21 שאלות למלכת הבלוגים


21 שאלות ותשובות לאריאלה פיקסלר אלון מלכת הבלוגים,מנהלת בלוג תפוז "לבשל בקצב הסלסלה" http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=arifixi

לרגל חגיגת הבלוגים החדשים של נש"ר שמענו מאריאל פיקסלר אלון,"רזים" מעולם הבלוגים. אגב אריאלה בחודש אחרון להריונה והמילה רזים אינה תואמת אותה בימים אלו שהיא נראית כהר געש גועש מבשל ומטייל. "רז" נוסף לגבי אריאלה הוא שהיא תנהל בנש"ר בלוג גורמה בקצב הסלסלה. 1) איך את בוחרת את הרעיונות לרשומות (ממה שקורה, ממה שבלב)? * מה שעולה, זה מה שיוצא . זה מעורב תמיד בניחוחות זיכרונות עלומים, מציאות בועטת, ביקורת נשכנית והומור עצמי. הכל כולל הכל זה אני ומה שיוצא מתוכי. 2) מה ההפסקה הכי גדולה שעשיתם בין רשומות ולמה? * ימים אחדים, בעיקר בעקבות מצב בריאותי שחייב הפסקה זאת. 3) כל כמה זמן אתם כותבים רשומה? * אני משתדלת לכתוב אחת ליום, אך אם עולה משהו חשוב, לא אהסס להעלות עוד אחת, למרות שזה נדיר. אני בהחלט חושבת שאחד משובח עושה את כל העבודה, אך לעניות דעתי לא מדובר פה בכמות, אלא באיכות ואם ניתן לשמור על רמה גבוהה, אין מניע לכתוב גם כל רבע שעה. 4) כמה פעמים כבר פרסמתם שאתם סוגרים את הבלוג ויוצאים לחופשה? ומה גרם לכם לחזור על עקבותיכם? * אה... פעם אחת. כש"הסאנטה מאריה" עלתה בי והחלטתי שדי, נשבר לי הבולבול [שאין לי] , אך תגובות התמיכה, הטלפונים החמים, המסרים והצפת האהבה הבלתי תלויה שקיבלתי, נתנו לי להבין שאני לא לבד בהחלטה . אמנם פתחתי את הבלוג לבד, אך היום הבלוג שייך להרבה שותפים, הרבה מאוד, ובשותפים צריך להתחשב. 5) אילו סוגי בלוגים אתם קוראים? * אני קוראת ערב רב של בלוגים, החל מבלוגי אוכל משובחים שאני אוהבת , המשך בבלוגים אישיים, וכלה בבלוגי צילום, כתיבה ויצירה. כל מי שכתיבתו זורמת, הומוריסטית, מרגשת וכשרונית בצורה זאת או אחרת, יכול להביא אותי בקלות לחתימה על מנוי. 6) האם פרסמו פעם רשומה שלכם בעמוד הבית ולא הבנתם למה? * אכן כן. היו לא מעט כאלו שלא הבנתי על מה, כי מבחינתי היו אחרות טובות פי כמה שלא זכו בקידום, וזה לימד אותי לא לצפות ולא להיתלות בפרסום בעמוד הראשי, כי לא כל מה שנוצץ שם הוא יהלום. מעבר לזה: אני מדברת הרבה יותר טוב בגובה העיניים מאשר מ"מרומי האולימפוס". אני שמחה עם כמות המנויים שיש לי ומודה לכל אחד ואחת מהם, בין אם הם מגיבים ובין אם לאו, ועיניי אינן נשואות לאותו עמוד שממילא איני נמנית על מבקריו הקבועים. 7) איזו רשומה שלכם הייתה צריכה להתפרסם, אך לדעתכם פוספסה? * היו לא מעט כאלו שלא הבנתי איך לא הגיעו, אך אמרתי קודם.... לא מעניין . כשאני רואה בעמוד הראשי רשומות שמתפרסמות והן בושה אחת גדולה הן לכותב עצמו והן לזה שבוחר לקדם אותה, אז אני מעדיפה שלא יקדמו אותי כלל. אני חושבת שנכון לקדם כותבים, אך בתנאי שיהיו קריטריונים נכונים וברורים לבחירה ואם הרשומה לא עומדת בהן באיזשהו אופן, הרי שאין לקדמה סתם כי "הרבה זמן הכותב לא קודם" או ש- "הכותב התקשר והתלונן על חוסר קידומו, אז בואו נרגיע אותו". 8) מה התגובה הכי מצחיקה שקיבלתם בבלוג? * אויש, יש מלא כאלו. הבלוג שלי מורכב ממגיבים מדהימים שזורמים יחד איתי ומגיבים בהתאם, אחרי שקלטו את הראש השונה שלי. אם יש משהו שאני אוהבת זה את אותן תגובות מיוחדות ומצחיקות. יש כמה מגיבים קבועים שבכל רשומה אני תרה אחר תגובותיהם ומתחילה לקרוא אותן ראשונות, כי מי צריך "ארץ נהדרת" בטלוויזיה, כשהיא נמצאת אצלי בבלוג, בתגובות ועוד דרך קבע. האינטראקציה המופלאה שנרקמת בין המגיבים לביני נותנת לי בעצם את כל הדרייב להמשיך. 9) אם הבלוג שלכם היה חיה – איזו חיה הוא היה? * חיה? - אנאעארף... אולי דולפין, כי זאת החיה שמסמלת לי הכי הרבה את החופש והחכמה וחוץ מזה ידוע שהדולפין הוא יצור חברתי, חברותי, ידידו של האדם, חי בלהקה וגם חזק יותר מהכריש ויודע לתקוף בדיוק כמו הכריש, אך באותה מידה יודע לברוח מתי שצריך מסכנה במהירות. יש לו יכולת שחייה כמו של סרדין זריז [למרות מימדי גופו האדירים] והוא ניחן ביכולות אינטליגנטיות וביכולת בחירה מתי לתקוף , מתי לחייך ומתי לברוח. אני חושבת שהבלוג שלי מייצג כל אחת מהתכונות האלו. 10) אם יכולתם לשנות את שם המשתמש שלכם – למה הייתם הופכים אותו? שם המשתמש שלי הוא סיפור. חוץ ממידת חזייה הכל הרי רשום וחשוף בו. פעמים חשבתי להחליפו, אך הגעתי למסקנה שאני – פשוט אני. בלי כחל וסרק. יש כאלו שאוהבים אותי, יש כאלו שלא, יש כאלו שמחפשים אותי, יש כאלו שמוצאים, אבל לאורך כל הדרך אני נשארת אני. הכל , עם הכל , כולל הכל. לכן השם לא יוחלף. לעולם. זהות לא מחליפים. לפחות לא אני ! 11) מה יותר מעצבן – שיר בתחילת בלוג או שהעכבר הופך לאיזה תינוק מתגלגל? נמקו! * האמת? שניהם. לי היה בהתחלה שיר שהתנגן עם העלאת כל רשומה, אך כשזה עלה לי בעצמי על העצבים, זה הורד. היו מחאות והיו כאלו שנכנסו רק בגלל שירי הסלסה הקצביים , אבל השארתי את זה כאופציה לבחירה . אני לא ה-MTV ואני לא מעוניינת גם להיות. מי שרוצה, יש אחלה קובייה בצד, בחרו, לחצו ותהנו. אני רוצה שקט. אני בהחלט גם לא אוהבת את החצים ה"מיוחדים" , כי לרוב זה תוקע את הדפדפן ואת ההודעה. אני מנצלת תשובה זאת ומבקשת : גם את הכוכבים הנופלים, הלבבות המנצנצים והפרחים תמזערו, כי זה פוגע בכתוב. בתור דיסלקטית עם הפרעת קשב וריכוז קשה, אני רואה את זה מקפץ לי מול העיניים וישר חותכת כוון. חבל. 12) אם הבלוג שלכם היה מישהו מפורסם – מי זה היה? * ללא ספק ד"ר פאץ` אדאמס, כי הוא ריפא אנשים בעזרת הומור [בנוסף כמובן לרפואה הקונבנציונלית] והוא זה שיזם את הליצנות הרפואית שכל כך מקובלת היום ומוכיחה את עצמה. מעבר לזה, אני בחיי בחרתי זה מכבר את ההומור כדרך להתמודדות עם כל בעייה בחיים, קשה ככל שתהיה, [לא רק רפואית] ואני חושבת שזה מה שאני מעבירה בכל רשומה שלי לקהל קוראיי. 13) האם שקלתם לאיים פעם בתביעה על בלוגר מסוים? – ספרו לנו! * לתבוע ממש לא, אולי להעלים... אני מאמינה שבלוג כבלוג הוא במה פרטית וכל אחד יכול ורשאי להביע כל מה שעל לבו, גם אם זה מנוגד לדעותיי האישיות, אך כשאני פוגשת בדעות קיצוניות ומרושעות, חסרות שחר וללא ביסוס, ועוד אצלי בבלוג, שכל מטרתן הוא הכעסה ופגיעה גרידא, אזי זה בהחלט גורם לי לחשוב על כוון של :"הלוואי וילך לאיבוד ואני מוכנה לעזור לו בזה"... 14) האם איימו לתבוע אתכם? איך הכל נגמר? * כן, יש פה מאיימת אחת סדרתית, בסה"כ זה מחמיא לי, כי מבחינתי זה בחזקת: "אם אתה לא שם – אתה לא קיים ", כמו בפרסומת של "דפי זהב". למה שכולם יאויימו ואני לא? אז הנה, גם אני ב"נחשבים". בריאות , בריאות ורק בריאות !!! 15) מה אתם מעדיפים – הרבה טוקבקים ומעט צפיות – או המון צפיות ומעט תגובות? – למה? * האמת היא שאני מהאחרונות שמסתכלים כמה נכנסים יש להם פר יום. חלון הסטטיסטיקות הוא החלון הכי פחות שמיש אצלי. אני לא מתחברת לאלו שחיים ממספרים והתופעה הרווחת לאחרונה מצחיקה אותי [בלוגרים שיושבים ודואגים להקפיץ לעצמם את מונה הכניסות, כדי שיחשבו שהם טובים]. כששמעתי לראשונה על התופעה לא האמנתי, אך לצערי היא אכן קיימת. בריאות, בריאות ורק בריאות, כבר אמרתי, נכון ??? אני נהנית פי מיליון מהתגובות, כי מהם אני למדה מה אוהבים, מה חושבים, למה מתחברים וההתחככות הזאת עם אנשים שאני כה אוהבת עושה לי ממש טוב. לצערי בתקופה האחרונה אני ממעטת להגיב מפאת חוסר כוח , ריכוז וזמן, אבל עוד אחזור לזה ובגדול, כי התגובות הם תמצית העניין. 16) פרסמתם פעם רשומה שאתם מצטערים עליה? למה? * ברמת העיקרון אני כותבת ממקום מאוד כן ונקי בלי כל כוונה לפגוע במכוון באף אחד ובהתאם לכך אני לא מצטערת על אף רשומה שפורסמה, מה גם שהיו כמה רשומות בועטות בהן הבעתי דעתי על נושאים כאלו ואחרים, שאותן אני אוהבת במיוחד. אני אחת ששוקלת היטב כל מה שיוצא מפיה, גם אם זה לא נראה כך תמיד ויש רושם שהאימפולסיביות שולטת בי. לכן להצטער אני לא מצטערת. ממש לא. אני יודעת שיש הרבה קוראים שאוהבים אותי בזכות תכונה זאת וגם אני אוהבת אנשים שלא מתחפרים מאחורי מילים פסאודו נחמדות, רק לשם מציאת חן ועשיית לובי כזה או אחר. אני אוהבת אנשים שאומרים בדיוק, אבל בדיוק מה שהם חושבים, גם אם לא תמיד נוח לשמוע ... בזמן האחרון שלחתי לסל המחזור כמה רשומות שנשאו אופי כבד, אך זה נבע מעיצוב חדש לבלוג ותו לא. 17) איזו עצה (אחת) הייתם נותנים לבלוגר מתחיל? *** להיות אתה. *** לא לרצות לחקות אחר,רק כי נראה שהוא מצליח יותר, אני מאמינה שכנות וייחוד אישי [שלכל אחד יש את זה בעצמו] מנצחים בסופו של דבר. *** דבר נוסף : לפרגן. זה לא עולה כסף ואם אתה עושה טוב לאחר, אתה תקבל באותה המטבע. זה ידוע, זהו חוק קוסמי עתיק. "דומה מושך דומה"... "תיתן טוב- תקבל טוב" [ועל אותו משקל: תיתן רע...אל תיתן בכלל....]. אני ממש לא מתכוונת להתרפסות, צביעות ושקר. אפשר לומר הכל , אבל בצורה נעימה. זה לא קשה. התחל כל תגובה ב:"אהבתי את"... אם הרשומה היא באמת בגדר פיאסקו קטלני, צא כלעומת שבאת ודי, אך אל תאמר משהו פוגעני. זה כל כך מיותר. השתדל לראות רק את מה שטוב בכל רשומה ובטוחני שתמצא. *** השאר תסכולים אישיים ומרמור בחוץ. את זה יש לכולם למכביר. *** תן גוד טיים ובוא ממקום נקי וטוב. בפונקציה של זמן, זה משתלם ומתגמל. - אלו העצות שלי [ואז מה אם נתבקשתי לתת רק אחת... ממתי אני עושה בדיוק מה שמבקשים ממני?] 18) אם לא היו בלוגים – הייתם כותבים... (יומן, ספר, בעיתון...)? ללא ספק טור בעיתון. 19) אם לא היו קוראים לבלוג – בלוג – איך היו קוראים לו? מ`כפת לי איך היו קוראים לו? מצידי :"החתול שמיל"... דווקא בא לי בטוב: "החתול שמיל בקצב הסלסה"... למה לא.... 20) מי יודע שיש לכם בלוג – ולמי בחיים לא תספרו? כל העולם ואשתו, כולם יודעים ומי שעוד לא יודע, יידע.... הכל אצלי חשוף, ידוע ומוכר. אין לי מה להסתיר ולכן אין מצב שמלכתחילה אסתיר את עצם קיום הבלוג, נהפוך הוא, אני גאה בו. 21) מה אתם מאחלים לבלוגיה ליום הולדתה ה – 5? הו-הוווו.... אז ככה: *** שיביאו לטל מחליפ/ה ראוי/ה בדיוק כמוה ואם ניתן ליצור קשר עם המדענים שהמציאו את הכבשה דולי ויתאפשר שכפול גנטי זה יהיה פשוט מושלם. [קשה- עד בלתי ניתן כמעט, אבל מותר לחלום, לא?]. *** שכל התקלות, העיכובים והבעיות הטכניות ייעלמו, עד בלי שוב. [די נו,זה לא בשמיים]. *** שבעיית המסרים לא תחזור לעולם. [פליזזזזז-1 ] *** שיכניסו אייקונים לתגובות [דבילי למדי, אבל מ`כפת לי לאחל?] *** שנפסיק לאכול האחד את השני ונחווה פרגון אמיתי ואהבת חינם, ביננו הבלוגרים. *** שתפוז כחברה יפסיקו להיות מורמים מעם וידעו לשתף פעולה עם ה"עמך". *** שיכניסו את האופציה לעבוד גם עם "מוזילה" [פליזזזזז-2]. *** שנקבל תשלומים גם על גולשים מחו"ל ומגוגל ושגם כותבים מחו"ל ישתתפו בתכנית התשלומים. [טוב, סתם חלום אירוטי]... *** שתפוז יכניסו אופציה לעקוב אחרי I.P. גם מ"ללא שם" זדוני... [זה ימנע הרבה רוע]. *** שעוד ועוד בלוגים יפתחו לרווחת כולנו, כי בתחרות כולם מסירים שומנים ומשתדלים להיות טובים יותר. *** שנדע לתת ולקבל רק אור ,אהבה ושמחה, ולא נדע קנאה, רוע ושטנה לעולם !


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.