זכה, התפתה אסימוב להפוך אותו רומן, וקלקל בכך את הסיפור שעלילתו "נמתחה", ומשמעותו לא התפתחה בכך. הנטייה להפוך סיפורים קצרים לרומנים, או בדרך כלל, להפוך אותם סדרות, היא נטייה טיפוסית לספרות המד"ב; ספרות שהחלה בסיפור הקצר, שהתבססה על מכירה ועל קשר מתמשך (ורוחי) עם קהל הקוראים. גם אסימוב עצמו כתב סדרות. כך היא סדרת סיפורי הרובוטים שלו, שנוצרה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה, בה רעיון המכונה האינטליגנטית והעובדת במקום האדם משך לבבות של קוראים רבים, כפי שגם הפחיד אותם, בהנחה שהגולם עשוי לקום על יוצרו. לעומת זאת סדרת הרומנים שלו, 'המוסד' (תורגמה לעברית והופיעה בהוצאת 'מסדה', מקום בו הופיעו מרבית ספרי אסימוב בעברית), מוכרת כפסגת כתיבתו של אסימוב. אסימוב לא נחשב לסופר למהדרין, אלא לאדם אינטליגנטי, בעל תפישת עולם מקורית, רעיונות מבריקים, ויכולת עבודה (כתיבה) ראויה לציון. יכולת כתיבתו הבלתי נדלית גבלה בפטפוט המפורסם שלו, בהופעותיו מחוץ לתחומי הספרות. במבואות המפורסמים שכתב לסיפוריו, ובהופעותיו הרבות נודע בדיבורו הלא-מוגבל ובהתרברבות העצמית שלא הייתה קטנה. הוא עצמו חיזק, בהופעתו החוץ ספרותית, את העובדה שהוא חסר "השכלה של סופר": "אני פשוט כותב, בכל דרך העולה על דעתי, ומהר ככל שבא לי. וזו הצורה בה כתבתי את שקיעה", הוא עצמו כותב במבוא לסיפור, הפותח את לקט סיפוריו הקצרים שהופיע בשנת 1969, לציון שלושים שנה להתחלת כתיבתו. שקיעה מספר סיפורה של תרבות - סיפורו של כוכב - שילידיו (דמויי האנוש) חיים באור מתמיד, ואינם יודעים מהו חושך, מהו לילה. הכוכב, בו מתרחשת העלילה, לאגאש שמו, נמצא בתחומן של שש שמשות. תנועתן בשמי לאגאש, כולל שקיעותיהן ואפשרויות ליקוין על ידי ירח, הן כאלה שתמיד שמש אחת לפחות נמצאת בשמי הכוכב. אלא, שאחת לאלפים ארבעים ותשע שנים (כך החליט אסימוב, ואינני יודע מדוע בחר דווקא מספר זה), נוצר מצב בו השמש ביתא הקטנה והחיוורת מכולן נמצאת לבדה בשמי לאגאש, ואז חל ליקוי מלא שלה על ידי ירח המצוי גם הוא בשמי הכוכב. כך, כל פני הכוכב נכנסים לעלטה הנמשכת זמן קצר. בזמן קצר זה נחשפים בני הכוכב לחשכה ולאינסוף הכוכבים שזורחים בשמיהם, והם, מפחד העלטה הנוראה שלא ידעו אותה, ומפחד אורות השמים הצלולים והרחוקים שעולים בשמיהם, אורות הכוכבים המדהימים שלא ראו, הם ואבותיהם, יוצאים מדעתם. צורתו של הטירוף היא צורת חיפוש אור בכל מחיר. הם מבעירים הכל, שורפים את כל שיצרה תרבותם ומכלים את חייהם באש. המעטים ששורדים ליקוי קצר זה יצאו מדעתם. אין הם מסוגלים לשקם את תרבותם שקרסה. חיי יצורי התבונה על פני הכוכב מתחילים מחדש, כשבידי בניהם של המטורפים ששרדו את השקיעה, זריחת הכוכבים והשריפות, חסרי זיכרון של תרבות אבותיהם. הם שבים ומקימים תרבות מראשית. התרבות החדשה-מחודשת אינה יודעת על הליקוי הצפוי. הם צריכים ללמוד הכל מחדש, וליצור הכל מחדש, עד שאחרי אלפים ארבעים ותשע שנים נוספות שבה התרבות שיצרו ונחרבת כתרבות קודמיהם. הכל חוזר מבראשית. בכל תרבות "חדשה" כזו נשמרים סיפורי השואות שקדמו כמיתוסים לא ברורים. הם יודעים, למשל, בזיכרון עמום, שקדמו להם, לפחות, תשע תרבותיות דומות להם שחרבו באש. אך אינם יודעים מדוע קרה הדבר. תרבות הכוכב נחלקת לשלוש קבוצות של בעלי ידע: הקבוצה הדתית, קבוצת הכוהנים שהיא בעלת "ספר הגילויים", כתבי דת, המספרים, בעצם, בשפה נמלצת, בעקיפין, ותוך עירוב פולחן וסיפורים נוספים, את סיפור השקיעה והטירוף ושרפת התרבות שבאים בעקבותיה. קבוצת המדענים, מדעי-טבע ומדעי-אדם, המנסה ללמוד את הנושא מחדש בכל תרבות, לצבור ידע שיקדים את הרעה, ומנסה, כשברור שליקוי החמה קרוב והידע שזה עתה נצבר יכלה בשריפה הקרובה שיבעירו בני הכוכב, לשמור על ידע זה, כדי שבני התרבות הבאה יתחילו מנקודה גבוהה יותר של ידע, ויהיה סיפק בידם להתכונן לשואה הצפויה. וקבוצת העיתונאים, אנשי התקשורת, שמשפיעה גם היא על הדרמה שלפני ליקוי החמה ועל התנהגות בני התרבות לקראת סופה, באמצעות שליטתה בצינורות המידע העובר לתרבות כולה. מבין השלוש, הקבוצה השלישית, קבוצת התקשורת, מגונה על-ידי אסימוב באופן ברור. היא, למען פרסום, כוח וכסף, מוכנה לתמרן, מניפולטיבית, בהתנהגות בני הכוכב. אבל גם קבוצת אנשי הדת מגונה על ידו. למרות שבספריהם קיים הידע שיכול לאפשר, לאחר בחינה "מדעית" שלו, להגן על תרבות הכוכב, הם שומרים על צורת הניסוח המעורפלת מכל משמר, מתנגדים לכל פרשנות מדעית והגיונית של הכתוב בספריהם, ולמעשה רואים את הכתובת על הקיר, ומסרבים להבין את אשר כתוב בה. חשוב להבין כי אסימוב, כאיש מדע צעיר ואופטימי בתוך מלחמת העולם השניה, בוחר דווקא במדענים כנותני התקוה. האופי המשלי של הסיפור, בעצם מלחמת העולם השניה, ברור. אבל אנו יודעים גם מתרבותנו את הסיפור על "עולמות" שקדמו לנו ונחרבו. רעיון הקיים גם במחשבה היהודית העתיקה, אבל לא רק בה. אפשר לראות כאן את חשיבותו של המד"ב. מצד אחד, הסיפור "שקיעה" הוא סיפור משלי שטוב לזמנו. מצד שני, זהו סיפור פילוסופי, המדבר על תחושת "מלחמת גוג ומגוג", "אפוקליפסה", קץ כל זמן", שחיינו מלאים בה, ועל סודה אנו תוהים. עד כאן להיום.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.