שקרים סקס זנות וסדומזוכיזם באמנות


תמונת מצב של האמנות המוצגת במחוזותיו מגלה נטייה גוברת והולכת לעבר הצגת נושאים שבעבר היוו טאבו.

בגלריית המדרשה ברחוב דיזנגוף ובמוזיאון הרצליה לאמנות מוצגות עבודות של תלמידי המדרשה תחת הכותר "הלשנות". העבודות כוללות צילומים, מיצבים, מיצגים ואמנות וידאו. אוצר התערוכה בגלריית המדרשה דורון רבינא מגדיר את התערוכה כתערוכה אקטואלית על שקרים מהעבר. בין היתר יש התייחסות לדמות המשמעותית של מרסל דשמפ ( זה שהציג את המשתנה וקרא לה " המזרקה"), שנהג להציג את עצמו גם כאישה בשם: רוז סה לה וי. כמו כן מוצגת, בין היתר, הביוגרפיה הדמיונית של מאיר אגסי שהוצגה בעבר גם בגלריה האוניברסיטאית באמנות. תפקיד ומהות האמנות הוא נושא קרדינלי המקבל בתערוכות אלה התייחסות המדגישה את מעשה האמנות כיצירת בדיון. במוזיאון הרצליה מקבלים את פני הבאים הסדרה "תל-השומר" הכוללת את צילומיו המבוימים של איתן זיו משנת .. האמן מציג את עצמו כגוסס בבית החולים ובני משפחתו באים לבקרו. גדעון גכטמן יצר מודעת אבל של עצמו עוד בשנות ה-70 ( עבודה שמוצגת בגלריית המדרשה). עבודה מעניינת במיוחד בהרצליה היא המיצב של נגה אל חסיד והילית מנדלבליט. העבודה מקימה לתחייה בחללו מאפשרת פסיעה לתוך ציור דמיוני במיצב פיסולי התלוי מהתקרה. כמו בסרטים: " החלום של ון-גוך"( אקירה קורהסווה), "הפסיון" ( גודאר) ן" גויה בבורדו" ( קרלוס סאורה), שבהם קמים ציורים לתחייה- גשר לנגלווה של ון גוך, "משמר הלילה" של רמברנדט, "כניסת הצלבנים לקונסטנטינפול" של דלקרואה ו 3 במאי 1818 של גויה. יש מתח בין דו ממדי ותלת ממדי, נפחי ושטוח, ציור ופיסול, מוחשי ומדומין, וירטואלי וממשי ומציאות ואמנות. דוגמא מעונינת נוספת המקשרת אותנו לנושא הזנות מופיעה באחד מצילומיו של אייל גזיאל, מתוך הסדרה: "זכרונות ילדות", הכוללת צילומים מקרית טבעון כשהייתה עדיין מעברה. בצילום נראית אישה עומדת ומחכה לקליינטים. נקודת המבט הילדותית התמימה מדברת על המטפלת שלו שמחכה בתחנה. ובמוזיאון יד לבנים בפתח תקווה הוצגה תערוכה שהתמקדה בין היתר בנושא הזנות. הנושא חוזר גם במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, ששינה את פניו ומציג תערוכה עדכנית, מעניינת ורבגונית של מיצגים, מיצבים, צילומים ועבודות וידאו. בקונגרס בינלאומי שנערך במוזיאון בין ה-7 ל-9 לדצמבר, תחת הכותר : " זהות מיגדרית, תיפקוד מיניות בתרבות היפנית" ניתנה סידרת הרצאות על ידי מומחים מהארץ, מיפן ומארה"ב תוך התייחסות לתופעות חברתיות, פסיכולוגיות ואמנותיות והשינוי התהומי שחל בחלק מהחברה היפנית ביחס למעמד האישה, תפקידי גברים ונשים, פמיניזם, המומחשים דרך העבודות בתערוכה. איילת זוהר האוצרת של התערוכה השכילה לבחור עבודות של אמנים אוונגרדיסטיים ולזמן לכנס מומחים כמו יעקב רז מאוניברסיטת תל אביב, מיצ`יקו קאסאהארה- פמינסטית אוצרת המוזיאון לאמנות עכשווית בטוקיו, סיומי טקאהשי מאוניברסיטת פנסילווניה ומומחים רבים נוספים. ההרצאות האינטרדיסציפלינריות דנו בשינויים החברתיים שחלו ביפן בקשר לתפקידים המסורתיים של האישה והגבר והוזכרו חלוצים וחלוצות בתחום ההטפה לשיוויון המינים. כמו מה שנכתב למשל בסוף המאה ה-18 על הצורך בחינוך נשים, כדי לקדם את התפתחותן. הניסיון להראות שיש תכונות "נשיות" ו"גבריות" בכל אדם התבטא במילים: "אישה יכולה להיות גם יפה וגם אמיצה ולוחם יכול לשים פרח בדש בגדו....". הושדימה פמיניסטית שבשנת 1915 הבינה את חשיבותה של התדמית והלבוש ואת הצורך בשינוי ושינתה את בגדיה מקימונו יפני מסורתי לבגדים מערביים. שינוי הבגד פתח בפניה דלתות ואפשרויות שהיו חסומות בפניה כשלבשה את הבגדים המסורתיים. אישה צריכה להיות מיוחדת כדי להצליח! ברכה אטינגר מאוניברסיטת לידס ובצלאל הביאה פרספקטיבה מעניינת מנקודת מבט פסיכואנליטית על תפקיד הרחם. לדבריה הרחם הוא "אפרטוס חושב" ולא קשור בהכרח לזכריות או נקביות. ההתייחסות השונה לתפקידים המסורתיים של האישה והגבר מומחשים בתערוכה בצורה חזותית, בסדרת צילומים המראים גברים בהריון. כמו כן ישנם צילומים רבים הסותרים את התדמית הגברית המקובלת ומראה גברים עתירי בשרים, נשים גבריות, אנדרוגנוסים, המופרואידים וכדומה. ההתייחסות לנושא התלבושת מופיע בסדרות המכילות עבודות כמו: "מחווה לאנדי וורהול" ,"אלוויס פרסלי", מלח בתלבושת לבנה ועוד. בין סרטי הוידאו בולט סרט הומוריסטי " הדרכה ל-48 תנוחות" בו נראית זונה ה"מלמדת" גבר תנוחות שונות. הסרט מלא הומור, תנועות מוגזמות של הנפות ידיים וכדומה. מיצג הוידאו של יוקו אונו" חתיכה קרועה", זוכה להצלחה מרובה ברחבי העולם ומכיל קטעים משנת 1964ומימינו. הוא מתייחס למנהג שאורחים נוהגים לגזור פיסת בד מבגד ה"מארחת". ( מזכיר את קריעת הבגד בקבורה?). מבחינת השאלה יש כאן פגיעה בגוף ובדימויו בכלל וסוג של בידור או אמנות המתייחסת לגוף. יש גם הסבר הקשור למסורת הבודהיסטית שמדבר על אחד השלבים בדרך של בודהה להארה הוא היה נמרה. כדי להאכיל את גוריה היא הייתה מוכנה שהם יאכלו את בשרה ( ההקרבה האולטימטיבית של האישה-האם). לקט התערוכות הנוכחי מדגיש פעם נוספת את האופי השונה של האמנות העכשווית השוברת תחומים בין המציאות לבין האמנות ובאופי הקונספטואלי (מושגי) של האמנות.


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.