תאומים ביומנה של איה- פונדקאית


הבוקר סוף סוף בא הקץ לייסורי חוסר הידיעה, לשבועיים מורטי עצבים של המתנה וחוסר ידיעה. (הסדר כאן אינו כרונולוגי): דר` איל טורפז שמומחה, בין השאר לקינסיולוגיה, הוריד לי את היד ופסק: אני דווקא מקבל "תאומים",

אבל מוקדם מדיי. חברה שמומחית בתחום הרוחני אמרה שאי אפשר לבדוק עם מטוטלת, כי יש המון רמות של קליטה וזה פשוט לא יעבוד. זה באמת לא עבד. חבר (זה מהסטייקים) שיכול לשים יד קרוב לבטן של אישה ולהרגיש אנרגיות של מחזור ושל הריון אמר שיש לי אנרגיה של הריון מהבטן, אבל הוא אף פעם לא ניסה בשלב כל כך מוקדם ו/או אצל מישהי שמפציצים אותה בהורמונים. לא הצלחתי להשיג את החברה ששואלת את כולן אם הן בהריון עוד לפני שהן יודעות (בלי טקט אבל עם הצלחה של 100%). ויקי איוביין (בתרגום העברי יוביין) מגלה בספרה "מדריך הבנות להריון ולידה" (ספר מצחיק עד דמעות עם אינפורמציה שאין בשום מדריך אחר) , שבהריון משתנה הטעם של הפרשות הנרתיק. המתוק אמנם אמר שיש לי טעם לוואי קצת מריר, אבל לא היינו בטוחים אם זה בגלל ההורמונים שאני לוקחת או בגלל הריון. ואז שילחתי אותו, במקביל להכנות המטורפות כרגיל לליל הסדר (האם יש אחוז קליטה נמוך יותר בתקופה זו של השנה? פתאום נראה לי טיפשי להחזיר ביציות לפני ליל הסדר, אם מתח הוא הגורם מספר אחת לאי-קליטה), פלוס התמודדות עם שני המלאכים בלי החיבוק המרגיע שלו בסוף היום – הייתי עצבנית כמו שלא הייתי מעולם והייתי משוכנעת שאף אחד לא ירצה להישאר בגוף הזה. בין שיחותיי עם איילת בשעה וחצי של המנוחה אחרי ההחדרה, עלה גם עניין הקליטה – האם וכמה. פעם היו מחזירים כמה שיותר עוברים, כדי "שמשהו ייקלט", אבל כמו שרוב העולם המתורבת הבין שעדיף להשקיע במעט ילדים מאשר לעשות מיליונים "כדי שמישהו ישרוד", כך גם הרפואה הבינה שלעובר אחד או שניים יש סיכויי קליטה גבוהים יותר, וגם נוצרות פחות בעיות של הריון מרובה עוברים (וכבר שמענו של השביעיות והתשיעיות של נוצרים מטורפים שלא עושים הפלות ודילולים). גם אליי, כזכור, החדירו שני עוברים, אלה שציוניהם 8 ו-7. לי היה ברור שיש קליטה, או בלשוני "ביום שישי אני נכנסת להריון" (בשבועות העקרים אספר על "ביום חמישי אני נכנסת להריון" של לפני חודשיים-שלושה). איילת, לעומת זאת, הלכה עם הסטטיסטיקה (1:4) ולא ציפתה לשום דבר. אני קיוויתי לקליטה של עובר יחיד. אמנם תאומים זה יותר כסף בפחות זמן, אבל אני רוצה את ההריון בשביל הכיף, והריון של עובר אחד זה יותר כיף יותר זמן. איילת התפללה לתאומים, אני עשיתי לעצמי דמיון מודרך לקליטה של אחד. הידעתן? לערביות יש אחוז גבוה ביותר של קליטת IVF בהחזרה ראשונה. למה? במילים של איילת "כי הן לא מתעסקות ב-", ובמילים שלי "לא מחזיקים מהן מספיק אינטליגנטיות כדי לספר להן על" סטטיסטיקות. הן באות להחזרה בידיעה שהן נכנסות מזה להריון – וכך קורה. אחרי הפצצת ההורמונים הורה לי פרופ` רון-אל (הייתכן? הוא דיבר אליי ישירות? אני לא זוכרת) להגיע ביום ה` ה-20, שזה היום, לבדיקת דם שתברר קליטה. אני לא ממש מבינה למה לא יכולתי לעשות בדיוק אותה בדיקה בקופת החולים שלי, שתי דקות מהבית ושלוקחים דם עד 9 בבוקר. אולי כי אז היה נראה כאילו אני צד באיזשהו אופן. ואני הרי אוויר. הגעתי לאסף הרופא בחמישה לשמונה בבוקר. דר` רוזנטל אמר בפסקנות שאין לקיחת דם אחרי 7:30, 7:45 גבול עליון. אבל כשהוא שמע שזאת בדיקת בטא (הורמון ההריון), הוא אמר: "אה, אז זה היסטריה" והסכים לקחת לי דם. על המדבקה שעל המבחנה היה כתוב, כמובן, שמה של איילת. אחר כך נשארתי קצת כדי לדבר גם עם דר` רזיאל על תופעות הלוואי של האסטרוגן, וגם הוא, כמו דר` רוזנטל בפעמיים שהתקשרתי במהלך השבועיים האחרונים – אמר שזה בטח כלום. נכון שזה קצת מעלה את הסיכוי לתרומבוזה, אבל זה שמעולם לא כאב לי הראש חוץ מאשר בזמנים שלקחתי גלולות או אסטרוגנים וחוץ מפעם אחת כשהייתי ממש על מפתן העולם הבא, זה לא אומר שזאת הסיבה לכאבי הראש היומיים שלי, ושאלך לרופא משפחה שיבדוק את הסיבה (תזכירו לי לכתוב הערה בנידון בשבוע שבו איה מספרת למשפחתה או בשבוע שבו איה מעלה זכרונות על תגובות משפחתה לג`וק הפונדקאות). אני באמת מקווה שזה כלום, כי גם דר` רוזנטל שלקח את הדם אמר שהוא נתקל בהתחלה בהתנגדות בווריד כמו קריש, או כמו צלקת - שלא אמורה להיות למי שלא נדקר זה למעלה משנה. אני נורא משתדלת לא להיות היסטרית, אבל כאבי ראש בעוצמה או בתדירות בלתי רגילים הם אחת מתופעות הלוואי הרשומות בעלון לצרכן תחת "תופעות לוואי המחייבות הפסקת טיפול והתייעצות עם רופא". בסוף לקיחת הדמים לקח דר` רוזנטל את מספר הטלפון שלי ואת זה של איילת. מה אומר ומה אדבר, התרגשתי. מישהו לקח את מספר הטלפון שלי. הייתכן שהם רוצים להודיע לי? נו באמת. בשעה 11 התקשרה איילת בדמעות והודיעה לי "את בהריון". איילת היא היחידה שמתייחסת גם אליי בתהליך. קצת הפתיע אותי שהיא לא אמרה "אנחנו", והאמת היא שאחרי יחס הרופאים, ציפיתי אפילו שהיא תאמר "אני". מהרופאים רק דר` קלריס נהרי מתייחסת גם אליי, ושימו לב שרק לה מכל הרופאים יש שם פרטי. ניסו להכין אותי להרבה דברים: הוועדה דיברה כל הזמן על זה שיהיו המון קשיים וזה לא יילך ועל כל הסיבוכים האפשריים והבלתי אפשריים; הרופאה שהחתמתי על הטפסים הזהירה אותי שההורים המיועדים מתייחסים אלייך כחפץ ששייך להם (היא, דרך אגב, אמרה שלא אצטרך לקחת שום הורמונים...). בשני המקרים התייחסו אליי. הוועדה שמה בראש מעייניה את טובתי. אף אחד לא דיבר איתי על זה שבתהליך ההפריה אֶמָּחֵק כאדם. האמת היא ששלב אסף הרופא יעבור בקרוב, ובינתיים אני לוקחת את כל זה כאנקדוטה. יש לי מספיק חיים מחוץ לצריפין כדי לדעת שאני כן קיימת. אבל לסיפור, בקיצור. שמחה גדולה. ישר טלפונים לכל העולם. אני לא הולכת לפרט כאן את כל התגובות ולבדות שמות לכל החברות שתמכו בי בכל התהליך (אלה שהתנגדו יידעו יחד עם המשפחה, כשתהיה בטן). כשהתקשרתי להודיע לדר` קלריס נהרי, היא שאלה מה ערך הבטא. האם זה משנה? כן. מסתבר שלפי ערך הבטא והיום לאחר החזרה אפשר לדעת את מספר העוברים. מעניין, אף אחד לא אמר לנו דבר כזה. התקשרתי לאסף הרופא לברר את ערך הבטא. ביחידת ה-IVF דבר ראשון שואלים מה שמי, ואני כמו מפגרת במקום לומר את שמה של איילת ואת מספר תעודת הזהות שלה (הוא רשום לי מאחורי הפתק עם המספר שלקחתי הבוקר), אמרתי שהשם שכתוב על התיק הוא כזה, ואני איה... נו, הם לא יכולים לתת לי את האינפורמציה הזאת (היא הרי לא שלי). איילת צריכה להתקשר. איילת התקשרה, חזרה אליי עם המספר 364, אני חזרתי איתו לקלריס, שפסקה – תאומים. בדיוק נפגשתי עם חבר ונכנסנו למקום הומה, ולכן לא ממש הצלחתי לדבר איתה ולהבין מה שקורה, אבל שמחה גדולה הציפה אותי. בן זוגי המתוק הבטיח שאם יהיו תאומים הוא יחזור מוקדם יותר, גם כדי לעזור לי וגם כי הלידה עשויה להיות מוקדמת, והוא עוד רוצה להספיק אותי קצת בהריון... טלפון חשוב נוסף היה לאביטל גרינפלד, גם היא שותפה חשובה. היא עוזרת לי בהריון בצד הגופנפש. כבר הודעתי לה שלא רק שהיא המעסה הצמודה שלי לכל ההריון, היא גם תעזור לי לוודא שהלידה תהיה טבעית. אם העוברים מסיבה מסוימת לא יסכימו להתהפך, היא תהפוך לי אותם בשיטת קיי, ואם הם יבוששו לצאת, היא תדריך אותם באותה שיטה. היא גם תבוא איתי ללידה, אם איילת תסכים, כדולה וכמעסה ולמקרה שביציאת הראשון השני יתהפך ויהיה צורך לשדל אותו בחזרה לעמדת שיגור. צפיתי פעם באביטל מדריכה זוג לקראת לידה, וממש התבאסתי שאת הלידה הזאת אני עוברת בלי בן זוג. העיסויים נראים לי נורא כיפיים אבל ביני לבין איילת אין יחסים של מגע. יתרה מזו, בכל פעם שאנחנו מחכות ביחד לבדיקה וכשחיכינו להחדרה, היא חוששת שיחשבו שאנחנו זוג. אותי המחשבה הזאת רק משעשעת, אבל נראה לי לא מתאים שהיא תעסה אותי. הרבה שואלים אותי אם אני לא פוחדת להתקשר לתינוק(ות). סיפרתי לאביטל, ולחברות האחרות, ואני מספרת גם לכן: בהריון הראשון, מרגע שראיתי את הפס השני על המקל, הייתי מאוהבת וכל תזוזה הביאה אותי לגן עדן. בהריון השני היה לי משהו הרבה יותר מעניין מחוץ לגופי. הפס על המקל היה "אה" והתזוזות היו "יופי. זה חי". ההתאהבות באה רק בשנייה של הלידה. בהריון הזה אמנם אין עדיין תזוזות, אבל נכון לעכשיו ההרגשה היא באמת כמו שחיים מגדיר – "בייביסיטר". המתוק חוזר יותר מוקדם! פתאום העולם נראה הרבה יותר קל, וגם עם הילדים הייתי הרבה יותר סבלנית. אני מקווה שזה יחזיק מעמד. ויקי איוביין מספרת ב"מדריך הבנות להריון ולידה" שבשניים מתוך ארבעת הריונותיה, היה זה פסיכולוג, ולא רופא שאמר לה שהיא בהריון. מה ששונה בהריון הזה הוא שיש לי שינויי מצברוח סטנדרטיים, שלא היו בקודמים. אני חושבת שזה קשור למציאוּת שלי. ביום ג` יש עוד בדיקות – דם ואולטרסאונד – שאני צריכה להגיע בשבילן לאסף הרופא באישון בוקר. מעניין אם הפעם ישתפו גם אותי בתוצאות...


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.